ישראל ויליאם ואליד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
פרופ' ישראל ויליאם ואליד

פרופ' ישראל ויליאם ואלידצרפתית: Israël William Oualid; ‏26 בינואר 1880 - 15 בנובמבר 1942) היה משפטן וכלכלן יהודי-אלג'יראי-צרפתי. מרצה לכלכלה פוליטית ומשפטים באוניברסיטת סורבון. ממנהיגי יהדות צרפת ברבע השני של המאה ה-20. כיהן כסגן נשיא חברת כל ישראל חברים, חבר בקונסיסטוריה המרכזית של יהודי צרפת, מזכיר משרד החימוש הצרפתי בזמן מלחמת העולם הראשונה, ובתפקידים ציבוריים ואקדמים נוספים.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישראל ויליאם ואליד נולד באלג'יר בשנת 1880 לאביו יצחק ואליד (1845-1917) ואמו רחל (לבית אזולאי, 1859-1932). אחד מאבותיו הקדומים של משפחת אביו על פי מסורת המשפחה הוא ר' יונה אבן ג'נאח (הידוע בערבית בשם אבו אל-וליד). אחיה של אמו היה ד"ר ליאון אזולאי, רופא וביולוג, תלמיד של החוקר הידוע ז'אן-מרטן שארקו ועמית מחקר של לואי פסטר.

ואליד החל את לימודיו באלג'יריה והשלים את תעודת הבגרות הצרפתית (baccalauréat) בשנת 1887. בשנים 1898-1900 עזב את אלג'יריה, כנראה בעקבות חשש מההתפרצויות האנטישמיות באלג'יר באותן שנים מצד מתיישבים אירופאים ומקומיים, ונסע ללימודים בבריטניה. עם חזרתו לאלג'יריה הוא גויס לצבא הצרפתי, ולאחר שיחרורו החל ללמוד משפטים באוניברסיטת אלג'יר. ביחד עם אישים יהודים אחרים, בהם פרופ' אנרי אבולקר, ייסד בשנת 1904 את "האגודה למחקרים חברתיים" (Groupe d’études sociales) אגודה יהודית-אלג'יראית שמטרה הייתה להיאבק באנטישמיות באלג'יריה הצרפתית באמצעות הסברה. לאחר השלמת תואר באלג'יר נסע ללימודי תואר שני באוניברסיטת פרובאנס (כיום אוניברסיטת אקס-מרסיי) והשלים עבודת מוסמך על ליברליזם כלכלי בבריטניה. לאחר מכן המשיך את לימודיו באוניברסיטת סורבון בפריז השלים דוקטורט והחל לשמש כמרצה.

עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה הוא התנדב לצבא הצרפתי ונפצע בקרב על גדות נהר המארן. לאחר מכן הוא החל לשמש כנספח צרפתי לצבא הבריטי. במהלך המלחמה הוא זכה במספר עיטורים והועלה עד דרגת לוטננט. לקראת סוף המלחמה הוא מונה בתור מזכיר כללי של משרד החימוש (Ministre de l'armement) הצרפתי. בראש המשרד עמד השר הסוציאליסטי אלבר תומאס וביחד עם כלכלנים, סוציולוגים והיסטוריונים אחרים שהיו שותפים לצוותו, הם ניסו להנהיג רפורמות עם אופי סוציאליסטי בתחומי פעילותו השונים של המשרד.

לאחר המלחמה הוא המשיך לכהן בתפקידים ציבוריים שונים וצבר מוניטין כמומחה בסוגיות הגירה. הוא כיהן בתפקידים בכירים במשרד העבודה הצרפתי, ובשנת 1919 שימש כנציג של צרפת לפולין והיה מהמנסחים של אמנה ידועה בין המדינות בנושא הגירה של עובדים פולנים לצרפת. בצורה דומה היה שותף לניסוח מספר אמנות נוספות בין צרפת לארצות זרות. בשנת 1921 הוא שימש בתור נציג צרפת בארגון העבודה הבינלאומי של חבר הלאומים. מלבד זאת הוא לימד באוניברסיטת שטרסבורג ומשנת 1924 היה פרופסור מן המניין בבית הספר למשפטים של הסורבון. משנת 1930 הוא עמד בראש תוכנית הלימודים של כלכלה פוליטית של האוניברסיטה. הוא לימד והעביר קורסים גם במוסדות אקדמאים רבים אחרים בצרפת ושימש במקביל כמנהל של מכון מחקר בתחום הסטטיסטיקה (l’Institut statistique d’Alsace-Lorraine) ומכון מחקר בתחום התכנון האורבני (Institut d'urbanisme de Paris).

ואליד פעל במסגרת אגודת זכויות האדם של צרפת ונטה לתמוך בסוציאליזם. הוא היה פטריוט צרפתי אך גם אהד את הציונות והיה פעיל במסגרות יהודיות רבות. בין היתר כיהן כסגן נשיא כל ישראל חברים (משנת 1936), סגן נשיא אורט (משנת 1937), נשיא כבוד של התאחדות האגודות היהודיות של אלג'יריה, חבר בקונסיסטוריה המרכזית של יהודי צרפת ועוד. בשנות ה-30, כאשר פליטים יהודים החלו לזרום לצרפת מאזורים אחרים באירופה בעקבות גבור האנטישמיות, הוא עמד בראש הוועד לסיוע לפליטים היהודים בצרפת מטעם היאס ויק"א. כחלק מתפקידו פעל רבות כדי למנוע את גירושם של יהודים גרמנים חזרה לגרמניה הנאצית ולסייע להם בקליטתם בצרפת. לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה, תקנות אנטישמיות בצרפת הביאו לפיטורו של ואליד ממשרותיו האקדמיות. הוא המשיך בפעילות במסגרות יהודיות, בניסיון להדוף את הרדיפות האנטישמיות הגוברות של יהודי צרפת ואלג'יריה, עד פטירתו בשנת 1942.

במהלך חייו פרסם ספרים ומאמרים רבים בנושאי כלכלה ומשפטים מעל במות אקדמאיות שונות והיה לאחד מהמומחים הנודעים בצרפת בתחום כלכלה פוליטית. כמו כן חיבר מחקרים אחדים בנושאי יהדות. הוא זכה לעיטורי כבוד רבים ממשלות שונות, בהן ממשלת צרפת, איטליה, פולין ופורטוגל. לאחר תום מלחמת העולם השנייה הוא קיבל עיטור כבוד נוסף של-לאחר-המוות מממשלת צרפת, וכן הונצח בדרכים שונות. אחד מהגדולים שבבתי הספר של כל ישראל חברים בקהילה היהודית בקזבלנקה היה קרוי על שמו (école William Oualid).

מפרסומיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Oualid, William, L'Aspect juridique de l'immigration ouvrière, Paris, 1923
  • Oualid, William, Leçons sur la monnaie et les problèmes monétaires professées pendant l'année 1926-1927, Paris : Recueil Sirey, 1927. - 226 p.
  • Oualid, William, Salaires et tarifs, conventions collectives et grèves, la politique du ministère de l’Armement et du ministère du Travail, PUF, Yale University Press, New Haven, 1928 (avec Charles Picquenard)
  • Oualid, William, « Les conditions actuelles de l’immigration ouvrière en France et ses conséquences » in Revue du Musée social, Séance du 28 juin 1929 (p. 111-113).
  • Oualid, William, avant-propos à Maurice Eisenbeth (grand rabbin d'Alger), Le judaïsme nord-africain. Études démographiques sur les Israélites du département de Constantine, éd. Pierre Abraham, Constantine, 1931.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]