ליאו קסטנברג
| לידה |
27 בנובמבר 1882 רוזומברוק, סלובקיה |
|---|---|
| פטירה |
13 בינואר 1962 (בגיל 79) תל אביב-יפו, ישראל |
| מקום קבורה |
בית הקברות נחלת יצחק |
| מדינה |
גרמניה, ישראל |
| מוקד פעילות |
גרמניה, ישראל |
| מפלגה |
המפלגה הסוציאל-דמוקרטית של גרמניה |
| שפה מועדפת |
גרמנית |
| כלי נגינה |
פסנתר |
| ילדים |
Ruth Kestenberg-Gladstein |
ליאו קֶסטֶנברג (Leo Kestenberg; 27 בנובמבר 1882, רוזנברג, סלובקיה – 13 בינואר 1962, תל אביב) היה יהודי גרמני ולאחר מכן ישראלי, שכיהן בתפקיד שר לענייני תרבות בממשלת פרוסיה אחרי מלחמת העולם הראשונה. המנהל המוזיקלי של התזמורת הפילהרמונית הארץ ישראלית, ממייסדי המדרשה הממלכתית למחנכים למוזיקה בתל אביב ומנהלה הראשון, וחתן פרס אנגל לשנת 1958, על הישגיו בתחום הפדגוגיה המוזיקלית.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]קסטנברג היה בנו של חזן יהודי ברוז'ומברוק (אנג'), אז בממלכת הונגריה של מלוכת הבסבורג. כשהיה בן ארבע, עברה המשפחה לפראג ומשם לליברץ כעבור שנתיים. קסטנברג קיבל את שיעורי הפסנתר הראשונים מאביו ולאחר מכן בין 1894–1895 מהמנצח המקומי גוסטב אלברכט בזיטאו (אנג'). לאחר שסיים את לימודיו בגימנסיה, החל בגיל 15 ללמוד נגינה על פסנתר בברלין אצל פרנץ קולאק (אנג')[1]. בשנת 1898 הוא פגש את פרוצ'ו בוזוני, מה שהוביל לידידות של השניים, שנחשבה לנקודת מפנה בחייו האמנותיים. לאחר לימודי פסנתר אצל כמה מורים, השתתף קסטנברג בכיתת האמן של בוזוני בויימאר בשנת 1900, ושם נתוודע למוזיקה מאת באך, שומאן ומעל לכל ליסט. הוא הצטרף ללהקה הצבאית ביוזפשטאדט באותה שנה והחל את קריירת הקונצרטים שלו ברייכנברג כסולן. הופעת הבכורה שלו הייתה עם הקונצ'רטו לפסנתר מס' 1 של ליסט.
הוא הפך למוזיקאי הראשי של התיאטרון המקומי פולקסבינה, והפך למורה לפסנתר הן בקונסרבטוריון שטרן והן בקונסרבטוריון קלינדוורת-שארוונקה (אנג'). הוא החל לכהן בוועדה החינוכית של המפלגה הסוציאל-דמוקרטית העצמאית של גרמניה (אנג'), שאליה הצטרף בשנת 1900, והחל לפרסם בכתב העת הירחון הסוציאליסטי (אנג'). בנוסף, קסטנברג היה מורה בכיר בבית הספר הגבוה למוזיקה בברלין ולאחר מכן שר בממשלת פרוסיה. עם עליית הנאצים לשלטון בחר לעזוב את גרמניה ולעבור לפראג, שם המשיך בפעילותו המוזיקלית. תמונתו הוצגה והוא גונה קשות בסרט הנאצי היהודי הנצחי משנת 1940.
בשנת 1939 עלה לארץ ישראל והתמנה למנהל המוזיקלי של התזמורת הפילהרמונית הארץ ישראלית שייסד ברוניסלב הוברמן שלוש שנים קודם לכן. בשנת 1945 ייסד עם עמנואל עמירן-פוגצ'וב את המדרשה הממלכתית למחנכים למוזיקה בתל אביב והיה מנהלה הראשון. בין תלמידיו הייתה שרה פוקסון.
בשנת 1958 זכה פרופ' ליאו קסטנברג בפרס אנגל על הישגיו בתחום הפדגוגיה המוזיקלית[2].
נפטר ב-1962, בגיל 79. הותיר אישה, גרֶטֶה לבית קרוּסֶל, ושתי בנות. נקבר בבית העלמין נחלת יצחק[3] בהלוויה רבת-משתתפים[4]. אלמנתו נפטרה ב-1969 ונטמנה לצדו.
ב-1921 פרסם בגרמנית את ספרו "חינוך מוזיקלי וטיפוח מוזיקלי" (Musikerziehung und Musikpflege). ב-1961 ראה אור ספר זיכרונותיו, אף הוא בגרמנית.
ספריו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Musikerziehung und Musikpflege, Leipzig: Quelle & Meyer, 1921. (בגרמנית)
- Bewegte Zeiten. musisch-musikantische Lebenserinnerungen, Wolfenbüttel: Möseler Verlag, 1961. (בגרמנית)
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ליאו קסטנברג, באתר MusicBrainz (באנגלית)
- Local רמת גן גבעתיים - שגרירי המוזיקה בברלין(הקישור אינו פעיל)
- מנשה רבינא, פרופ. קסטנברג בן 60, דבר, 25 בנובמבר 1942
- מנשה רבינא, לכבוד פרופ' קסטנברג, דבר, 21 בנובמבר 1947
- אוליה זילברמן, רשימות מוזיקליות: פרופ' ל. קסטנברג: ליום הולדתו ה-65, משמר, 5 בדצמבר 1947
- אוליה זילברמן, רשימות מוזיקליות: פרופ' ליאו קסטנברג בן שבעים, על המשמר, 19 בדצמבר 1952
- יהודית כהן, "לאו קסטנברג וחזון החינוך המוזיקלי בישראל"(הקישור אינו פעיל)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ↑ Sophie Fetthauer, Leo Kestenberg, גרמניה: Hamburg University, 2006
- ↑ פרס אנגל למוסיקה יחולק השבוע בת"א, דבר, 11 במאי 1958; "פרס אנגל" יחולק מחר, דבר, 14 במאי 1958; חולק "פרס אנגל", דבר, 16 במאי 1958.
- ↑ ליאו קסטנברג באתר חברה קדישא ת"א–יפו.
- ↑ פרופ' קסטנברג למנוחות, דבר, 15 בינואר 1962.
- ישראלים ילידי האימפריה האוסטרו-הונגרית
- אנשי העלייה החמישית
- פסנתרנים יהודים
- מורים למוזיקה יהודים
- פוליטיקאים גרמנים
- פוליטיקאים יהודים גרמנים
- פסנתרנים ישראלים
- מורים למוזיקה בישראל
- חינוך באמצעות מוזיקה
- זוכי פרס אנגל
- מוזיקאים שעזבו את גרמניה הנאצית
- התזמורת הפילהרמונית הישראלית
- תל אביב-יפו: אישים
- אישים הקבורים בבית הקברות נחלת יצחק
- גרמנים שנולדו ב-1882
- ישראלים שנפטרו ב-1962