נבחרת ישראל בכדורסל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
נבחרת ישראל בכדורסל
ישראלישראל
התאחדות איגוד הכדורסל בישראל
הצטרפות 1952
השתייכות פיב"א אירופה
דירוג פיב"א
(16 בספטמבר 2019)
42      Decrease2.svg ‎-7‏
 - ניקוד פיב"א 237.0
מאמן עודד קטש
אצטדיון ביתי היכל מנורה מבטחים, תל אביב
משחקים היסטוריים
אליפות העולם בכדורסל
הופעות 2 (1954, 1986)
המשחקים האולימפיים
הופעות 1 (1952)
אליפות אירופה בכדורסל
הופעות 29
ההישג הטוב כסף (1979)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

נבחרת הגברים של ישראל בכדורסל היא נבחרת הכדורסל הלאומית של ישראל, המנוהלת על ידי איגוד הכדורסל הישראלי.

סגל הנבחרת מורכב ממיטב שחקני הכדורסל המחזיקים באזרחות ישראלית. רוב משחקי הבית של נבחרת ישראל נערכים בהיכל מנורה מבטחים שבתל אביב. עם זאת, לעיתים רחוקות נודדים משחקי הבית לאולמות נוספים בישראל. הדירוג הנוכחי של נבחרת ישראל ברשימת הדירוג של פיב"א לנבחרות גברים, הוא המקום ה-42 בעולם, נכון ל-16 בספטמבר 2019 - ירידה של 7 מקומות לעומת דירוג קודם.[1] כאשר היא מדורגת במקום ה-20 בעולם מבין כל נבחרות הכדורסל של אירופה.

נבחרת ישראל משתתפת כמעט בקביעות באליפויות אירופה והשתתפה פעמיים באליפות העולם. במסגרת המשחקים האולימפיים, השתתפה הנבחרת פעם אחת. הישג השיא של הנבחרת הוא הזכייה במדליית הכסף באליפות אירופה (1979). במסגרת משחקי אסיה זכתה הנבחרת בשתי מדליות זהב ומדליית כסף.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – היסטוריה של נבחרת ישראל בכדורסל

הישגי הנבחרת במשחקי אסיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקביל להשתתפותה של הנבחרת בטורנירי אליפות אירופה, נבחרת ישראל השתתפה שלוש פעמים בטורניר הכדורסל של משחקי אסיה בשנים 1966, 1970 ו-1974 וסיימה עם שתי מדליות זהב ומדליית כסף.

במשחקי אסיה 1966 שנערכו בבנגקוק, השתתפה לראשונה נבחרת ישראל וסיימה את הטורניר במקום הראשון תחת הדרכתו של המאמן שמעון שלח לאחר שישה ניצחונות והפסד אחד. בגמר ניצחה ישראל את נבחרת תאילנד בתוצאה 42–90. במשחקי אסיה 1970 שנערכו שוב בבנגקוק, סיימה הנבחרת בהדרכתו של שמעון שלח עם מדליית הכסף לאחר שבעה ניצחונות והפסד אחד לנבחרת קוריאה הדרומית שזכתה בזהב. במשחקי אסיה 1974 שנערכו בטהרן, זכתה הנבחרת בפעם השנייה במדליית הזהב לאחר שישה ניצחונות מתוך שישה משחקים תחת הדרכתו של המאמן אברהם חמו. במשחק הגמר גברה הנבחרת על קוריאה הדרומית בתוצאה 85–92.

הישגי הנבחרת באליפויות אירופה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז קום המדינה, השתתפה נבחרת ישראל כמעט בכל אליפות, והיא נעדרה רק מ-4 אליפויות בשנים 1955, 1957, 1989 ו-1991.

ישראל השתתפה לראשונה באליפות אירופה בטורניר שנערך במוסקבה בשנת 1953. במשחק הבכורה שלה באליפות, הביסה ישראל את פינלנד בתוצאה 36:60. ישראל סיימה את בית הגמר עם 11 נקודות כמו נבחרת צרפת שזכתה במדליית הארד עקב הפרש סלים. ישראל סיימה במקום החמישי הכללי בטורניר. הישג השיא של הנבחרת באליפות אירופה היה בטורניר שנערך ב-איטליה 1979, בו סיימה במקום השני עם מדליית הכסף, כסגניתה של נבחרת ברית המועצות. ישראל הוגרלה לבית ג' יחד עם נבחרות פולין, צרפת ויוגוסלביה ועלתה מהמקום הראשון לאחר ניצחון על פולין, הפסד לצרפת וניצחון דרמטי במשחק האחרון בבית על אלופת העולם המכהנת יוגוסלביה. הנבחרת עלתה לבית הגמר עם יוגוסלביה, איטליה, ספרד, צ'כוסלובקיה וברית המועצות וסיימה במקום השני בבית אחרי שלושה ניצחונות ושני הפסדים והגיעה למשחק הגמר בו הפסידה לברית המועצות בתוצאה 98:76.

אליפויות העולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

נבחרת ישראל השתתפה רק פעמיים באליפות העולם בכדורסל, זאת מתוך 15 אליפויות עולם שהתקיימו עד היום.

בפעם הראשונה, באליפות השנייה שהתקיימה בריו דה ז'ניירו, ברזיל, בשנת 1954, הוזמנה הנבחרת, שהייתה עדיין בראשית דרכה, להשתתף על ידי התאחדות הכדורסל הברזילאית ללא משחקי מוקדמות. בעקבות הזמנה זו החליטה מצרים להחרים את האליפות. באליפות השתתפו 12 נבחרות וישראל הגיעה למקום ה-8 כשבמאזנה 2 ניצחונות (על צ'ילה וצרפת) ו-7 הפסדים. את הנבחרת אימן אז יעקב שאלתיאל וכיכבו בה אברהם שניאור (קפטן), רלף קליין, שמעון שלח (צ'ינגה) וזכריה עופרי.

לקראת אליפות העולם 1986 בספרד, בה השתתפו 24 נבחרות, התקיימו משחקי מוקדמות (עד אז הנבחרות העפילו לטורניר העולמי לפי הישגיהן באליפויות היבשות שלהן). ישראל התמודדה בבית אחד עם צ'כוסלובקיה (שהייתה באותו זמן סגנית אלופת אירופה), אנגליה ושווייץ, כשרק אחת מעפילה לאליפות העולם. ישראל ניצחה את אנגליה ושווייץ בבית ובחוץ, אך הובסה בברטיסלאבה 75-97. הפסד של צ'כוסלובקיה לאנגליה הביא את ישראל וצ'כוסלובקיה למשחק במחזור האחרון ביד אליהו כאשר המנצחת עולה לאליפות העולם. המשחק היה צמוד לכל אורכו והוכרע מסל דרמטי של מיקי ברקוביץ' בשניות הסיום - 90–92 לישראל. באליפות עצמה הצליחה ישראל להגיע למקום השביעי עם מאזן של 5 ניצחונות (על אורוגוואי, אנגולה, קובה, יוון וקנדה) ו-5 הפסדים (מול ברית המועצות, אוסטרליה, ספרד, ברזיל ואיטליה). את הנבחרת אימן צביקה שרף וכיכבו בה מיקי ברקוביץ' (קפטן), דורון ג'מצ'י, לבן מרסר, עדי גורדון ותומר שטיינהאור.

עלייה לטורניר אליפות העולם בכדורסל נחשבה לקשה ביותר משום שבניגוד לכדורגל, עד 2017 לאליפות לא היו משחקי מוקדמות, ועל מנת להעפיל אליה היה לסיים בין חמש הנבחרות הראשונות באליפות אירופה.

המשחקים האולימפיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נבחרת ישראל השתתפה פעם אחת בטורניר הכדורסל האולימפי, באולימפיאדת הלסינקי (1952). ישראל שיחקה בשלב המוקדמות של הטורניר, שנערך לפני טקס הפתיחה, ולא העפילה לטורניר הגמר לאחר הפסדים לנבחרות הפיליפינים 47:57 ויוון 52:54.

הכדורסלנים שייצגו את ישראל בטורניר: דני ארז, משה דניאל, יהודה וינר, מרסל חפץ, פרדי כהן, עמוס לין(אנ'), זכריה עופרי, אליהו עמיאל, ראובן פכר, מנחם קורמן, רלף קליין, שמעון שלח, אברהם שניאור (קפטן). מאמן הנבחרת היה האמריקני מוריס (טאבי) רסקין.

מאז 1952 לא השתתפה ישראל בטורניר הכדורסל האולימפי. ב-1956 הוזמנה להשתתף בטורניר הגמר על ידי אוסטרליה המארחת (ללא משחקי מוקדמות), אך עקב המתיחות וגיוס המילואים בעקבות מבצע קדש החליט ראש הממשלה ושר הביטחון, דוד בן-גוריון, שהנבחרת לא תיסע.

בין 1960 ל-1992 נקבעה ההעפלה לטורניר הכדורסל האולימפי בטורנירי מוקדמות יבשתיים מיוחדים או בטורניר "הזדמנות אחרונה" בין-יבשתי, אך ישראל לא הצליחה להעפיל לאף טורניר גמר. הנבחרת הייתה אמורה להשתתף בטורניר של אולימפיאדת מוסקבה (1980) לאחר פרישת ארצות הברית וצרפת במסגרת החרם האולימפי, אך בסופו של דבר הצטרפה גם המשלחת הישראלית לחרם.

בין 1996 ל-2016 נקבעה ההשתתפות בטורניר הכדורסל האולימפי לפי ההישג באליפויות היבשות שקדמו לכל טורניר אולימפי. בשנת 2006 הכריז הוועד האולימפי הישראלי על העפלה של נבחרת הכדורסל למשחקים האולימפיים של בייג'ינג 2008 או לונדון 2012 כיעד של הוועד האולימפי, אך הנבחרת לא הצליחה להעפיל לאף אחד מטורנירי הגמר האלה וגם לא לטורניר הקדם-אולימפי הבין-יבשתי, כיוון שלא הייתה בין שש הראשונות באליפויות אירופה של 2007 או 2011.

תוצאות הנבחרת בתחרויות בינלאומיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקור:[3]

אליפות אירופה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה מיקום מש' נצ' הפ' מאמן
ברית המועצותברית המועצות 1953 5 11 7 4 יעקב שאלתיאל
הונגריה (1949-1956)הונגריה (1949-1956) 1955 לא השתתפה -
Flag of Bulgaria (1948-1967).svg 1957 לא השתתפה -
טורקיהטורקיה 1959 11 8 3 5 אליהו עמיאל
יוגוסלביהיוגוסלביה 1961 11 8 3 5 יהושע רוזין
פוליןפולין 1963 9 9 4 5 יהושע רוזין
ברית המועצותברית המועצות 1965 6 9 5 4 שמעון שלח
פינלנדפינלנד 1967 8 9 4 5 שמעון שלח
איטליהאיטליה 1969 11 7 1 6 שמעון שלח
גרמניה המערביתגרמניה המערבית 1971 11 7 1 6 שמעון שלח
ספרדספרד 1973 7 7 3 4 אברהם חמו
יוגוסלביהיוגוסלביה 1975 7 7 5 2 אברהם חמו
בלגיהבלגיה 1977 5 7 4 3 רלף קליין
איטליהאיטליה 1979 Silver medal icon.svg 8 4 4 רלף קליין
צ'כוסלובקיהצ'כוסלובקיה 1981 6 8 3 5 רלף קליין
צרפתצרפת 1983 6 7 3 4 רלף קליין
גרמניה המערביתגרמניה המערבית 1985 9 7 4 3 צביקה שרף
 
שנה מיקום מש' נצ' הפ' מאמן
יווןיוון 1987 11 7 2 5 צביקה שרף
יוגוסלביהיוגוסלביה 1989 לא העפילה רלף קליין
איטליהאיטליה 1991 לא העפילה רלף קליין
גרמניהגרמניה 1993 13 3 1 2 צביקה שרף
יווןיוון 1995 9 6 2 4 צביקה שרף
ספרדספרד 1997 9 8 4 4 צביקה שרף
צרפתצרפת 1999 9 6 2 4 מולי קצורין
טורקיהטורקיה 2001 10 4 1 3 מולי קצורין
שוודיהשוודיה 2003 7 7 3 4 מולי קצורין
סרביה ומונטנגרוסרביה ומונטנגרו 2005 9 4 2 2 צביקה שרף
ספרדספרד 2007 11 6 2 4 צביקה שרף
פוליןפולין 2009 13 3 0 3 צביקה שרף
ליטאליטא 2011 16 5 2 3 אריק שיבק
סלובניהסלובניה 2013 22 5 1 4 אריק שיבק
צרפתצרפת 2015 10 6 3 3 ארז אדלשטיין
טורקיהטורקיה 2017 21 5 1 4 ארז אדלשטיין

אליפות אסיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה מיקום מש' נצ' הפ' מאמן
תאילנדתאילנד 1966 Gold medal icon.svg 7 6 1 שמעון שלח
תאילנדתאילנד 1970 Silver medal icon.svg 8 7 1 שמעון שלח
איראןאיראן 1974 Gold medal icon.svg 6 6 0 אברהם חמו

אליפות העולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה מיקום מש' נצ' הפ' מאמן
ברזילברזיל 1954 8 9 2 7 יעקב שאלתיאל
ספרדספרד 1986 7 10 5 5 צביקה שרף

סגל השחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נבחרת ישראל, 2018, עומדים מימין לשמאל: עופר רחימי (עוזר מאמן), נמרוד לוי, עידן זלמנסון, תומר גינת, אלכס צ'וברביץ', ג'ייק כהן, עודד קטש (מאמן) ודרור כהן (עוזר מאמן שני). יושבים מימין לשמאל: אדם אריאל, בר טימור, יובל זוסמן, תמיר בלאט, שון דאוסון, ג'ון דיברתולומיאו וגיא פניני. צילום: עודד קרני, איגוד הכדורסל

סגל הנבחרת לחלון השישי של מוקדמות גביע העולם בכדורסל 2019:

שם גובה תאריך לידה עמדה קבוצה
תמיר בלאט 1.84 4 במאי 1997 רכז ישראלישראל הפועל ירושלים
אלכס צ'וברביץ' 2.12 23 ביולי 1986 סנטר ישראלישראל הפועל ירושלים
יפתח זיו 1.91 9 ביולי 1995 רכז ישראלישראל עירוני נהריה
ג'ון דיברתולומיאו 1.83 20 ביוני 1991 רכז ישראלישראל מכבי תל אביב
יובל זוסמן 2.00 12 במאי 1998 גארד-פורוורד ישראלישראל מכבי תל אביב
נמרוד לוי 2.08 24 במרץ 1995 פורוורד ישראלישראל הפועל ירושלים
ג'ייק כהן 2.08 25 בספטמבר 1990 פאוור פורוורד ישראלישראל מכבי תל אביב
גל מקל (קפטן) 1.91 4 במרץ 1988 רכז איטליהאיטליה פלקנסטרו רג'אנה
בר טימור 1.92 2 במרץ 1992 גארד ישראלישראל הפועל ירושלים
שון דאוסון 1.98 12 בדצמבר 1993 סווינגמן ספרדספרד חובנטוד בדאלונה
חואקין שוכמן 1.91 29 בינואר 1995 סווינגמן ישראלישראל הפועל גלבוע/גליל
נתנאל ארצי 1.97 21 במרץ 1997 סמול פורוורד ישראלישראל הפועל גלבוע/גליל
רפי מנקו 2.00 5 במרץ 1994 סמול פורוורד ישראלישראל הפועל אילת
תומר גינת 2.02 7 בנובמבר 1994 פורוורד ישראלישראל הפועל תל אביב
איגור קולשוב 1.96 5 בנובמבר 1994 גארד-פורוורד ישראלישראל מכבי ראשון לציון
אדם אריאל 1.92 10 בדצמבר 1994 סמול פורוורד ישראלישראל מכבי ראשון לציון
דניאל קופרברג 2.08 8 בדצמבר 1997 סנטר ישראלישראל מכבי חיפה
עידן זלמנסון 2.06 18 באפריל 1995 סנטר ישראלישראל הפועל ירושלים
גיא פניני 2.01 4 בספטמבר 1983 פורוורד ישראלישראל הפועל חולון
טי ג'יי קליין 2.06 22 ביולי 1994 פאוור פורוורד ישראלישראל הפועל חולון

צוות מקצועי[עריכת קוד מקור | עריכה]

סטטיסטיקות ונתונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיאני ההופעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

יניב גרין, 193 הופעות בנבחרת ישראל, שיאן ההופעות

נכון ל-5 בדצמבר 2018. השחקנים המודגשים עדיין פעילים. מינימום 100 הופעות בנבחרת.

# שם השחקן הופעות
1 יניב גרין 193
2 דורון ג'מצ'י 189
3 יותם הלפרין 175
4 מוטי דניאל 166
5 עידו קוז'יקרו 165
6 מיקי ברקוביץ' 164
7 נדב הנפלד 156
8 גיא פניני 151
9 בועז ינאי 149
10 ליאור אליהו 141
11 איתמר מרזל 137
תומר שטיינהאור 137
12 רביב לימונד 133
13 אביגדור מוסקוביץ' 131
14 מאיר טפירו 130
15 עופר פליישר 127
16 עדי גורדון 116
17 טל בורשטיין 114
18 גור שלף 111
19 חנן קרן 104
אלישי כדיר 104
20 עופר אשד 101
21 גל מקל 100

מלך הסלים בכל הזמנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיקי ברקוביץ, מקום שני בטבלת מלך הסלים של הנבחרת בכל הזמנים

נכון ל-2 בינואר 2019. השחקנים המודגשים עדיין פעילים.

# שם השחקן נקודות הופעות ממוצע למשחק
1 דורון ג'מצ'י 3,514 189 18.6
2 מיקי ברקוביץ' 2,842 164 17.3
3 בועז ינאי 1,700 149 11.4
4 ליאור אליהו 1,686 141 12
5 יותם הלפרין 1,635 175 9.3
6 נדב הנפלד 1,531 156 9.8
7 יניב גרין 1,508 193 7.8
8 עומרי כספי 1,341 92 14.6
9 לבאן מרסר 1,245 79 15.8
10 טל ברודי 1,219 78 15.6
11 טל בורשטיין 1,173 114 10.3
12 מוטי דניאל 1,157 166 7
13 גיא פניני 1,156 151 7.7
14 מאיר טפירו 1,137 130 8.7
15 תנחום כהן-מינץ 1,076 88 12.2

מאמני הנבחרת[עריכת קוד מקור | עריכה]

רלף קליין, אימן את נבחרת ישראל בשתי קדנציות (1977–1983) (1988-1990)
שם שנים
ארצות הבריתארצות הברית מוריס (טאבי) רסקין 1952
ישראלישראל יעקב שאלתיאל 1953 - 1954
ארצות הבריתארצות הברית אלמר ריפלי 1956 - 1957
ישראלישראל אליהו עמיאל 1958 - 1959
ארצות הבריתארצות הברית מיקי פישר 1960
ישראלישראל יהושע רוזין 1961 - 1964
ישראלישראל שמעון שלח 1965 - 1971
ארצות הבריתארצות הברית דויל פאראק 1972 - 1973
ישראלישראל אברהם חמו 1973 - 1976
ישראלישראל רלף קליין 1977 - 1983
ישראלישראל אריה מליניאק 1983 - 1984
ישראלישראל צביקה שרף 1984 - 1987
ישראלישראל משה ויינקרנץ 1988
ישראלישראל רלף קליין 1988 - 1990
ישראלישראל צביקה שרף 1991- 1997
ישראלישראל מולי קצורין 1997 - 2004
ישראלישראל דייוויד בלאט 2005
ישראלישראל צביקה שרף 2005 - 2009
ישראלישראל אריק שיבק 2010 - 2014
ישראלישראל ארז אדלשטיין 2014 - 2017
ישראלישראל עודד קטש 2017 -

שחקנים בולטים לאורך השנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]