יצחק לבני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יצחק לבני
יצחק לבני באולפן רדיו תל אביב.JPG
יצחק לבני באולפן התוכנית "תעודת עיתונאי" ברדיו תל אביב, 2015
תאריך לידה 17 באוקטובר 1934
מקום לידה לודז' עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך פטירה 12 בפברואר 2017 (בגיל 82)
מקום פטירה ירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק עיתונאי, מחבר עריכת הנתון בוויקינתונים
סוג כתב עורך "במחנה"
מפקד גלי צה"ל
מנכ"ל רשות השידור
יו"ר חברת החדשות של ערוץ 2
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

יצחק לבני (17 באוקטובר 1934 - 12 בפברואר 2017) היה איש תקשורת ישראלי וסופר. שימש עורך "במחנה נח"ל" (בשנים 19561961) ועורך "במחנה" (19611971), מפקד גלי צה"ל (1968–1974), מנכ"ל רשות השידור (1974–1979), יועץ מיוחד ולאחר מכן יו"ר צוות ההיגוי של ערוץ 2 הניסיוני ויו"ר חברת החדשות של ערוץ 2.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לבני נולד בלודז', פולין ועלה עם משפחתו בגיל חצי שנה לארץ ישראל. כנער ערך את מדור התשבצים של "העולם הזה" וכתב סיפורים. היה חבר הגרעין המייסד של נחל עוז. נמנה עם חבורת המשוררים הצעירים, החבורה הספרותית "לקראת"[1][2], שייסדו נתן זך, משה דור ואריה סיון בשנות ה-50. בשנת 1958 נישא לבני למשוררת דליה רביקוביץ, אך השניים נפרדו כעבור שלוש שנים. למרות זאת, לבני ורביקוביץ נותרו חברים קרובים במשך שנים ארוכות, עד יומה האחרון של רביקוביץ.

מפקד גלי צה"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

לבני הפך את גלי צה"ל מתחנה שולית יחסית המשדרת מספר שעות קטן ונתונה לאיומי סגירה, לתחנה חיונית, מגוונת ותוססת, המשדרת 24 שעות. הוא שינה את אופייה והיתווה את דרכה. לסגנון של גל"צ, לתלכיד שיצרה ולאנשים שיצאו משורותיה היו במשך השנים השפעה על כלי תקשורת אחרים, ובמידה מסוימת הייתה לה תרומה לישראליות ולתרבותה. הכיוון והסגנון שהתווה לבני בגל"צ קיימים בה עד היום בווריאציות ושינויים שהתחייבו בחילופי השנים, דבר המבטא את חוזק האסכולה שיצר לבני בתחנה. התפישה הייתה שבתחנה צבאית יכול להיות ריבוי תוכניות אזרחיות, פלורליסטיות ומגוונות, ועם מחויבות תרבותית. בתקופתו הוכנסו תוכניות אקטואליה, חברה, תרבות, תעודה, דרמה, דיונים, ריאיונות, שעשועים ופופ. העיקרון היה שאין סתירה בין איכות ומחויבות תרבותית לבין פופולריות והגדלת מספר המאזינים. לבני יזם את מערכת החדשות האזרחית ויומני האקטואליה הארוכים ששודרו מספר פעמים ביום (עד אז כלל לוח השידורים רק יומן צבאי ומגזין אקטואליה). זאת נעשה תוך שמירת אי התלות, למרות שדובר בתחנה צבאית. הוא יזם את ערבי שירי המשוררים (ביאליק, זך, עמיחי וכו') כדי לקרב את השירה הכתובה למושרת. בעקבות ערבים אלה הפכה הלחנת שירי המשוררים למגמה נפוצה. גל"צ הייתה לתחנה ייחודית בסוגה בנוף התקשורת בארץ ואף בעולם. כבר לאחר השלב הראשון בשינויים שהנהיג לבני, כתב העיתונאי דורון רוזנבלום בעיתון "דבר":[דרוש מקור]

"גלי-צה"ל, שלא היו לפניה אלא אדוות קלות שנשאו על גביהן קצף פזמונים, הולכים והופכים לים גבה-גלי. מתחנה קטנה ובלתי חשובה הפכו גלי צה"ל לגלים צוהלים ורציניים גם יחד, שיצרו מיזוג מוצלח בין הגל הכבד והגל הקל".

בהמשך דבריו על לבני, כתב דורון רוזנבלום:

"בכל צומת השפעה תקשורתית שבה נמצא, הוא הותיר חותם ברור של איכות. בדומה לכמה ממקביליו בארצות המערב, הצליח לבני "לברוא מחדש" מוסדות תקשורת שבראשם עמד, להתסיסם ברוח של יצירתיות ולהפכם בדיעבד לסימן דרך של התרבות הישראלית".

על תקופתו של לבני בגלי-צה"ל כתב פרופ' מנחם מאוטנר במחקר שפרסם בשנת 2000 בכתב העת הרב-התחומי "פלילים", כי "מי שהיה אחראי על יצירת העירובים האלה יותר מכל אדם אחר הוא יצחק לבני (...) בתקופת כהונתו עברה התחנה שורה של מהפכות שעיצבו את דמותה לעשרות השנים שלאחר מכן".

מנכ"ל רשות השידור ויו"ר חברת החדשות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשך 5 שנים היה לבני מנכ"ל רשות השידור. בתקופתו הושם דגש על ריבוי תוכניות בהפקה ישראלית (כ-70% מהתוכניות) ועל שילוב בין איכות לרייטינג. זאת בניגוד לתפישה שכדי להגיע לרייטינג חייבים לרדת למכנה המשותף הנמוך. שודרו תוכניות אקטואליה, דרמה, ריאיונות, סאטירה (כ"ניקוי ראש") ובידור. הודגשו עקרונות השידור הציבורי ונשמרו עצמאות מלחצים פוליטיים וחופש ביטוי. ברדיו יזם לבני את הקמת רשת ג' ובמקביל נערכו שינויים מקיפים, וחל גידול בתוכניות האומר והחדשות ברשת ב'.

ב-1987 ולמשך שש שנים, שימש לבני יועץ מיוחד ולאחר מכן יו"ר צוות ההיגוי של הערוץ השני הניסיוני, לקראת כינון ערוץ 2. בשנות ה-90 כיהן כיו"ר "ועדת לבני" – ועדה ציבורית שמינו שרת התקשורת שולמית אלוני ושר המשפטים דוד ליבאי במטרה לבחון את המבנה והתפקוד של השידור הציבורי. הייתה זאת הראשונה בשורת ועדות שקמו אחריה. המלצות הוועדה משמשות בסיס להצעות שעלו במשך השנים לרפורמה ברשות השידור.

ב־ 2004 נבחר לבני ליושב ראש הדירקטוריון של חברת החדשות של ערוץ 2[3]. ב-2007 הודח מהדירקטוריון, לאחר שניהל מאבק עקרוני בין האינטרס הציבורי לאינטרס הבעלים הפרטיים של זכייניות הערוץ. במסגרת זאת, הביע התנגדות למינוי רפי גינת למנכ"ל חברת החדשות[4], והצליח למנוע את המינוי לאחר מאבק ממושך. היועץ המשפטי לממשלה הודיע כי הדחתו לקתה בפגמים מהותיים[5].

מסוף שנות ה-70 הוא הגיש את התוכנית האישית בת השעה "בין שישי לשבת - שיחה בשניים", בליל שבת ב־23:00 ברשת ב' של קול ישראל. התוכנית מוקדשת לשיחה עם דמות מתחומי התרבות, הספרות, הפוליטיקה, המדע ותחומים אחרים. התוכנית נוגעת במהותי, בתהליכי, באנושי, במה שאינו חולף מיד. השאלות יכולות להיות קשות, אך הנוסח והנעימה הם של שיחה נינוחה, עם הומור וחמימות. בשנות ה-90 הנחה בטלוויזיה החינוכית את סדרת התוכניות "אסכולה" שעסקה בלשון העברית.

תפקידים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לבני מילא שורה של תפקידים ציבוריים ובכלל זה נשיא המועצה לארץ ישראל יפה, יושב ראש חבר השופטים של פרס ספיר (2009-2005), ראש המכון לתרגום ספרות עברית וקידום ספרות עברית לשפות זרות ויו"ר "מילים ודמויות" – פרויקט שמקיים ראיונות עומק מצולמים באורך מספר שעות כל אחד, עם גדולי הסופרים וההוגים היהודיים בעולם, כפיליפ רות, סול בלו, עמוס עוז ואחרים.

בשנת 2015 קיבל תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב.

כתיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חבורת "לקראת" בקפה כסית, 1953 (מימין לשמאל:) יצחק לבני, י' ליש, מקסים גילן, נתן זך ומשה דור

בצעירותו היה חבר בקבוצה הספרותית "לקראת" שהייתה קבוצת המשוררים והסופרים הראשונה של דור המדינה, והוציאה את כתב העת הספרותי "לקראת", שבו פרסמו נתן זך, יהודה עמיחי ודוד אבידן את יצירותיהם הראשונות. לבני פרסם סיפורים ב"לקראת" ובמקומות אחרים.

בשנותיו האחרונות עסק בכתיבת רומן, חומר החיים, שקטעים ממנו ראו אור לראשונה במדור הספרות של "מעריב" בשנות השמונים, בעריכת אלאונורה לב, ובהמשך גם באכסניות ספרותיות אחרות, כגון ברבעון "סימן קריאה" ובמדור הספרות של "ידיעות אחרונות". בשנת 2015 התפרסם הספר "קטעים מתוך חומר החיים" אסופה של 29 קטעים קצרים, אשר זכה לביקורות חיוביות. איל מגד כינה את הספר "נס ספרותי שעולה מן האַין"[6], בעוד שעמרי הרצוג כינה את לבני "אמן של פרופורציות, של משחק תקריב...התנועה בין הזעיר לבין הענק, בין הקרוב והאינטימי לבין העצום והמסתורי, הופכת קטעים רבים בקובץ למרהיבים, באופן שאמנות פלסטית יכולה להיות מרהיבה"[7]. לספר נוספה אחרית דבר מאת אלאונורה לב, שגם בחרה וערכה את הקטעים. הספר זיכה את לבני בפרס לסופרים בראשית דרכם.

לבני היה נשוי לאתי לבני, עורכת דין שהייתה חברת הכנסת ה-16, ולהם שלושה ילדים, בהם בנו רמי לבני, פעיל חברתי ופוליטי ממיסדי התנועה הירוקה.

ספרו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]


מפקדי גלי צה"ל Glzlogo.jpg
צבי ברוש בנו צור דן בוהם יצחק לבני מרדכי נאור צבי שפירא רון בן ישי נחמן שי אפרים לפיד עמוס גלבוע משה שלונסקי זאב דרורי אבי בניהו יצחק טוניק ירון דקל שמעון אלקבץ
19501952 19521965 19651967 19671974 19741978 19781983 19831985 19851989 19891991 1991 19911997 19972000 20012007 20072011 20122017 2017 -