לדלג לתוכן

יעל (ילי) נתיב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יעל (ילי) נתיב
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 24 בספטמבר 1958 (בת 67)
ירושלים, ישראל ישראלישראל
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

יעל (ילי) נתיב (נולדה ב-24 בספטמבר 1958) היא סוציולוגית וחוקרת מחול ישראלי עכשווי וחינוך למחול בישראל מנקודת מבט תרבותית, מגדרית ופמיניסטית. מרצה בכירה בבית הספר לחברה ואומנויות במכללת אונו, במרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט, וחברה בסגל המרצים של לימודי אומנות מקוונים באוניברסיטת רטגרס בניו ג'רזי. משנת 2017 היא מכהנת כיו"ר עמותת הכוריאוגרפים בישראל.[1]

יעל (ילי) נתיב (פלדמן) נולדה וגדלה בשכונת רחביה, ירושלים ביום כיפור י' בתשרי תשי"ט, בבית החולים משגב לדך לאתי (אסתר) הורן (אז פלדמן, לבית פרנקו) ואיתן פלדמן. מגיל 7 חיה עם אמה ובן זוגה גד הורן בנו של רפאל (רודולף) הורן ממייסדי "טבע". סבה מצד אמה הוא אברהם פרנקו שימש כמזכיר העיר ירושלים בזמן הבריטים. סבה מצד אביה הוא זאב פלדמן, שהיה מפקד ההגנה בירושלים והמפקח הראשון על החינוך הגופני במשרד החינוך. בת זוגו אסתר (אסתיליין) פלדמן הייתה מורה לחינוך גופני בבית הספר היסודי גימנסיה רחביה שנים רבות ומורה להתעמלות לנשים. כילדה, נוכחה יעל בשיעורי ההתעמלות של סבתה, בסטודיו שהיה תחת לביתה ברחוב בלפור בירושלים. נתיב החלה בקונסרבטוריון למוזיקה ומחול ע"ש רובין (אז ברח' סמולנסקי). בין מורותיה היו חסיה לוי-אגרון, תמרה מיילניק ובתיה כהן.

בשנת 1978 למדה לימודי הוראת תנועה ומחול במכון לתנועה וחינוך גופני, במחזור הראשון בסמינר הקיבוצים בתל אביב, בהנהלת דר' נעמי בהט-רצון. בין מוריה היו תרצה שפנאוף-מני, יהודה לבנה, רחלי נול-כהנא ותרצה ספיר אצלן למדה תנועה על בסיס כתב התנועה אשכול-וכמן, ואצל נעמי בהט-רצון וצופיה נהרין, למדה קומפוזיציה וכוריאוגרפיה.

עוד בטרם סיימה את לימודיה ב-1981 החלה ללמד מחול מודרני ויצירה בסטודיו למחול של חסיה לוי-אגרון. בשנים הבאות לימדה מחול בבתי ספר, ובסטודיו למחול.

בשנת 1983 החלה ללמד במכינה למסלול לתנועה ומחול שנפתחה בסמינר הקיבוצים ובמקומות נוספים. בין השנים 1997–2019 לימדה במגמת המחול בתיכון מוסינזון בהוד השרון.

בשנת 1985 הקימה בשותפות עם עדי חן דגני את קבוצת המחול העצמאית "המימד הרביעי".[2] קבוצת המחול התפרקה עם נסיעתה של נתיב לאירופה לתקופה של ארבע שנים.

ב-1987 בזמן שהותה עם משפחתה בבריסל, בלגיה סיימה תואר ראשון במחול באוניברסיטת סורבון בפריז. בין מוריה היו סוזן הולצר Suzon Holzer ופול בורסייה Paul Bourcier.

בשנת 1992 נרשמה ללימודי תואר שני באוניברסיטת המדינה של סן פרנסיסקו (אנ'). שמשה כעוזרת הוראה לפרופ' סוזן וויפ Susan Whipp עימה עבדה מספר שנים כמנהלת חזרות במסגרת להקת מחול אמבאז'י Embaje Dance Company, עבורה גם יצרה עבודת מחול. עם סיום לימודיה החלה ללמד באוניברסיטה מחול מודרני, תנועה ויצירה.

את לימודי הדוקטורט עשתה במגמה לסוציולוגיה של החינוך בבית הספר לחינוך באוניברסיטה העברית בירושלים בהנחייתן של פרופ' עדנה לומסקי-פדר ופרופ' תמר אלאור. היא הגישה את עבודת הדוקטורט בשנת 2010 בנושא: קהילה מסדר שני: גוף, אתיקה ומגדר במגמות מחול בבתי ספר תיכונים בישראל.

קריירה מקצועית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

יעל היא מרצה במכללה האקדמית לחברה ואמנויות ASA. היא לימדה במוסדות שונות: במגמה לסוציולוגיה של החינוך בבית הספר לחינוך באוניברסיטה העברית, בתוכנית לאמנות בקהילה במכללת שנקר, במכללת לוינסקי,[3] ובבית הספר לחברה ואמנויות במכללה האקדמית אונו.

בשנת 2015 השתתפה בצוות השופטים של פרסי אמנויות ומדעים.[4]

פעילותה המקצועית מתרכזת בעיקר במחקר הוראה ופעילות ציבורית בוועדות מקצועיות של משרד החינוך, משרד התרבות והספורט ומשרד החוץ בנושאי מחול וחינוך למחול. היא חברה בוועדת מקצוע המחול במשרד החינוך ומשנת 2017 משמשת כיו"ר עמותת הכוריאוגרפים.[5]

תחומי ההוראה והכתיבה שלה נוגעים בחינוך לאמנויות, סוציולוגיה של הגוף, המופע, המחול והאמנויות; חברה ישראלית ותרבות; וחינוך למחול.[6][7][8][9][10] יעל מרצה וכותבת בקביעות על מחול ומחול בישראל בהיבטים חברתיים ופוליטיים במסגרות ופורומים מגוונים בארץ ובחו"ל.[11][12][13][14][15][16][17]

נתיב חוקרת מחול עכשווי בישראל וחינוך למחול בישראל. מחקרה האחרון עוסק ברקדנים מקצועיים מזדקנים, המופיעים על הבמה ובחוויית הגוף הרוקד המתבגר. מרצה בקביעות על מחול בהיבטים חברתיים ופוליטיים במסגרות ופורומים מגוונים בארץ ובחו"ל.

נתיב שימשה כמרצה אורחת במחלקה למחול באוניברסיטת קליפורניה בברקלי. שם לימדה קורס בשם פרספקטיבות אינטרסקציונליות על מחול עכשווי בישראל. בעקבות הצלחת הקורס הוזמנה לשוב בשנה האקדמית 2025-2024.[18]

לאחר טבח שבעה באוקטובר, בוטלה הזמנתה לשנת הוראה נוספת בשל אזרחותה הישראלית. היא הגישה תביעה נגד אוניברסיטת קליפורניה בברקלי בטענה לאפליה על רקע לאום. לדבריה, בקשתה לשוב וללמד בקמפוס נדחתה רק משום שהיא ישראלית, בניגוד למדיניות האוניברסיטה ובניגוד לחוקי מדינת קליפורניה.[2] החלטת האוניברסיטה עוררה הדים בקרב בוגרים וידידים ושלל תלונות הוגשו להנהלה. בעקבות הליך בדיקה של האוניברסיטה, פרסמה יחידת מניעת ההטרדות והאפליה של האוניברסיטה דוח בן 45 עמודים, בו נקבע כי הטענה של ד"ר נתיב שאפליה הופעלה נגדה על בסיס המוצא הלאומי שלה הוכחה במאזן הסתברויות. למרות זאת בקשותיה לקבל התנצלות, הזמנה מחודשת ללמד וכן מהלכים שיבטיחו טיפול אמיתי באווירה הקשה בקמפוס, נותרו ללא מענה ולפיכך הגישה את התביעה.[2]

"המימד הרביעי"

[עריכת קוד מקור | עריכה]

יעל הקימה את קבוצת המחול העצמאית "המימד הרביעי" בשותפות, במסגרתה אף יצרה ורקדה. הקבוצה הופיעה עם המחול בתיאטרון החאן הירושלמי, במוזיאון תל אביב לאמנות, באמפיתיאטרון וואהל שבפארק הירקון וביישובים אחרים ברחבי הארץ. התכנית כללה 6 יצירות:

  • "הט (ע)יות" ריקוד בארבעה פרקים (1985) מאת עדי חן דגני
  • "הר הקסמים" (1985) מאת עדי חן דגני ושרונה פלורסהיים
  • "נול נייד" (1980) שחזור מווידאו מאת יעל ברש (1955–1983)
  • "כחיית השדה" שחזור בווידאו מאת יעל ברש (1981)
  • "פור-קאסט" (1985) מאת אירית לרנר
  • "חוט העכשיו" (1985) מאת יעל (ילי) נתיב

"חיות מחול" - פודקאסט/הסכת על מחול עכשווי בישראל

[עריכת קוד מקור | עריכה]

יעל יזמה, מפיקה ומגישה ביחד עם איריס לנה את הפודקאסט/הסכת חיות מחול העוסק במחול העכשווי בישראל. הפודקאסט מבוסס מחקר ומציע מבט רחב על היבטים מגוונים במחול בישראל כגון זהות ישראלית, ישראליות, מגדר, אתניות, תהליכי יצירה כוריאוגרפים, מבנים ומוסדות בשדה המחול הישראלי ופסטיבלי מחול. זהו הפודקאסט/הסכת היחיד בנושא מחול בארץ.[19]

  • נתיב, יעל (ילי). ואופיר, הודל. (2016) "סדקים של חירות": גוף, מגדר ואידאולוגיה בחינוך לריקוד בישראל – שתי אתנוגרפיות", תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד.
  • נתיב, י' ואופיר, ה' (2016). סדקים של חירות: גוף מגדר ואידאולוגיה בחינוך לריקוד בישראל – שתי אתנוגרפיות. הקיבוץ המאוחד, סדרת מגדרים.
  • נתיב, י' (2016). "אני עצמי גוף": מתיחת גבולות הגוף פעולה חברתית בקרב תלמידות מחול, מחווה לאייריס מריון יאנג. בתוך מ' קומם, ע' לחובר וע' פלד (עורכות), נערות וגופן: מדברות, נוכחות, נסתרות (110-86). מגנס.
  • נתיב, י' (2012). אימון לאמון: פעולות אלתור בריקוד במגמות מחול בקרב נערות בבתי ספר תיכוניים בישראל. סוציולוגיה ישראלית כתב עת לחקר החברה בישראל, י"ג(2), 372-353.
  • Sagiv, D., & Nativ, Y. (2021). Habitual play: Body, cultural sacredness and professional dilemmas in classical musician education. In: P. Schmidt. & R. Write (Eds.), Sociology of music education handbook. Routledge.
  • Nativ, Y. (2020). Embodied social dimensions in the creative process: The linkage between trust and risk in dance improvisation among girls in Israeli high school programs. In N. Otmazgin & E. Ben Ari (Eds.), Creative context: Creativity and innovation in the media and cultural industries (pp. 51-61). Springer.
  • Nativ, Y. (2020). From Baruch Agadati to Arkadi Zaides: Explicit and implicit representations of Arabs and the Israeli-Palestinian conflict in Israeli dance. In H. Rottenberg & D. Roginsky (Eds.), Points of contacts: Dance, politics and Jewish-Arab relations in Israel (pp. 104-124). Routledge.
  • Nativ, Y. (2015). Thick attentiveness as a social key mechanism in the practice of dance among young women. In S. Schonmann (Ed.), The wisdom of many: Key issues in arts education – International yearbook for research in arts education 3/2015 (pp. 136-140). Die Fachbücher.
  • Beberman-Shalev, L., Pinku, G., Nativ, Y., Hemi, A., Paz, O., & Enav, Y. (2022). Crisis, coping and growth: Lecturers of introductory courses in education reflect on the transition to distant teaching. In L. Biberman-Shalev, O. Broza & D. Patkin (Eds.), Teacher education in a reality of a world crisis (pp. 17-39). World Scientific Publishing.

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ ד"ר יעל (ילי) נתיב, באתר עמותת הכוריאוגרפים הישראלית
  2. ^ 1 2 3 דניאל אדלסון, חוקרת המחול תובעת את אוניברסיטת קליפורניה: "מופלית כי אני ישראלית", באתר ynet, 20 באוגוסט 2025
  3. ^ בית הספר למחול - הכנס השנתי השני "גופי ידע במחול - סמינר הקיבוצים, באתר www.smkb.ac.il
  4. ^ צוות השופטים לפרס האומנויות 2015
  5. ^ פורטפוליו ניוז, עדי בן בוחר: מנכ"לית עמותת הכוריאוגרפים, באתר פורטפוליו, ‏18 נובמבר 2025
  6. ^ יעל נתיב, מרס רוקד לגופו?, מחול עכשיו גליון מס 20
  7. ^ יעל נתיב, "חתימת גוף" ו"שחזור פעולה", אונ' תל אביב
  8. ^ יעל נתיב, להיות בתוך הגוף בבית הספר: "פנומנולוגיה של הריקוד בקרב נערות במגמות המחול", מחול עכשיו מס 15
  9. ^ יעל נתיב, הצגת הגוף הרוקד כגוף שורשי ביצירתה של שרה לוי-תנאי, יודעת - מרכז ידע נשים ומגדר
  10. ^ יעל נתיב, אִימון לאמּון: פעולות אלתור בריקוד במגמות מחול בקרב נערות בבתי ספר תיכוניים בישראל. גיליון מיוחד בנושא קריאות חברתיות במעשה המחול, סוציולוגיה ישראלית גיליון יג'2, אונ' תל אביב
  11. ^ אורה ברפמן, Yael Nativ - יעל נתיב - גיבוש באמצעות מחול, ריקודיבור / DanceTalk דיבור אודות מחול תרבות חברה, 2008
  12. ^ [vertigodance/videos/המלצה-של-דר-ילי-נתיב-חוקרת-המחול-uיושבת-ראש-עמותת-הכוריאוגרפים-על-המופע-החדש-שלנ/1500646576950212/ vertigodance/videos/המלצה-של-דר-ילי-נתיב-חוקרת-המחול-uיושבת-ראש-עמותת-הכוריאוגרפים-על-המופע-החדש-שלנ/1500646576950212/], באתר סוכן תרבות
  13. ^ יעל אפרתי, ממלכת המחול, באתר שיעור חפשי-גליון 124/אתנחתא/ תרבות, ‏2018
  14. ^ הקריאה חזרה בין עתיד לעבר: מחול, באתר הכנס השנתי השמיני של האגודה הישראלית לחקר המחול בשיתוף תיאטרון מחול ענבל והארכיון הישראלי למחול בבית אריאלה: הקריאה חזרה בין עתיד לעבר: מחול, ארכיון, זיכרון, ‏24.6.21
  15. ^ על דרכים מתחדשות לשימור המסורת והתרבות במאה ה-21, "בת-שבע: גוף, מחול, תרבות", הפקולטה לאמנויות, אונ' ת"א, באתר הכנס בתמיכת מכון גתה והקדתרה לאמנות המאה ה-19 והמאה ה-20 ע"ש עמנואל הרציקוביץ
  16. ^ עורכות: הניה רוטנברג, דינה רוגינסקי., נקודות מגע: הריקוד והפוליטי ביחסי יהודים-ערבים בישראל / ייצוגים נוכחים (ונעדרים) של ערביות ושל הסכסוך הישראלי-פלסטיני במחול הישראלי / יעל (ילי) נתיב, רסלינג, 2018
  17. ^ צפי סער, רוקדות בין דיכוי לשחרור, באתר הארץ, 15 בנובמבר 2005
  18. ^ סגל אקדמי - המחלקה לחינוך - ד"ר יעל (ילי) נתיב, באתר המרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט (קמפוס לוינסקי)
  19. ^ Podcast hebrew, פודקאסט על מחול עכשווי בישראל (באנגלית)