מאיר איינשטיין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מאיר איינשטיין
איינשטיין במאי 2004
איינשטיין במאי 2004
תאריך לידה 21 באוקטובר 1951
מקום לידה הרצליה עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך פטירה 23 במרץ 2017 (בגיל 65)
מקום פטירה הרצליה
מדינה ישראלישראל  ישראל
עיסוק שדרן ספורט
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מאיר איינשטיין (21 באוקטובר 1951 - 23 במרץ 2017) היה שדרן ספורט ישראלי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

איינשטיין החל את דרכו ברדיו כקריין חדשות ב"קול ישראל" ובהמשך הנחה את תוכנית הספורט "שירים ושערים" שדיווחה בשידור חי ממגרשי הכדורגל בסוף השבוע. לאחר מכן החל לשדר אירועי ספורט בכל התחומים במחלקת הספורט של ערוץ 1. בין היתר שידר את משחק הכדורגל המרכזי של השבת, משחקי הכדורסל של מכבי תל אביב באירופה ומשחקי נבחרת ישראל בכדורגל ונבחרת ישראל בכדורסל. כמו כן הגיש את תוכנית הסיכום "הראשון בשער".

בשנת 2002 עבר איינשטיין לשדר ספורט בערוץ 10. הוא שידר בין השאר את משחקי הנבחרת ומשחקי ליגת העל בכדורגל, כשלצדו הפרשן רן בן שמעון. לאחר מכן הנחה לצדו שלמה שרף, לשעבר מאמן נבחרת ישראל. איינשטיין ורן בן שמעון גם הנחו ביחד את התוכנית "דאבל פס" ביחד עם העיתונאי עמנואל רוזן. מדי פעם שידר איינשטיין גם את משחקי ליגת העל בכדורסל.

איינשטיין היה השדר המרכזי בערוצי הספורט של צ'רלטון, הגיש תוכנית ספורט ברדיו ללא הפסקה, שידר את מהדורת השבת של יציע העיתונות בערוץ הספורט וכן שידר אירועים מרכזיים בערוץ 1.

אחד מרגעי השיא של איינשטיין, שנחקק אצל רבים, היה במהלך שידור משחק הניצחון של נבחרת ישראל בכדורגל על נבחרת צרפת בפארק דה פראנס ב-13 באוקטובר 1993 במסגרת מוקדמות מונדיאל 1994, שבמהלכו איבד את קולו מהתרגשות לאחר הבקעת שער הניצחון של ראובן עטר (ולצדו הפרשן אבי רצון אומר לו: "מאיר, תירגע").

איינשטיין היה ידוע באהדתו לקבוצת הכדורגל הפועל הרצליה בישראל ו-QPR באנגליה.

בדצמבר 2016 הודיע איינשטיין במהלך תוכניתו בערוץ הספורט "שבת ביציע" כי הוא מתמודד עם פגיעה רפואית במערכת השרירים ולכן הוא מתנייד על כיסא גלגלים וקצב הדיבור שלו איטי מהרגיל.[1]

איינשטיין נפטר בביתו בהרצליה ב-23 במרץ 2017 לאחר הידרדרות במחלתו.[2] הותיר אישה ושתי בנות, בהן הפרסומאית סביון איינשטיין.[3]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות מותו:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]