לווייתן מינקי
לווייתן מינקי | |
---|---|
מיון מדעי | |
ממלכה: | בעלי חיים |
מערכה: | מיתרניים |
מחלקה: | יונקים |
סדרה: | לווייתנאים |
משפחה: | לווייתני ענק |
סוג: | לווייתן |
תת־סוג: | לווייתן מינקי |
מינים | |
לווייתן מינקי מצוי (Balaenoptera acutorostrata) | |
תחום תפוצה | |
תפוצת לווייתן המינקי המצוי תפוצת לווייתן המינקי הדרומי תפוצת לווייתן המינקי הגמדי |
לווייתן מינקי (Minke Whale) הוא השם הנפוץ לשני מיני לווייתני מזיפות. מינים אלו זוהו לראשונה על ידי Lacepede ב-1804.
טקסונומיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מרבית החלוקות הטקסונומיות המודרניות מחלקות את לווייתן המינקי לשני מינים: לווייתן המינקי המצוי או לווייתן המינקי הצפוני (Balaenoptera acutorostrata) ולווייתן המינקי הדרומי (Balaenoptera bonaerensis)[1]. בנוסף, שני מינים אלו מחולקים לרוב לשניים או שלושה תת-מינים: לווייתן המינקי הצפון אטלנטי, לווייתן המינקי הצפון פסיפי ולווייתן מינקי גמדי. במיונו משנת 1998, רייס מכיר בשני תת-מינים של לווייתן המינקי המצוי, B. a. scommni ובלווייתן המינקי הגמדי, שעדיין חסר שם מדעי. לווייתן המינקי משויך למשפחת לווייתני הענק, הכוללת בין היתר את הלווייתן גדול-הסנפיר, הלווייתן המצוי, הלווייתן הכחול והלווייתן הצפוני.
שמות מינים המשויכים לתת-הסוג:
- לווייתן גוץ או לווייתן מינקי מצוי - B. davidsoni, B. minimia ו-B. rostrata.
- לווייתן מינקי דרומי - B. huttoni.
מאפיינים פיזיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]לווייתן המינקי הוא אחד מהלווייתנים הקטנים ביותר בתת-הסדרה לווייתני מזיפות, והוא שני רק לבלנית. גודלם הממוצע של זכר ונקבה בוגרים הוא 6.9 מ' ו-7.4 מ' בהתאמה. הם מגיעים לבגרות מינית בגיל שש עד שמונה שנים. גודלם המקסימלי המוערך הוא 9.1 מ' עד 10.7 מ' לנקבות, ו-8.8 מ' עד 9.8 מ' לזכרים. משקלם של לווייתני המינקי משני המינים הוא 4-5 טונות בהגיעם לבגרות, אולם משקלם המרבי עשוי להגיע ל-14 טונות. תקופת ההריון אורכת עשרה חודשים, והוולדות נולדים באורך של 2.4 עד 2.8 מ'. הוולדות יונקים במשך כחמישה חודשים.
לווייתני המינקי נבדלים מלווייתנים אחרים בפס לבן על כל אחד מסנפיריהם. צידם העליון הוא לרוב בצבע שחור או אפור כהה, וצידם התחתון הוא בצבע לבן. כשלווייתן המינקי צף על מנת לנשום, הוא מבצע 3-5 נשימות במרווחי זמן קצרים, ואז הוא צולל למשך 2 עד 20 דקות. לפני צלילה ארוכה הוא מקשית באופן בולט את גבו. מהירותו המרבית נאמדת בכ-20-30 קמ"ש. בפיהם קיימות בין 240 ל-360 מזיפות בכל צד של הפה. תוחלת חייהם היא 50-30 שנים, אך הם יכולים להגיע גם לגיל 60.
אוכלוסייה ותפוצה
[עריכת קוד מקור | עריכה]גודלה של האוכלוסייה של לווייתני המינקי במרכז ובצפון-מזרח האוקיינוס האטלנטי הוערך ב-184,000 פרטים בוועידה של הקואליציה הבינלאומית להגנת חיות בר (IWC) ב-2004 (רווח סמך של 95%). נכון ל-2005, לא קיימים אומדנים מוסכמים בנוגע לגודל האוכלוסיות בצפון האוקיינוס השקט ובחצי הכדור הדרומי. בתחילת שנות ה-90 הוערך בוועידה של ה-IWC כי מספרם של לווייתני המינקי בחצי הכדור הדרומי עומד על 760,000. נתון זה משמש עד היום את תעשיית הציד היפנית. עם זאת, בשנת 2000 נסוגה הוועידה של הקואליציה מהחלטתה הקודמת בנידון, וזאת בשל סקר חדש שלפיו מספר הלווייתנים בחצי הכדור הדרומי הוא למעשה מחצית ממספרם בשנות ה-80. לווייתני המינקי נפוצים בכל העולם, והם מעדיפים את הים הפתוח.
דוגמיות משירת לווייתן מינקי | |||
|
ארגון ה-IUCN מדרג את רמת הסיכון של המין הצפוני כסיכון נמוך או קרוב לסיכון[2], ואת זו של המין הדרומי מגדיר כסיכון נמוך או תלוי שימור[3]. ארגון CITES מונה את שני המינים בנספח 1 (Appendix 1), כלומר בסיכון, אולם הוא מציין כי האוכלוסייה שבמערב גרינלנד נמצאת בנספח 2 (Appendix 2), כלומר דרושים הגבלי סחר.
ציד
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – ציד לווייתנים
ציד לווייתנים אוזכר במקורות כתובים בנורווגיה כבר מתחילת המאה ה-9 לספירה, וציד לווייתני מינקי בעזרת צלצלים היה נפוץ במאה ה-11. במערב נורווגיה, לווייתני המינקי נלכדו במפרצים ונהרגו לאחר שחצים מזוהמים בבקטריות חדרו לגופם. בשיטת הרג זו השתמשו לציד לווייתני מינקי עד למאה ה-20.
ציד לווייתני המינקי התפשט, ועד סוף שנות ה-30 של המאה ה-20 הם היוו מטרה לציד במדינות רבות, ביניהן ברזיל, קנדה, סין, גרינלנד, יפן, קוריאה, נורווגיה ודרום אפריקה. עם זאת, בשל גודלם הקטן לווייתני המינקי לא ניצודו בקני מידה גדולים. מצב זה נמשך עד לתחילת שנות ה-70, אז החלו לווייתני המינקי לתפוס גם הם את תשומת לבם של הציידים. הסיבה לכך היא שהאוכלוסיות של לווייתנים גדולים יותר (כמו לווייתן צפוני, לווייתן מצוי ולווייתן כחול) הידלדלו באופן משמעותי. ציד לווייתני המינקי נפסק עם ההחלטה על הפסקת מוחלטת של ציד הלווייתנים ב-1986. לפי מחקר שנערך על ידי הוועידה הבינלאומית ללווייתנים (IWC), מאז 1994 ועד 2000 ניצודו כ-116,568 לווייתני מינקי. כ-100,000 מתוכם ניצודו באוקיינוס הדרומי.
לאחר ההפסקה הכללית של ציד הלווייתנים ב-1986, מרבית הציד של לווייתני המינקי נפסק גם כן. יפן, והחל מ-2003 גם איסלנד, המשיכו לצוד לווייתני מינקי בהתבסס על הצדקות מדעיות. הצדקות אלו מעוררות ביקורת חריפה מצד ארגונים הטוענים כי הן נועדו לכסות על שימוש מסחרי בלווייתנים. הן ליפן והן לאיסלנד יש אינטרסים בהמשך הציד למטרות מסחריות. לאחרונה החלה גם נורווגיה בציד לווייתני המינקי. אף על פי שבתחילה הצטרפה להפסקת הציד, היא מחתה על ההחלטה והמשיכה לצוד לווייתנים. ב-2005 צדו ציידים נורווגים כ-649 פרטים, והמכסה שהועמדה בשנת 2006 עומדת על כ-1,052 פרטים[4].
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Mead, James G. and Robert L. Brownell, Jr (November 16, 2005). Wilson, D. E., and Reeder, D. M. (eds): Mammal Species of the World, 3rd edition, Johns Hopkins University Press, 723-743. ISBN 0-801-88221-4.
- ^ http://www.iucnredlist.org/search/details.php/2474/all
- ^ http://www.iucnredlist.org/search/details.php/2480/all
- ^ http://www.lofotposten.no/lokale_nyheter/article2241060.ece
לווייתני מזיפות | ||
---|---|---|
בלניים | ||
בלנה גרינלנדית (סוג ומין יחיד) | בלנה גרינלנדית | |
אובלנה | אובלנה דרומית • בלנה שחורה • אובלנה צפון-פסיפית | |
בלניים מפותחים | ||
בלנית (סוג ומין יחיד) | בלנית | |
לווייתנים אפורים | ||
לווייתן אפור (סוג ומין יחיד) | לווייתן אפור | |
לווייתני ענק | ||
לווייתן גדול-סנפיר (סוג ומין יחיד) | לווייתן גדול-סנפיר | |
לווייתן | לווייתן מצוי • לווייתן צפוני • לווייתן כחול • לווייתן בריד • לווייתן עדני • לווייתן גוץ (לווייתן מינקי)• לווייתן מינקי דרומי (לווייתן מינקי)• לווייתן אומורה • לווייתן רייס |