ישראל מני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ד"ר ישראל מני

ד"ר ישראל מני (1 באפריל 1887 - 27 ביוני 1966) היה משפטן, עיתונאי ואיש חינוך יליד חברון, ששימש כשופט מחוזי בימי המנדט הבריטי.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישראל מני נולד בשנת 1887 בחברון, כבן למשפחת מני הידועה. אביו היה ר' שלום יחזקאל מני וסבו ר' אליהו מני, מחשובי רבני עיראק במאה ה-19 שעלה לארץ ישראל והתיישב בחברון.

בילדותו קיבל חינוך מסורתי בתלמוד תורה וישיבה בחברון, ולאחר מכן רכש השכלה כללית בבית ספר כל ישראל חברים בירושלים. לאחר שהשלים את לימודיו התיכוניים בהצטיינות נשלח ל"בית המדרש למורים" (ENIO) של כי"ח בפריז להכשרה בהוראה. בשנת תרס"ז (1906) השלים את הסמכתו כמורה, חזר לארץ ישראל, וקיבל את עבודתו הראשונה בבית הספר של כי"ח בירושלים. לאחר שנה עבר ללמד בבית ספר מקוה ישראל ביפו.

בשנת תר"ע (1910) נסע בשנית ללימודים בצרפת, ולמד משפטים באוניברסיטת פריז. בשנת 1915 הוסמך לדוקטור למשפטים, עם דיסרטציה שעסקה בהיבטים שונים של החוקה של פורטוגל. לאחר השלמת לימודיו נסע אחרי אחיו הרופא ד"ר משה מני לטנג'יר שבצפון מרוקו, שם עבד כעורך דין וכתב באופן קבוע עבור העיתון היהודי-מרוקאי לה ליברטה (La Liberté; אל-חוררייא) בגרסתו הצרפתית. כמו כן שימש כמחנך עבור ילדיו של השליט העלאווי מולאי חפיז עד שנת תר"פ (1920).

לאחר שהותו במרוקו שב לארץ ישראל ועסק בעריכת דין. ב-1 בינואר 1921 מונה לשופט בבית משפט השלום של המנדט הבריטי בצפת ובטבריה. בשנת 1926 עבר לבית משפט השלום בחיפה. ב-4 בדצמבר 1929 נתמנה לחבר בבית המשפט לקרקעות ביפו, ובשנת 1932 נתמנה לשופט בבית המשפט המחוזי בעיר. בשנת 1936 היה לשופט היהודי הראשון בבית המשפט המחוזי שייסד השלטון הבריטי בתל אביב, ובתפקיד זה כיהן במשך כעשור, עד שפרש לגמלאות בשנת 1946.[1]

ב-6 במאי 1948 הועמד מני לדין, ביחד עם אשתו שמחה בפני "בית הדין העליון לשירות העם", באשמת סיוע לבניו: שלום מני ואליהו מני, לערוק מהארץ על מנת לא להיות מגויסים להגנה. הם הורשעו ונידונו לקנסות כבדים.[2]

בנוסף לתפקידו כשופט היה פעיל באגודות ציבוריות שונות, וכיהן כיושב הראש של ועד אגודת "שוחרי האוניברסיטה העברית בתל אביב".[3]

נפטר ב-27 ביוני 1966 ונקבר בבית העלמין קריית שאול. היה נשוי לשמחה בת משה לוי ולהם ארבעה ילדים: נשיא אוניברסיטת תל אביב וסגן יו"ר טבע לשעבר האורולוג פרופ' משה מני, ד"ר אליהו מני, עו"ד שלום מני וכרמלה מני.

ממאמריו בעיתונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מת השופט ד"ר ישראל מני, מעריב, 28 ביוני 1966
  2. ^ עיתון "דבר" , 6 במאי 1948, עמ' 1
  3. ^ אורי כהן ודנה כץ, תרבות עירונית וזהות אקדמית: אגודת שוחרי האוניברסיטה העברית בתל- אביב, 1940-1933, ישראל 8 (2005), עמ' 21.