לודביק סבובודה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
לודביק סבובודה
Ludvík Svoboda
Ludvík Svoboda (Author - Stanislav Tereba).JPG
לידה 25 בנובמבר 1895
האימפריה האוסטרו-הונגרית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 20 בספטמבר 1979 (בגיל 83)
פראג, צ'כוסלובקיה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה צ'כוסלובקיה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה Municipal cemetery in Kroměříž עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה המפלגה הקומוניסטית של צ'כוסלובקיה עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Irena Svobodová (11 ביוני 192320 בספטמבר 1979) עריכת הנתון בוויקינתונים
נשיא צ'כוסלובקיה ה־8
30 במרץ 196828 באוקטובר 1975
(7 שנים ו־30 שבועות)
→ אנטונין נובוטניי
פרסים והוקרה
  • אזרחות כבוד של ברנו (2 באפריל 1946)
  • גיבור הרפובליקה הסוציאליסטית הצ'כוסלובקית (11 בנובמבר 1965)
  • אזרחות כבוד של פלזן (1968)
  • מדליית "אומץ מול האויב" (1945)
  • מסדר צלב גרונוולד, דרגה 1 (1948)
  • מדליית הניצחון והחירות 1945 (1945)
  • אזרחות כבוד של טשביץ' (19 בדצמבר 1945)
  • Order of February 25, 1st class (1949)
  • גיבור הרפובליקה הסוציאליסטית הצ'כוסלובקית (30 במאי 1975)
  • גיבור הרפובליקה הסוציאליסטית הצ'כוסלובקית (30 באפריל 1970)
  • אזרחות כבוד של פראג (1946)
  • אזרחות כבוד (1946)
  • אזרחות כבוד של חב
  • מדליה לציון 2500 שנה להקמת האימפריה האיראנית
  • מדליית הנצחת קרב מעבר דוקלה
  • קצין גבוה בלגיון הכבוד
  • הצלב הגדול של מסדר הוורד הלבן של פינלנד עם צווארון
  • הצלב הגדול של מסדר פולוניה רסטיטוטה
  • עיטור לנין
  • צלב המלחמה של צ'כוסלובקיה 1939–1945
  • Medal "For Oder, Nysa and the Baltic"
  • עיטור מהפכת אוקטובר
  • מסדר האריה הלבן
  • מסדר קלמנט גוטוולד
  • גיבור ברית המועצות
  • אביר מפקד במסדר האמבט
  • מפקד בלגיון ההצטיינות
  • מדליית הניצחון על גרמניה במלחמה הפטריוטית הגדולה 1941–1945
  • מדליית המלחמה 1939-1945
  • Order of the Victorious February
  • מסדר סובורוב, דרגה 1
  • לגיון ההצטיינות של ארצות הברית בדרגת לגיונר
  • גיבור יוגוסלביה
  • גיבור יוגוסלביה
  • פרס לנין לשלום
  • עיטור סובורוב דרגה 2
  • מדליה על שחרור פראג
  • הצלב הגדול עם כוכב של וירטוטי מיליטארי
  • בפסקה זו 9 רשומות נוספות שטרם תורגמו עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה Ludvík Svoboda signature.svg עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

לודביק סבובודהצ'כית: Ludvík Svoboda;‏ 25 בנובמבר 189520 בספטמבר 1979) היה גנרל, מפקד יחידות צ'כוסלובקיות בצבא האדום במהלך מלחמת העולם השנייה, נשיא צ'כוסלובקיה בין השנים 19681975. פרוש השם סבובודה ברוסית על פי מילון אבניון הוא חופש, חירות.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במלחמת העולם הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לודביק סבובודה נולד ב-25 בנובמבר 1895 בכפר רוזנטין Hroznatin שבדרום מזרח צ'כיה (אז חלק מהאימפריה האוסטרו-הונגרית) למשפחת איכרים. לאחר פרוץ מלחמת העולם הראשונה גויס לצבא האימפריה האוסטרו-הונגרית, ונשלח להילחם בחזית המזרחית. בשנת 1915 נפל סבובודה בשבי הצבא הרוסי. בשנת 1916, בעודו בשבי, התנדב לשרת בלגיון הצ'כוסלובקי, אשר אורגן על ידי הרוסים משבויי מלחמה צ'כים וסלובקים. במסגרת הכשרתו בלגיון עבר קורס קצינים והוענקה לו דרגת סגן משנה. במסגרת הלגיון לחם במערב אוקראינה נגד הצבא הגרמני והצבא האוסטרו-הונגרי.

ב-28 באוקטובר 1918 הצהירה הוועדה הלאומית בפראג על הקמת מדינה צ'כוסלובקית עצמאית - הרפובליקה הצ'כוסלובקית הראשונה[1].

בשנת 1918, לאחר חתימת חוזה ברסט-ליטובסק ויציאת רוסיה מהמלחמה, עזב הלגיון את החזית והחל במסע ארוך (בן כמעט שנתיים) חזרה לאירופה. בשנת 1920 חזר סבובודה בדרגת סרו (יחד עם שאר חיילי הלגיון) לצ'כוסלובקיה, כאשר בדרך הוא עבר את סיביר, המזרח הרחוק ויפן[2].

בין המלחמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר החזרה למולדת עבד סבובודה כשנתיים במשק של אביו, אך בשנת 1922 שב לשירות צבאי. שירת בתפקידים פיקודיים ברגימנט חי"ר, שהוצב באזור תתקרפטיה בגבול עם הונגריה והתגורר בעיר אושהורוד. בשנים 19311934 שימש מדריך באקדמיה צבאית בהרניצה. בשנת 1938 הועלה לדרגת קולונל (אלוף-משנה), והתמנה לתפקיד מפקד רגימנט חי"ר.

במלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1939, לאחר סיפוח צ'כוסלובקיה בידי הנאצים, נמלט סגן אלוף סבובודה לפולין יחד עם קומוניסטים וסוציאל-דמוקרטים ועם חיילים וקצינים מצ'כוסלובקיה שחששו מפני רדיפות בשל פעילותם האנטי-גרמנית. בפולין פיקד על הלגיון הצ'כוסלובקי במסגרת הצבא הפולני החל מה 12.6.39 ואחרי המפקדים הקודמים של היחידה - הסגן קאלטה, סרן קראל וסרן וסלי.

לאחר הפלישה הגרמנית לפולין הסתבר שצבא פולין, מפקדיו ואף הציבור הרחב לא היו מוכנים למלחמה. לאחר שחיילי הלגיון הצ'כוסלובקי סייעו בקרבות בטרנופול ולאחר שהרוסים חתמו הסכם עם הגרמנים לחלוקת פולין ביניהן, הוא קיבל פקודה לסגת צפון מערבה. המשמעות הייתה ליפול לידי הגרמנים, אך סבובודה לא ציית להוראות הפולנים ונסוג עם יחידתו למזרח פולין, שם הם נפלו בשבי הסובייטים, אשר פלשו לפולין מהמזרח. ב-21.9.39 הוסעו כל אנשי הלגיון הצ'כוסלובקי לקסרקטינים בעיר קמניץ-פודולסק והיו תחת כיבוש סובייטי.

ב-22.6.1941 עם פלישת גייסות היטלר לברית המועצות ולאחר שממשלת בריטניה העניקה הכרה מלאה לממשלה הצ'כוסלובקית הגולה, הסכימה ממשלת ברית המועצות להקמת יחידות צבאיות צ'כוסלובקיות בתחומה לאחר פניות רבות לשלטונות הסובייטים. הוקמה בריגדה צ׳כוסלובקית בפיקודו של סבובודה שלחם עם הגדוד הצכוסלובקי בסוקולובו בגזרת חראקוב[3]. כך קרה שתחת צבא ברית המועצות (הצבא האדום) הוקמו יחידות צ'כיות. הגרעין להן היו שרידי הלגיון הצ'כי בפיקודו של סבובודה שהוקם לפני הפלישה הגרמנית לפולין והגיעו אחר כך לברית המועצות ובו שירתו כ-260 יהודים, 25 מהם עוטרו באותות הצטיינות סובייטים. הוקמה גם דיוויזיה אווירית צ'כוסלובקית שפעלה אף היא במסגרת חיל האוויר הסובייטי. האישורים וההתארגנות להקמת הבריגדה ארכו ובפברואר 1942 החל סבובודה בהקמת גדוד צ'כוסלובקי באזור בוזולוק[4]. ב-29.11.42 התחילו אימונים ראשונים בנשק לאחר גיוס חיילים, מתנדבים והצטיידות בתותחים, מרגמות מקלעים, רובים, אקדחים, טלפון שדה, ואתי חפירה. במרץ 1943 השתתף הגדוד (שכלל כ-1000 חיילים, מתוכם יותר משני שלישים מתנדבים יהודים) בקרבות באזור חרקוב. במאי 1943, לאחר קליטת מתנדבים רבים הפך הגדוד לחטיבה, אשר נקראה החטיבה הצ'כוסלובקית הראשונה. החטיבה בפיקודו של סבובודה השתתפה בקרבות לשחרור אוקראינה. ב-29.04.1943 החליטה הוועדה הצבאית סובייטית - צ׳כוסלובקית על הקמתה של בריגדה צ׳כוסלובקית עצמאית בבריה״מ. מקום כינון הבריגדה בפיקודו של אל״מ סבובודה היה בנובוחופרסק. קלמנט גוטוואלד בנוכחות ההנהגה המוסקבאית של המפלגה הקומוניסטית מינה את אל״מ סבובודה כמפקדה העתידי של הבריגדה לאחר שכבר פיקד על התקפות הנגד הקשות בסוקולובו בגזרת חראקוב. התעמולה הרשמית האדירה את תהילת קרב סוקולובו ודאגה להפיץ את דבר גבורתם של החיילים הצכוסלובקים בתחומי בריה״מ ומחוצה לה. עובדה זו סייעה בגיוס מתנדבים צכוסלובקים רבים ממחנות השבויים, מהדיוויזיות הסלובקיות ומפלוגות העבודה ההונגריות שאנשיהן נפלו בשבי הסובייטים. יחד עם יתרת החיילים מהקרבות בסוקולובו הצליח סבובודה להקים את הבריגדה הצכוסלובקית. בבריגדה זו שירתו גם יהודים פולנים שלא רצו לקבלם לצבא הרלינג הפולני. מבחינה מספרית לא היוו החיילים היהודים בבריגדה גורם דומיננטי, אך מבחינה ארגונית ותפקודית היוו את עמוד השדרה של הבריגדה בקרבות הקשים לשחרור קייב ובקרבות מעברי הדוקלה - Dukla, שנחשבו מהקרבות הקשים במלחמת העולם השנייה. מהלך הקרבות על קייב פורסם, אך באף מקום לא פורסמה פעילותם הקרבית של החיילים היהודים. בציר התקדמותה לאורך 2 ק״מ הסבה הבריגדה הצ׳כית לגרמנים הרוגים ופצועים רבים ונזקים למטוס, לטנקים, לתותחים מתניעים, משאיות, מקלעים כבדים וקלים ואמצעי לחימה נוספים. מהבריגדה נהרגו 30 חיילים, נפצעו 80 ו-11 חיילים נעדרו. קייב נכבשה ב-6.11.1943. בסוף אותה שנה הועלה לודביק סבובודה לדרגת גנרל. באפריל 1944 הוקם קורפוס (גיס) צ'כוסלובקי בברית המועצות, אך גנרל אחר - יאן קראטוצ'וויל, מונה למפקד. סבובודה מונה לפקד על אחת החטיבות האחרות של הקורפוס. באוגוסט 1944, ספג הקורפוס הצ'כוסלובקי אבדות כבדות בעת הקרב על מעבר דוקלה בגבול בין פולין לסלובקיה בהרי הקרפטים ובעקבות זאת הדיח הפיקוד הסובייטי את מפקד הקורפוס ומינה את לודביק סבובודה למפקד הקורפוס. לבריגדה הצכוסלובקית הוענק אות הצטיינות גבוה על ידי נשיאות הסובייט העליון. נשיא הרפובליקה דר׳ בנש העניק לדגל הבריגדה אות צ׳כוסלובקי על עוז רוחה ול - 294 קציני וחיילי הבריגדה, בין הקצינים האלה נמצאו כל המפקדים היהודים של היחידות הלוחמות של הבריגדה. הקרבות של מעבר ההרים ב-Dukla נערכו באוקטובר 1944 בצפון מזרח הקרפטים בגבול פולין. קרבות אלה נחשבו לקשים בקרבות מלחמת העולם השנייה. בקרבות מרים בתנאי שטח הרריים קשים אלה נהרגו אלפי חיילים רוסים וצכוסלובקים, המשימה הושלמה והמעברים נפתחו לעבר מרכז אירופה. ב-6.10.44 חדרו יחידות הסיור הצכוסלובקיות בפעם הראשונה לכוון צ’כוסלובקיה ודגל הלאום הצכוסלובקי הונף ליד תמרור הגבול במעבר הדוקלה. ב-17 במאי 1945 נערכו יחידות הארמייה למצעד ניצחון בככר המרכזית בפראג, צ’כוסלובקיה. על בימת הכבוד ישב מפקד הגדוד - הבריגדה - הארמייה - המיניסטר להגנה לאומית גנרל לודביג סוובודה.

יהודי ישראלי שהיה עגלונו במהלך המלחמה העיד על סבובודה שהיה בעל יחס טוב ליהודים ויחס טוב לחייליו[5]. כאשר ביקש מקציניו היהודים לשנות את שמם משמות גרמניים לשמות צ'כיים בחר אחד מחייליו בשם סבובודה כאות הערכה אליו[6].

לאחר המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שחרור צ'כוסלובקיה מהשלטון הגרמני, מונה סבובודה לשר ההגנה של צ'כוסלובקיה על תקן של אישיות בלתי מפלגתית ב-4 באפריל 1945. בפברואר 1948, בעת תכנון ההפיכה הקומוניסטית בצ'כוסלובקיה, סירב סבובודה, שנודע כאיש שמאל ובעל קשרים עם המודיעין הסובייטי[7], לקחת חלק פעיל בהפיכה, אך מנגד נמנע מלהפעיל את הצבא נגד הקושרים[8] וב-23 בפברואר 1948 התייצב בכנס של הקומוניסטים. בשלב זה גם הצטרף למפלגה הקומוניסטית[9].

באפריל 1950 הוא הוצא ממשרד ההגנה כדי לפנות מקום לחתנו של קלמנט גוטוולד ומונה לתפקיד סגן ראש הממשלה ויושב ראש מועצת הספורט הלאומית[9]. לקראת סוף שנת 1951 במסגרת הטיהורים שערך הנשיא גוטוולד במפלגה הוא הודח גם מתפקידים אלו ולקראת סוף שנת 1952, הוא נעצר לתקופה קצרה[10][11]. במשך כשלוש שנים עבד כמנהל חשבונות בקולחוז[12]. בשנת 1954, ניקיטה חרושצ'וב ועמיתיו בהנהגת ברית המועצות לא שבעו נחת ממחליפו של סבובודה בתפקיד שר ההגנה, ובקשו להחזיר את סבובודה להנהגה. חרושצ'וב אמר למנהיגי צ'כוסלובקיה שברצונו לבקר את סבובודה כמי שלחם איתו יחד כנגד הנאצים והביקור התקיים למרות התנגדותם. זמן מה לאחר הביקור עזב סבובודה את הקולחוז והצטרף לארגון צבאי של מתנדבים[13]. בשנים 1954–1964 היה סבובודה חבר באספה הלאומית ובמשך שנים רבות היה סגן יושב ראש איגוד הלוחמים האנטי-פשיסטיים. בשנים 1955–1958 היה מנהל האקדמיה הצבאית בפראג ולאחר מכן היה מנהל המכון להיסטוריה צבאית ובתקופה זאת כתב את ספרו "מבולזוק לפראג" על חלקו במלחמת העולם השנייה[9].

הנשיא לודביק סבובודה, מלווה בשר ההגנה מרטין דזור, סוקר את משמר הכבוד בשדה התעופה של ברטיסלאבה בשנת 1969

בעת האביב של פראג, ב-30 במרץ 1968, נבחר סבובודה (אשר נהנה מפופולריות רבה בשל היותו גיבור מלחמה) לנשיא צ'כוסלובקיה ברוב של 282 כנגד 6 באספה הלאומית של צ'כוסלובקיה[14]. דו"ח של ה-CIA ציין שהיה לו מעט ניסיון פוליטי והוא נבחר כמועמד ביניים ללא התלהבות ציבורית שהיה אמור לשמש חותמת גומי. ההערכה הייתה שהוא נבחר כמועמד שיהיה מקובל גם על שלטונות מוסקבה וגם על דעת הליברלים בצ'כוסלובקיה[15].

סבובודה לא נעצר עם המנהיגים האחרים במהלך הפלישה הסובייטית לצ'כוסלובקיה, אלא ניסה להגיע עם ברית המועצות להסדר תוך הצגת עמדה פטריוטית ונטען שהוא הצליח להגיע לפשרות עם ברית המועצות. סבובודה סירב לקבל ממשלת בובות של ברית המועצות ודרש מליאוניד ברז'נייב שישחרר את חברי הממשלה שנעצרו וינהל שיחות עם אלכסנדר דובצ'ק וחברי ממשלתו[16].

לודביק סבובודה המשיך לכהן בתפקיד נשיא צ'כוסלובקיה עד לשנת 1975, כאשר אולץ לפרוש בשל בעיות בריאותיות. הוא נפטר ב-20 בספטמבר 1979 בביתו בפראג.

סבובודה זכה לפופולריות רבה בקרב הצ'כים והסלובקים כאחד. בשנת 1978, תחת השלטון הקומוניסטי, הוא זכה במקום שני בסקר של הצ'כי הגדול בכל הזמנים. אך גם לאחר נפילת השלטון הקומוניסטי ומחיקת הנצחתם של מנהיגים קומוניסטים בצ'כוסלובקיה, שמו נקרא על רחובות ברחבי צ'כיה וסלובקיה ובשנת 2003 הוא היה במקום העשירי בסקר של הצ'כי הגדול בכל הזמנים[17]. עם זאת, תפקודו ב-1948 וב-1968 שנוי במחלוקת. יש הרואים בו איש של פשרה שמנע שפיכות דמים ולא רצה עוד מלחמה ולעומתם יש הרואים בו אדם שניצל את מעמדו הפופולרי כדי לפנות את הדרך להשתלטות קומוניסטית[9].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא לודביק סבובודה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אנדרי ורגה - יו'ר, הצהרה על הקמת מדינה צ'כוסלובקית עצמאית/, באתר מועדון ההיסטוריה הצבאית של סבובודה, ‏28/10/22 הטקסט כתוב כפי שהופיע ב-29.10.1918 במהדורת Lidove novin כרך 26 מספר 297
  2. ^ https://www.kvhsvoboda.sk/dukla1944/profil#ludvik-svoboda, סבובודה, באתר מועדון ההיסטוריה הצבאית של סבובודה
  3. ^ אהרון אנטונין רודני, באתר מוזיאון הלוחם היהודי במלחמת העולם השניה
  4. ^ אריך קולקה, היהודים בצבא סבובודה בברית המועצות, ישראל: תורגם מצ'כית על ידי דב קווסטלר, תשל"ז
  5. ^ עמוס כרמלי, סבובודה גילה יחס חם ליהודים, דבר, 1 באפריל 1968
  6. ^ מכתב מסבובודה הצ'כי לסבובודה הישראלי, דבר, 31 במאי 1968
  7. ^ Nikita Sergeevich Khrushchev, Memoirs of Nikita Khrushchev: Statesman, 1953-1964, Penn State Press, volume 3, 2007, page 687, remark 34
  8. ^ Nikita Sergeevich Khrushchev, Memoirs of Nikita Khrushchev: Statesman, 1953-1964, Penn State Press, volume 3, 2007, page 685
  9. ^ 1 2 3 4 Ludvik Svoboda, web page of the president of Czech Republic
  10. ^ גל מעצרים בצ'כוסלובקיה - נעצרו ששה מיניסטרים, דבר, 9 בדצמבר 1952
  11. ^ גל מעצרים בצ'כוסלובקיה - נאסרו 6 מיניסטרים, באתר דבר, ‏9 דצמבר 1952
  12. ^ Richard Felix Staar, Communist regimes in Eastern Europe, Hoover Press, 1982, page 94, remark 7
  13. ^ Nikita Sergeevich Khrushchev, Memoirs of Nikita Khrushchev: Statesman, 1953-1964, Penn State Press, volume 3, 2007, page 683-686
  14. ^ גנרל לודוויג סבובודה נבחר לנשיא צ'כוסלובקיה, דבר, 31 במרץ 1968
  15. ^ גנראל סבובודה יבחר לנשיא צ'כוסלובקיה, דבר, 29 במרץ 1968
  16. ^ CZECHOSLOVAK LEADERSHIP FACES UNCERTAIN FUTURE, Created: 11/29/1968, CIA report, pages 3, 6
  17. ^ Andrew Lawrence Roberts, From Good King Wenceslas to the Good Soldier Švejk, Central European University Press, 2005, page 61