לאוניד ברנשטיין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
לאוניד ברנשטיין
Леонид Ефимович Беренштейн
לאוניד ברנשטיין
לאוניד ברנשטיין
לידה 15 ביולי 1921
שפיקיב, פלך פודוליה, ברית המועצות עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 31 במרץ 2019 (בגיל 97)
קריית אתא, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית האוקראינית, ישראל, ברית המועצות עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה הפקולטה למשפטים של אוניברסיטת קייב עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות ? – 31 במרץ 2019 עריכת הנתון בוויקינתונים
דרגה לוטננט בכיר עריכת הנתון בוויקינתונים
פעולות ומבצעים
החזית המזרחית במלחמת העולם השנייה עריכת הנתון בוויקינתונים
עיטורים
  • עיטור הדגל האדום
  • מדליה להנצחת 60 שנים לניצחון במלחמת המולדת הגדולה 1941–1945
  • מדליה להנצחת 50 שנים לניצחון במלחמת המולדת הגדולה 1941–1945
  • מדליה להנצחת 40 שנים לניצחון במלחמה הפטריוטית הגדולה 1941־1945
  • אות הלוחם בנאצים
  • מדליה להנצחת 65 שנים לניצחון במלחמת המולדת הגדולה 1941-1945
  • מדליית הנצחת קרב מעבר דוקלה
  • מדליה להנצחת 70 שנים לניצחון במלחמת המולדת הגדולה 1941-1945
  • עיטור מלחמת המולדת
  • מדליה על ההצטיינות בקרב
  • מסדר הגבורה, דרגה 1
  • מדליית "פרטיזן במלחמה הפטריוטית" דרגה 1
  • עיטור המלחמה הפטריוטית הגדולה דרגה ראשונה
  • עיטור המלחמה הפטריוטית הגדולה דרגה ראשונה
  • מסדר בוגדן חמלניצקי, דרגה 3
  • עיטור המלחמה הפטריוטית הגדולה דרגה ראשונה
  • עיטור הדגל האדום של העמל
  • דרגה שנייה במסדר המלחמה הפטריוטית
  • מדליית הניצחון על גרמניה במלחמה הפטריוטית הגדולה 1941–1945
  • מדליה לפרטיזן במלחמה הפטריוטית הגדולה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

לאוניד יפימוביץ' ברנשטייןרוסית: Леонид Ефимович Беренштейн; ‏15 ביולי 192131 במרץ 2019) היה מפקד יחידת פרטיזנים בתקופת מלחמת העולם השנייה שפעלה בשטחי אוקראינה, פולין וצ'כוסלובקיה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאוניד ברנשטיין נולד בעיירה שפיקיב שבמחוז ויניצה באוקראינה, ברית המועצות, בן לחיים ורבקה. כשהיה בן חמש, נפטר אביו. אמו עברה עם הילדים לקייב, שם התחתנה בשנית. לאוניד למד בבית ספר יסודי ולאחר מכן עבר ללמוד בפנימיה צבאית. היה ספורטאי מצטיין - אלוף אוקראינה באיגרוף לנערים במשקל קל. בשנת 1939 גויס לצבא האדום, ולמד בבית הספר לקציני חיל רגלים. במאי 1941 הוסמך לקצונה, ונשלח לשרת בגדוד מקלעים שהוצב באזור פשמישל.

כבר ביומה הראשון של הפלישה הנאצית לברית המועצות לקח חלק בקרבות. בהמשך נסוג עם יחידתו מזרחה. במהלך הקרבות באזור מחוז צ'רקסי נפל בשבי. נמלט מן השבי, נתפס ושוב נמלט. הוסתר על ידי האוכלוסייה המקומית. בעזרת אחד התושבים הצליח להשיג תעודה של תושב מקומי לא יהודי. עבד כפועל בתחנת הרכבת, שם יצר קשר עם מחתרת מקומית. לקח חלק בפעולות חבלה שביצעה המחתרת במסילת הברזל באזור. בתחילת 1942, ביחד עם חברו למחתרת, עזב את תחנת הרכבת ויצא למסע חיפוש פרטיזנים ביערות הסביבה. בסופו של דבר הצליח למצוא אותם והצטרף לשורותיהם. בהתחלה היה חלק מצוות החבלה של היחידה - עסק בהטמנת מוקשים בקווי רכבת ופיצוץ רכבות. בהמשך הפך למפקד כוח הסיור של יחידתו.

בתחילת 1943 עבר ליחידת פרטיזנים גדולה שכללה כ-1,500 לוחמים. ביחידה זו מונה לראש המטה וסגן מפקד היחידה. תכנן וביצע עשרות פעולות נגד הנאצים ומשתפי הפעולה המקומיים שלהם. השתתף בפעולות חבלה כנגד רכבות גרמניות - יחידתו פגעה והשמידה כ-50 רכבות. בסוף 1943 הצליחה יחידתו של ברנשטיין לתפוס שטח ברוחב של כמה קילומטרים על שתי גדותיו של נהר דנייפר, צפונית לעיר צ'רקסי. הפרטיזנים הצליחו להחזיק בשטח עד להגעת הכוחות של הצבא האדום. לאחר שהשטח, בו פעלה יחידתו, שוחרר על ידי הצבא האדום - פורקה יחידת הפרטיזנים.

ברנשטיין קיבל תפקיד חדש - הוטל עליו להקים יחידת פרטיזנים חדשה, אשר תפעל בשטחה של פולין. בפברואר 1944 הוצנח בראש לוחמיו בדרום מזרח פולין. יחידת הפרטיזנים בפיקודו של ברנשטיין פעלה בפולין עד אוגוסט 1944. עסקה בפעולות חבלה בקווי ההספקה של צבא גרמניה הנאצית ובתקיפת חילות מצב גרמנים. במהלך יוני 1944 גילו הפרטיזנים של ברנשטיין אתר ניסויים של טילי V-2 בקרבת העיר דמביצה. ברנשטיין שידר את מיקום האתר למפקדת הפרטיזנים במוסקבה. אתר הניסויים הושמד על ידי מטוסי חיל האוויר הסובייטי (המטוסים הוכוונו אל היעד על ידי פרטיזנים מיחידתו של ברנשטיין).

באוגוסט 1944 עבר יחידתו של ברנשטיין לשטחה של סלובקיה, שם המשיכה לפעול עד לתחילת 1945 (עד שהאזור, בו פעלה, שוחרר על ידי הצבא האדום).

על פועלו במהלך המלחמה עוטר ברנשטיין בעיטור הכוכב האדום, ארבעה עיטורי המלחמה הפטריוטית ומדליית הפרטיזן. כמו כן הוענקו לו עיטורים ומדליות על ידי הפולנים והצ'כוסלובקים.

לאחר המלחמה התגורר בקייב. בשנת 1946 התחתן עם אלכסנדרה (ששירתה במהלך המלחמה כקשרית ביחידה עליה פיקד ברנשטיין). נולדו להם בן ובת. ברנשטיין סיים לימודי משפטים באוניברסיטת קייב. בשנות ה-70 כתב שלושה ספרים על פעילותם של הפרטיזנים באוקראינה במהלך המלחמה.

בשנת 1993 עלה לישראל. התגורר בקריית אתא. היה פעיל באגודת יוצאי אוקראינה בישראל. בשנות חייו האחרונות התגורר בדלות, בדירה ללא מעלית, כשהוא נעזר בכסא גלגלים.

נפטר ב-31 במרץ 2019 ונטמן בבית העלמין ארץ החיים בקריית אתא. זמן קצר טרם מותו הושלמה הפקת סרט דוקו-דרמה על חייו בשם "ברנשטיין - הפרטיזן האחרון" בהפקת כאן 11.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • סימון שכטר, "לאוניד ברנשטיין – אחרון גדולי הפרטיזנים", בתוך יניב פרידמן (עורך), לוחמה יהודית במלחמת העולם השנייה, המחלקה להיסטוריה ומרכז דדו, 2021, עמ' 9–26.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא לאוניד ברנשטיין בוויקישיתוף