לדלג לתוכן

יוסף זכריה שטרן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הרב יוסף זכריה שטרן
רבי יוסף זכריה שטרן משאוול
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה 1831
ה'תקצ"א
ניישטוט-שאקי שבפלך סובאלק, פולין עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1903 (בגיל 72 בערך)
י"א בתשרי ה'תרס"ד
שאולאי עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום פעילות ליטא
תקופת הפעילות ?–1903 עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות יהדות חרדית
חיבוריו שו"ת זכר יהוסף, מאמר תהלוכות האגדות
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הרב יוסף זכריה שטרן (מכונה הרב הזוכר והגאון מווילנא השאוולאי, ה'תקצ"אי"א בתשרי ה'תרס"ד, 18311903) רב בשאוולי שבליטא ומחבר פורה (המכונה בדרך כלל על שם ספרו הידוע 'זכר יהוסף'). מחשובי הרבנים והפובליציסטים הדתיים בתקופתו.

נולד בניישטוט-שאקי שבפלך סובאלק לרבי נתן שהיה רב המקום. בהיותו בן 13 התייתם מאביו. לפני מלאות לו 18 שנים נשא לאשה את רבקה, בתו של הרב מרדכי גימפל יפה. בגיל 20 מונה לרב ביאשינובקה, ולאחר 10 שנים התמנה לרב בשאולאי ובתפקיד זה החזיק במשך 43 שנה עד מותו. כל ימיו היה חולני וכמעט שלא ירד ממיטת חוליו[1].

זכה להערכה רבה מגדולי דורו בחייו ולאחר מותו. גדולי ישראל מכל החוגים הפנו אליו מכתבי שאלות, ביניהם הרב אברהם יצחק הכהן קוק, הרב חיים חזקיהו מדיני, הרב אליהו דוד רבינוביץ' תאומים ועוד. ספרו על הש"ס נדפס בהסכמותיהם של רבנים חשובים, בהם הרב יעקב גזונדהייט הכותב לו: "ועמדתי מרעיד ומשתומם על חריפותו ובקיאותו בים התלמוד בבלי וירושלמי תוספתא עם כל הפוסקים ותשובות מפרשים קדמאי ובתראי". הרב יצחק יעקב רבינוביץ אמר על קברו: "בקבר זה גנוזים עכשיו ש"ס בבלי וירושלמי, ספרא ספרי תוספתא מכילתא, ראשונים ואחרונים". הרב חיים מבריסק כותב במכתב תנחומים לחתנו אחר פטירתו: "על גודל צערם שאינו צריך ביאור ושהוא נרגש בכל בית ישראל, כי הורם העטרה מר חמיו הגאון הגדול הצדיק פאר הדור..."

היה מבין המתנגדים החריפים להיתר מכירה החל מהשמיטה בשנת ה'תרמ"ט. ובלשונו: "לא היה ולא יהיה שום צד היתר לבטל מצות השמיטה".

הצטיין בבקיאות עצומה ומעמיקה בכל ספרות התלמוד וההלכה, הראשונים והאחרונים. בקיאותו לא הצטמצמה לתחומי הספרות הרבנית הרגילה, אלא גם היה חוקר בתנ"ך בדקדוק ובהיסטוריה של עם ישראל, ובעל ידיעות רחבות בתחומי מדע שונים. עובדה זו סייעה בידו להתווכח עם התנועת ההשכלה שהתנגד להם כשוה בין שוים, ופעמים להפריך את טענותיהם מהיסוד.

בספריו תוקף פעמים רבות את הנטייה שהשתרשה להחמיר בכל מקרה של ספק, ומתריע שמתוך חומרה יבואו להקל.

תמך בעקרונות התנועה הציונית וצידד בעד שפת העברית כלשון המדוברת של הלאום[דרוש מקור]. המליץ לקנות אתרוגים מארץ ישראל, בין השאר מפני שהם מסמלים את העצמאות הלאומית[דרוש מקור].

נלחם בתוקף מעל גבי הלבנון בעשרות מאמרים כנגד ההשכלה וכנגד משה לייב ליליינבלום[2]. כן התנצח עם יהודה לייב גורדון רבות[3], ובעקבות כך מסרו תומכיו של שטרן את יל"ג לשלטונות באשמת מרידה[4]. על אף כל זאת, היה פתוח לדעות שונות, ואנו מוצאים אותו מזכיר בספריו מדברי נפתלי הרץ וייזל, וכן היה בקשרי מכתבים ומחקר עם הרב יעקב רייפמן ועוד. אחד העם וש"י עגנון מזכירים לשבח את מעלותיו אלו. פסק בספרו, כנגד דעתם של רבים, שאפשר לצרף רפורמים למנין.

התפרסם מאוד בשל זכרונו הפנומנלי, ועל כך התכנה הרב הזוכר. זכרונו ניכר בכתביו בציינו בקצרה מראי-מקום רבים, על כך כתב אלתר דרויאנוב בספר הבדיחה והחידוד[5]: רבי יוסף-זכריה שטרן, רבה של שאוול, אדם קשה היה, ועל-פי-רוב זרק מרה במי שבא לידו. ספרו "זכר יהוסף" מלא בקיאות מופלגת בנוסח הערות קצרות: "עיין פה, עיין שם", ואמרו עליו (על כך): "מלא עיניים כמלאך המוות".

רעייתו הייתה רבקה, בתו של הרב מרדכי גימפל יפה.

חיבר ספרים בכל חלקי התורה, ונדפסו מביניהם: חיבור על הש"ס, ספר שו"ת רב כמות, פירוש על הגדה של פסח, פירושים חדשים על חמש מגילות וחיבור מקיף על אגדות חז"ל. כמו כן חיבור עוד עשרות חיבורים, בהם חיבור על כל התלמוד בבלי והירושלמי, משניות, תוספתא, ספרא, ספרי, חידושים על המשנה תורה ועל ספר המצוות לרמב"ם, חידושים על הבה"ג, חידושים על השולחן ערוך, ביאורים על כל מדרשי חז"ל, על המורה נבוכים וחובות הלבבות, ועוד רבים כפי שכתב בספרו שו"ת זכר יהוסף חלק שלישי. חלק מחיבוריו נשרפו בט' באב ה'תר"ל בשרפה שהייתה בביתו, ורוב השאר אבדו.

בשנת ה'תשע"ה (2015) יצאו לאור שני כרכי שו"ת זכר יהוסף, במהדורה חדשה עם מבואות, ציטוטים והערות, על ידי מכון ירושלים, בעריכת הרב אריה בוקסבוים, הרב שמואל ברוך גנוט והרב ישראל בירנבוים.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
אודותיו
כתביו

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ זאב אריה רבינר, הרב יוסף זכריה שטרן, ירושלים: ההסתדרות הציונית, התש"ג, עמ' 6
  2. ^ ראו למשל כאן, וכאן תשובותיו של מל"ל.
  3. ^ ראו למשל בסיני לג עמ' ו.
  4. ^ יל"ג כתב את "קוצו של יוד" וכיוון את חיציו כנגד הרב שטרן ברמזו את שמו באנגראמה "ופסי הכזרי" (ראו מאמרו של חיים חמיאל).
  5. ^ כאן, ספר הבדיחה והחידוד באתר ויקיטקסט.