אהוד אשרי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אין תמונה חופשית

אהוד (אודי) אשרי (14 ביולי 1951 - 3 במרץ 2008) היה סופר ועיתונאי ישראלי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בירושלים, בן לחיה, שעבדה בסוכנות היהודית, ודניאל, איש משרד המסחר והתעשייה. אח לשתי אחיות צעירות ממנו. בוגר הגימנסיה העברית רחביה, עשה את שירותו הצבאי בגולני. במהלך מסיבת השיחרור מצה"ל נפגע בעינו השמאלית מפגיעת פקק של בקבוק שמפניה, וכתוצאה מכך איבד את הראייה בעין זו.

בוגר האוניברסיטה העברית בירושלים בסוציולוגיה וביחסים בינלאומיים, מוסמך האוניברסיטה העברית בתקשורת המונים, מוסמך אוניברסיטת קליפורניה בסן דייגו, בסוציולוגיה.

החל את עבודתו העיתונאית בעריכת עיתון הסטודנטים "פי האתון" (1975), שימש כעורך חדשות בקול ישראל, כתב ספורט בטלוויזיה הישראלית, כתב בשבועון "כותרת ראשית", עורך השבועון הירושלמי "כל העיר", עורך מוסף "חדשות", עורך משנה בשבועון "העיר" ופרשן תקשורת של "הארץ".

משנת 1997 ועד שנת 2000 ערך את מוסף "הארץ" יחד עם אבנר אברהמי ולאחר מכן לבדו עד שנת 2004. בד בבד, נהג לכתוב את ביקורת הטלוויזיה בעיתון היומי, וללמד במכללת ספיר שבשדרות.[1]

בשנת 2006 אובחן כלוקה במחלת הסרטן, ממנה נפטר ב-3 במרץ 2008.

היה אב לשתי בנות - גיל ומיה, ולבן - אורי, משלוש נשים שונות.[2]

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • זה ייגמר בבכי (כתר, 1996)
  • בילי בלום אוהבת ככה (כתר, 1998)
  • משחק האמת והשקר (כתר, 2000)
  • נפש אחות (כתר, 2001)
  • לראות בחושך (כתר, 2004)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ לי-אור אברבךאהוד אשרי הלך לעולמו, באתר nrg‏, 3 במרץ 2008
  2. ^ אביבה לורימלח הארץ, באתר הארץ, 14 במרץ 2008