יחסי אירלנד–צ'ילה
| יחסי אירלנד–צ'ילה | |
|---|---|
|
|
| |
| אירלנד | צ'ילה |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 70,273 | 756,102 |
| אוכלוסייה | |
| 5,081,375 | 19,651,611 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 529,245 | 301,025 |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 104,154 | 15,318 |
| משטר | |
| רפובליקה | רפובליקה נשיאותית |
יחסי אירלנד–צ'ילה הם יחסי החוץ בין צ'ילה לאירלנד. כ-120,000 אזרחי צ'ילה הם ממוצא אירי.[1] שתי המדינות חברות בארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי ובאו"ם.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
האירים הראשונים שהגיעו לצ'ילה של ימינו היו חלק ממאבק של חיילים אירים שעזבו את אירלנד לשרת בעיקר במדינות קתוליות ונודעו כ"אווזי הבר". חיילים אירים היוו חלק מהפמליה הספרדית במהלך כיבושה של צ'ילה במהלך המאה ה-16.[1] בשנת 1763 הגיע האציל יליד אירלנד אמברוסיו או'היגינס לצ'ילה בשירות ספרד. בין השנים 1788–1796, אמברוסיו כיהן כמושל המלכותי של צ'ילה ובהמשך הועלה לדרגת המשנה למלך פרו (שכלל את צ'ילה) בין השנים 1796–1801.[2] בשנת 1778 נולד בצ'ילה בנו של אמברוסיו, ברנרדו או'היגינס. ברנרדו היה ידוע לימים כמנהיג העצמאות של צ'ילה וראש המדינה של צ'ילה העצמאית בין השנים 1817–1823.[3] קצין הצבא הצ'יליאני ממוצא אירי, חואן מק'נה, נחשב גם לגיבור העצמאות הצ'יליאנית והיה מופקד על יצירתו של חיל ההנדסה הצבאית של הצבא הצ'יליאני.
זמן קצר לאחר מלחמת העצמאות האירית מבריטניה, אירלנד החלה לפתח את קשריה הדיפלומטיים עם אמריקה הלטינית ושלחה תחילה את נציג הרפובליקה האירית פרנק וו. איגן ובהמשך פטריק ליטל בשנת 1921 לצ'ילה כדי לסייע בגיוס כספים ממשפחות איריות בולטות במדינה עבור אירלנד.[4]
בין השנים 1973–1990 צ'ילה הייתה תחת דיקטטורה צבאית המנוהלת על ידי הגנרל אוגוסטו פינושה. במהלך תקופה זו, אזרחים צ'יליאנים רבים שהתנגדו לממשלה ביקשו מקלט במדינות אחרות, כולל אירלנד אליה 120 אזרחים צ'יליאנים הגישו בקשה למקלט.[5] בשנת 1988 הגיע נשיא אירלנד לעתיד, מייקל היגינס, לצ'ילה כמשקיף בבחירות בינלאומיות במהלך משאל העם בצ'ילה (1988).[6] בשנת 1990, הנשיא הראשון שנבחר באופן דמוקרטי של צ'ילה מאז לפני הדיקטטורה הצבאית היה הנשיא פטריסיו איילווין ממוצא אירי. בתחילת שנות ה-90 כוננו צ'ילה ואירלנד יחסים דיפלומטיים ובשנת 2002 פתחה צ'ילה את שגרירותה בבירת אירלנד.[7] בשנת 2019 פתחה אירלנד את שגרירותה שלה בסנטיאגו.[8]
ביקורים רמי דרג[עריכת קוד מקור | עריכה]
ביקורים רמי דרג מצ'ילה לאירלנד
- נשיא צ'ילה ריקארדו לאגוס (2003)
ביקורים רמי דרג מאירלנד בצ'ילה
- נשיאת אירלנד מרי רובינסון (1995)
- נשיא אירלנד מארי מקאליס (2004)
- נשיא אירלנד מייקל היגינס (2012)
הסכמים דו צדדיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 2005, צ'ילה ואירלנד חתמו על הסכם בדבר הימנעות ממיסוי כפול. בשנת 2016 נחתם הסכם אשרת עבודה וחופשה על ידי שתי המדינות.
יחסי סחר[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 2002 חתמה צ'ילה על הסכם סחר חופשי עם האיחוד האירופי (הכולל את אירלנד).[9] בשנת 2017 הסתכם הסחר בין צ'ילה לאירלנד ב-400 מיליון אירו.[10] מוצרי הייצוא העיקריים של צ'ילה לאירלנד כוללים: יין צ'יליאני; מזון חיות; כימיקלים ומוצרים נלווים. הייצוא העיקרי של אירלנד לצ'ילה כולל: מכונות וציוד תובלה; ביטוח; שירותי מחשוב ומידע; ואלכוהול.
נציגויות דיפלומטיות[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 The Irish in Chile.
- ^ Ambrosio O'Higgin
- ^ Bernardo O’Higgins
- ^ Ireland and the Americas: Culture, Politics, and History: Volume 2
- ^ 'Foreigners of this Kind': Chilean Refugees in Ireland, 1973-1990
- ^ President Higgins honoured for role in Chile
- ^ "Chilean embassy in Dublin: Bilateral Relations". אורכב מ-המקור ב-2016-05-24. נבדק ב-2017-03-19.
- ^ Ambassador of Ireland in Santiago
- ^ Chile-Trade-European Union
- ^ Ireland-ChileTrade Statistics
- ^ Embassy of Chile in Dublin
- ^ Embassy of Ireland in Santiago
