אהוד אשרי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אהוד אשרי
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 14 ביולי 1951 עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 3 במרץ 2008 (בגיל 56) עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית העלמין ירקון עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל ישראל
השכלה
מעסיק קול ישראל, הארץ, כל העיר
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אהוד (אודי) אשרי (14 ביולי 19513 במרץ 2008) היה סופר ועיתונאי ישראלי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בירושלים, בן לחיה, שעבדה בסוכנות היהודית, ודניאל, איש משרד המסחר והתעשייה. אח לשתי אחיות צעירות ממנו. בוגר הגימנסיה העברית רחביה, עשה את שירותו הצבאי בגולני. במהלך מסיבת השחרור מצה"ל נפגע בעינו השמאלית מפגיעת פקק של בקבוק יין נתזים, וכתוצאה מכך איבד את הראייה בעין זו.

בוגר האוניברסיטה העברית בירושלים בסוציולוגיה וביחסים בינלאומיים, מוסמך האוניברסיטה העברית בתקשורת המונים, מוסמך אוניברסיטת קליפורניה בסן דייגו, בסוציולוגיה.

החל את עבודתו העיתונאית בעריכת עיתון הסטודנטים "פי האתון" (1975), שימש כעורך חדשות בקול ישראל, כתב ספורט בטלוויזיה הישראלית, כתב בשבועון "כותרת ראשית", עורך השבועון הירושלמי "כל העיר", עורך מוסף "חדשות", עורך משנה בשבועון "העיר" ופרשן תקשורת של "הארץ".

משנת 1997 ועד שנת 2000 ערך את מוסף "הארץ" יחד עם אבנר אברהמי ולאחר מכן לבדו עד שנת 2004. בד בבד, נהג לכתוב את ביקורת הטלוויזיה בעיתון היומי, וללמד במכללת ספיר שעל יד שדרות.[1]

בשנת 2006 אובחן כלוקה במחלת הסרטן, ממנה נפטר ב-3 במרץ 2008.

היה אב לשתי בנות – גיל ומיה, ולבן – אורי, משלוש נשים שונות.[2]

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • זה ייגמר בבכי (כתר, 1996)
  • בילי בלום אוהבת ככה (כתר, 1998)
  • משחק האמת והשקר (כתר, 2000)
  • נפש אחות (כתר, 2001)[3]
  • לראות בחושך (כתר, 2004)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ לי-אור אברבך, אהוד אשרי הלך לעולמו, באתר nrg‏, 3 במרץ 2008
  2. ^ אביבה לורי, מלח הארץ, באתר הארץ, 14 במרץ 2008
  3. ^ סנדרה שדה, נפש אחי, באתר הארץ, 2 באוקטובר 2001