כל הפוסל במומו פוסל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

כל הפוסל במומו פוסל הוא ביטוי עברי מתקופת האמוראים, שמשמעותו ההלכתית היא שאדם שאומר על חברו שיש לו פסול חיתון, יש לחשוש ולבדוק שאותו פסול יוחסין ישנו בו. ביטוי זה משמש באופן רווח במשמעות שמי שמותח ביקורת על חברו, לעיתים קרובות נגוע בעצמו באותה נקודה. תופעה זו מכונה בפסיכולוגיה השלכה.

מקור הביטוי ופירושו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקור הביטוי בדברי שמואל[1]: "כל הפוסל פסול ואינו מדבר בשבחא לעולם ואמר שמואל דבמומו פוסל."

הכלל נפסק להלכה בדברי הרמב"ם[2]: " וכן הפוסל את אחרים תמיד כגון שנותן שמץ במשפחות או ביחידים ואומר עליהן שהן ממזרים חוששין לו שמא ממזר הוא ואם אמר להן שהם עבדים חוששין לו שמא עבד הוא שכל הפוסל במומו פוסל."

בדברי הרמב"ם מודגש שכלל זה נוהג במי שרגיל בכך ולא במי שפסל את חברו באופן חד פעמי.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]