יעקב ארנן
 |
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: לא ברור האם הערך על ארנן או על התיאטרון.
| |
| יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: לא ברור האם הערך על ארנן או על התיאטרון. | |
יעקב ארנן (נולד ב-7 ביולי 1958 בקיבוץ חצור) הוא חבר קיבוץ הרדוף והיה בין מקימיו. הקים את תיאטרון המלה[1] כאחת מהמסגרות התרבותיות והערכיות במקום. במאי, מחזאי, שחקן ישראלי, העובד בתיאטרון המבוסס על תורת האנתרופוסופיה של רודולף שטיינר. שירת בצה"ל בסיירת מטכ"ל.
הקמת תיאטרון המלה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מרים ויעקב ארנן, ממקימי קיבוץ הרדוף, ממשיכים לחיות ולעבוד בו גם לאחר שהפך ליישוב קהילתי. שניהם למדו במשך 7 שנים באנגליה וכשחזרו לארץ בשנת 1989, עבדו כשחקנים במסגרת "בימת הקיבוץ" ועסקו בחינוך ובתרפיה בקיבוץ הרדוף. ב-1998, פתחו קורסים לציבור האנתרופוסופי, בתחום עיצוב דיבור ודרמה מתוך האנתרופוסופיה. ב-2004 ייסדו את "תיאטרון המלה" עם כמה מבוגרי הקורסים. בתיאטרון 14 שחקנים, תפאורן ומעצבת תלבושות. השחקנים הם מורי ובוגרי "בית הספר לעיצוב דיבור ודרמה בהרדוף", וכן שחקנים מקצועיים אשר עוברים הכשרה חלקית במסגרת בית הספר. בין שחקני התיאטרון: יעקב ארנן, מרים ארנן, רועי בירן, איתן קלמנוביץ', קרן מרון, ענבל פנקובסקי ועוד.
- הרעיון
תיאטרון רפרטוארי המחדש את אמנויות הבמה ועבודת השחקן מתוך תפיסה אנתרופוסופית. התיאטרון כמרכז להתהוות חברתית-רוחנית, בכוחו ליצור שינוי וריפוי, במצב שבו האמן עובד בתוך הקהילה. רבים משחקני התיאטרון עוסקים בתחום החברתי, החינוכי והטיפולי. תיאטרון המלה במרכזו השחקן. התהליך האמנותי של ההצגה נוצר בשיחה ובה מתגלה הסגנון הייחודי של המחזה. ההכרה האנתרופוסופית מחדשת את הקשר למקורות הרוחיים של האמנות, ההופכים לכלים ביצירה האמנותית. הם מתגלים בדיבור. הדיבור אינו משמש להעברת רעיונות בלבד, אלא הופך לכלי מוזיקלי מתוכו מעצב האמן את הדמות, התנועה, המחוות ועד לעיצוב התפאורה התלבושות והתאורה.
- תפיסה ניהולית
הפעילות התיאטרונית היא חלק מיצירת שינוי תרבותי שלם, ויחד עם יוזמות בתחום החברתי-תרבותי הוקמה חברת "סופיה", התומכת ביוזמות שונות ויכולה להיתמך על ידן במקרה הצורך. כמו כן יכולות היוזמות השונות ליצור ביניהן שיתופי פעולה ותמיכה מקצועיים. שחקני התיאטרון הם גם מנהליו, כדי לשמור על התיאטרון כגוף אמנותי בד בבד עם היותו גוף כלכלי-מסחרי. כרגע מנהלים את התיאטרון 4 שחקנים, כל אחד בעל מנדט בתחום אחר, בשאלות עקרוניות מביאה ההנהלה את ההחלטה הסופית למעגל שאר השחקנים. התיאטרון מנוהל על ידי מרים ארנן, יעקב ארנן, רועי בירן ואיתן קלמנוביץ .
בית הספר לדיבור ודרמה[עריכת קוד מקור | עריכה]
שני מסלולי הכשרה: א) הכשרה חלקית, לבוגרי בתי-ספר למשחק אחרים. יום בשבוע למשך 4 שנים. ב) הכשרה מלאה, 4 שנים כשבסופם ניתן לעסוק באמנות הדרמה והדיבור כאמן וכמורה לדרמה. התוכנית כוללת 3 בקרים ואחרי צהריים. בשנה א' לומדים סגנון אפי. אמנות הסיפור. במהלך השנה משתתפים בהפקה דרמטית, בהופעת אוריתמיה ובסוף השנה מעלים ערב סיפורים. בשנה ב', לומדים את אמנות השירה הלירית (דיבור שירי), מתאמנים בדיבור שירי מתקופות שונות. משתתפים בהפקה דרמטית, הופעת אוריתמיה ולסוף השנה מכינים ערב לירי של התפתחות השירה הישראלית והמערבית. בשנה ג', לומדים דרמה. במהלך השנה שותפים להפקה הדרמטית הבית ספרית ובהופעת האוריתמיה. ולסיום השנה ערב המציג את האבולוציה של הדרמה. שנה ד', פרויקט סיום. כל אחד בוחר נושא מחקר ובונה הופעת יחיד של כשעה בשלושת הסגנונות (אפי, לירי ודרמטי) מראה את פרי מחקרו. הפקה דרמטית של כל המסיימים. המקצועות הנלמדים: דיבור, בוטמר, ג'ימנסטיקה, אוריתמיה, שירה, ציור, אנתרופוסופיה, הדרך הפנימית, אלפא ואומגה, תולדות האומנות והדרמה.
ההפקות של בית הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]
אמא קוראז', מאת ב. ברכט. תחת חורש חלב, מאת ד. תומאס. רומיאו ויוליה מאת ו. שקספיר. ליזיסטרטה מאת אריסטופאנס. נשות טרויה, אוריפידס. פונדק הרוחות מאת נתן אלתרמן. חלום ליל קיץ מאת ו. שקספיר. חתונת הדמים, מאת פ.ג. לורקה. אדיפוס בקולונוס מאת סופוקלס. "כפר" מאת יהושע סובול.
הצגות ילדים שהעלה בית הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]
רסמוס והנודד, על פי אסטריד לינדגרן. סוסון גבנונן, על פי פיוטר ירשוב. ג'ים ונהג הקטר, על פי מיכאל אנדה. צרור נפלאות הקרקס, על פי נתן אלתרמן.
תפיסת העולם הפוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]
"שער לאדם" הוא פרויקט תמיכה בקיבוץ, המנוהל על ידי ארנן, בשיתוף מלא עם אמין סוואעד, בן המוכתר של היישוב הבדואי היושב ממערב לקיבוץ, סוואעד חמירה. לפני שנים החלו השניים בפרויקט שבסיסו חיבור בין התושבים היהודים לתושבים הערבים באזור. סוואעד: "חשוב בעיני לזהות את הדבר המשותף בינינו". אמין משמש גם מורה לחינוך גופני בבית הספר בהרדוף. לדבריו, "קל לשבת על הגדר ולקטר על האדמה ועל השכנים שלך. אני יכול להסתכל על בני קיבוץ הרדוף ולדבר על מה שיש להם לעומת מה שלי, כתושב ערבי, אין. על העובדה שהם בקרקע כבר 25 שנה, ושהיישוב שלי הוכר רק לפני כעשור ועדיין אין בו תשתיות. אבל אני לא מקטר מקצועי. אני מעדיף לשאול את השאלה, מה אני יכול לעשות כדי לשנות את המצב שלי". הדרך שלו לשנות את המצב היא שיתוף פעולה עם אנשי הרדוף ליצירת פעילויות שונות: ממפגשים בין בני נוער מבתי הספר שבאזור ומגמה משותפת ללימוד תיאטרון, ועד פסטיבל יהודי-ערבי, "מלים מרפאות", שהצליח מאוד. בפסטיבל היו פעילויות משותפות רבות - הרצאות, סדנאות אמנותיות, הצגה, סיפורים ועוד. לדבריו "הקמנו בקיבוץ חברה שבבסיסה אינדווידואליות רוחנית, שחוצה דתות, ויכולה להתקיים יחד עם כל דת אחרת, שזה בדיוק ההפך מפונדמנטליזם. מבחינתי, המשימה הבאה של הציונות היא חיבור לערבים ויצירת תרבות משותפת. אי אפשר להתחבר לאדמה, לטפל ולדאוג לה, אחרי שגנבת אותה ממישהו אחר".
הפקות תיאטרון, ביטוי לתפיסת עולם[עריכת קוד מקור | עריכה]
- שער ההתקדשות, מחזה המסתורין הראשון - מאת רודולף שטיינר, מחזה רוזנקרויצרי, תרגום יפתח בן אהרון, בימוי: יעקב ביחד עם מרים ארנן, תיאטרון המלה, הרדוף.
מגמת התיאטרון בכפרים מסביב להרדוף[עריכת קוד מקור | עריכה]
יעקב ארנן יוזם הקמת מגמת התיאטרון בכעביה בשנת 2010 התלמידים מציגים במסגרת שער לאדם את המחזה "אנטיגונה". מגמת התיאטרון בבית הספר התיכון בכעביה נפתחה בשיתוף פעולה בין מנהל בית הספר בכעביה, וצוות שער לאדם. בשנת 2005 שער לאדם יזם פתיחת מגמת תיאטרון בשפרעם, בבית הספר "מקיף ג'". במגמה זו שלוש כיתות י', י"א, י"ב. התלמידים נבחנים בחמש יחידות בגרות ועוברים חוויה בתחום החברתי, הודות למפגש ולעבודה המשותפת עם בית הספר בהרדוף[2].
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- גואל פינטו, החלוצים מהרדוף, באתר הארץ, 21 במאי 2007
- תיאטרון המלה אתר התיאטרון.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ [1] אתר התיאטרון
- ^ מתוך אתר שער לאדם, הרדוף