ערבית פלסטינית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף פלסטינית)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חלוקת הניבים של הערבית הלבנטינית. בירוק ערבית פלסטינית רגילה, בכתום וצהוב ניבים בדואים.

ערבית פלסטינית (اللهجة الفلسطينية) היא קבוצת ניבים ערביים, תת-קבוצה של השפות הערביות הלבנטיניות, המדוברת על ידי פלסטינים.

השפה הערבית היומיומית המדוברת בקרב הפלסטינים מגוונת מאוד וכוללת מספר רב של ניבים. כל הניבים משתייכים לענף המזרחי של הניבים הערביים, והם נחלקים לשתי קבוצות עיקריות: ניבים דרום-סוריים שמדוברים בקרב הפלסטינים, ערביי ישראל והדרוזים, וניבים בדואיים, שמדוברים בקרב הבדואים. אפשר להבחין בהבדלים בשפה המדוברת בין אזורים גאוגרפיים שונים בישראל והרשות הפלסטינית, וכן בין קבוצות שונות: הערבית המדוברת בפי תושבי הערים (מַדַנית) שונה מזו המדוברת בפי תושבי הכפרים (פַלאחית). במשך השנים וכתוצאה מחשיפה לחברה הישראלית העברית חדרו מילים עבריות לערבית הפלסטינית כגון: פלאפון, רמזור (המשובש לעתים ל"רמזון"), מחסום, אזעקה, משטח, שמנת, עסיס, מזגן, בסדר, מים ועוד. חלק מן המילים האלו אף קיבלו ריבוי שבור (לדוגמה: "מחסום" - "מחאסים") ולא ריבוי שלם נקבה (ات), שמצורף בדרך כלל למילים הזרות. חדירה של מילים עבריות לערבית הפלסטינית מתקיימת בעיקר אצל ערביי ישראל.

לערבית הפלסטינית יש מאפיינים לשוניים ייחודיים שמבדילים אותה מהסוגים האחרים של הניבים הערביים המודרניים, אך הערבית הפלסטינית העירונית קרובה יותר לניבים הצפון לבנטיניים שמדוברים בסוריה ולבנון.

אוצר מילים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוצר המילים של הערבית הפלסטינית, בחלק מהמקרים, שונה מזה שבערבית הספרותית, בעיקר במילות יחס ושאלה.

טבלה המשווה בין מילות שאלה בערבית ספרותית לבין מקבילותיהן הפלסטיניות:

ערבית ספרותית תעתיק עברי ערבית מדוברת תעתוק עברי תרגום
لِمَاذَا לִמַאדַ'א ليش1 לֵיש למה
مَاذَا מַאדַ'א ايش1 או شُو אֵיש או שוּ מה
كَيْفَ כַּיְףַ كِيف2 כִּיף איך
مَتَى מַתַא إيمْتَى או وينْتَى1 אֵימְתַּא או וֵינְתַּא מתי
أيْنَ אַיְןַ وين או فين 1 וֵין או פין איפה/איה
مَنْ מַן مِين2 מִין מי
  • 1 במקרה זה התנועה הראשונה במילים נהגית כצרה או סגול (כפי שמצוין בתעתוק).
  • 2 במקרה הזה התנועה נהגית קצרה.

הגייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגיית עיצורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנם מספר עיצורים הנהגים בערבית הפלסטינית בצורה שונה מהערבית הספרותית. רוב צורות ההגייה משותפות לקבוצת הערביות הלבנטיניות. צורות ההגייה הנפוצות בדרום ישראל והרשות הפלסטינית משותפות לניבים הבדואים.

שם האות הסימן הגרפי צורת הגייה הערות
ת'א ث נהגית בפי העירוניים והצפוניים לפעמים כ-ת ולפעמים כ-ס, כתלות בשורש כלל אצבע אומר שמילים קרובות בעברית הנכתבות בעברית בשי"ן, יהגו בהן את הת'א כ-ת. לדוגמה, הגיית הת'א במילה ثور (שור, בעברית) תהיה כ-ת'.

צורת הגייה זו משותפת לקבוצת הערביות הלבנטיניות

ג'ים ج נהגית בפי רוב הפלסטינים כ-ז' צורת הגייה זו משותפת לקבוצת הערביות הלבנטיניות
ד'אל ذ נהגית בפי העירוניים והצפוניים לפעמים כ-ד ולפעמים כ-ז, כתלות בשורש צורת הגייה זו משותפת לקבוצת הערביות הלבנטיניות
צאד ص במקרים ספורים נהגית כ-ז צורת הגייה זו משותפת לקבוצת הערביות הלבנטיניות
צ'אד ض נהגית בשורש ض.ب.ط כ-ז; ייתכן גם במקרים נוספים צורת הגייה זו משותפת לקבוצת הערביות הלבנטיניות וכן לערביות שבחצי האי ערב, שם אף מחליפים אותה בשורש זה ב-ظ.
ט'א ظ נהגית לפעמים כ-ד נחצית ולפעמים כ-ז, כתלות בשורש צורת הגייה זו משותפת לקבוצת הערביות הלבנטיניות
קאף ق נהגית בפי הדרוזים ואחרים בצורתה המקורית כ-ק, נהגית בפי הצפוניים והעירוניים כעיצור סדקי, נהגית בפי הבדואים כ-ג, נהגית בפי ערביי המשולש כ-כ הצורה הראשונה משותפת לקבוצת הערביות הלבנטיניות. במילים מסוימות, בעיקר בהקשר צבאי או בכפל משמעות, נהגית הקאף בצורתה המקורית.
כאף ك נהגית בפי חלק מהכפריים והבדואים כ-צ' צורה זו משותפת לחלק מתושבי חצי האי ערב
המזה ء ברוב המקרים נהגית כאם הקריאה שעליה היא יושבת צורת הגייה זו משותפת לקבוצת הערביות הלבנטיניות

הגיית מילים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בניגוד לערבית הספרותית, הערבית המדוברת, ובכללה הערבית הפלסטינית, נוטה לקצר את הגיית המילים. לפיכך, הפלסטינים מקצרים הגייתן של מילים שמקורן בערבית הספרותית לפי הקווים הכלליים הבאים:

הניקוד הסופי אינו קיים בשמות עצם ותואר. בחלק מתוארי הפועל הניקוד הסופי התקבע עם צורתה של המילה, לדוגמה, تقريبًا ("בקירוב", בעברית). כמו כן, סיומות פעלים בגופים היחידים מסתיימות בהיעדר תנועה, וסיומות פעלים בגופי הרבים מסתיימות בהברה פתוחה - כתוצאה של השמטת האות האחרונה, המופיעה במילה בגרסתה הספרותית. הגייה זו מקבילה להגיית הפעלים בעברית.

צָ'מַּה קצרה לעתים נהגית כקמץ קטן ולעתים כקובוץ, בהתאם לבניין ומשקל. כַּסְרַה קצרה נהגית כסגול.

דיפתונג פַתְחַה-סֻכּוּן על ואו הקיים בערבית הספרותית יהפוך לצָ'מַּה הפוכה שנהגית כחולם. לדוגמה: ثَوْر->ثٝور

דיפתונג פתחה-סכון על יא הקיים בערבית הספרותית יהפוך לכַּסְרַה הפוכה שנהגית כצירי. פתחה לפני תא מרבוטה על אותיות בערבית הספרותית תהפוך לכַּסְרַה הפוכה חוץ מאותיות נחציות והאות רא. במילה שהיא בסמיכות תהפוך הפתחה לכסרה הפוכה על כל האותיות.

כלל אצבע אומר שכאשר יש שני עיצורים בראש מילה, אחד מהם ינוקד בסכון. כלל זה אינו מתקיים כאשר האות השנייה דגושה, שכן אין בערבית סכון לפני אות דגושה. מיקומן של אמות קריאה לאחר העיצור השני מחייב את הגיית הסכון על האות הראשונה, שכן לא ייתכן סכון לפני אם קריאה.

דקדוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

בערבית המדוברת, ובכללה הפלסטינית, ההתייחסות בפעלים לנוכחות ונסתרות הן לנוכחים ונסתרים, בהתאמה. הדבר מקביל למגמות בעברית, לפיהן צורות פעלים ייחודיות לעבר נסתרות כבר אינן קיימות יותר והשימוש בצורות העתיד לנוכחות ונסתרות הולך ופוחת.

צורת ההתייחסות לריבוי שאינו מציין בני אדם (רשמב"א) הינה בשלוש צורות: כנקבה יחידה — בדומה לערבית הספרותית, כזכרים רבים וכנקבות רבות. שלוש הצורות קבילות ומשומשות, כאשר האחרונה שימושית רק כאשר היחיד הוא נקבה.

בניגוד לערבית הספרותית שבה הפועל מקדים את הנושא, בערבית המדוברת הצורה הנפוצה היא שהנושא קודם לפועל, בדומה לעברית.

צורת שלילה הנפוצה בערבית המדוברת היא הוספת שין בסוף הפועל.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יוחנן אליחי, מילון עברי-ערבי לשפה הערבית המדוברת. ינץ, ירושלים, תשל"ז; מהדורה שנייה: 1996 - בתעתיק עברי מדעי בתוספת הסברים דקדוקיים.
  • יוחנן אליחי, לדבר ערבית: קורס ללימוד השפה הערבית המדוברת הפלסטינית. הוצאת קסת, ירושלים, 1989; מהדורה שנייה מתוקנת: מינרוה בית הוצאה לאור, ירושלים, 2006.
  • יוחנן אליחי, ‫המילון החדש לערבית מדוברת: ערבי-עברי. משרד הביטחון והוצאת קסת, תל אביב תשנ"ט.
  • J. Elihay, The Olive Tree Dictionary - A Transliterated Dictionary of Conversational Eastern Arabic (Palestinian), מינרוה בית הוצאה לאור, ירושלים 2004 - מילון ערבי-אנגלי בתעתיק לטיני מדעי, כולל הסברים דקדוקיים.
  • אריה לוין, דקדוק הלהג הערבי של ירושלים. מאגנס, ירושלים, 1995; מהדורה שנייה: 1996 ISBN 965-223-878-3.
  • שמעון לנדמן ומשה פיאמנטה, לשון ערב: הערבית המדוברת בפי העם. דערב, ירושלים, תש"ו-תש"ז.
  • עבד אלרחמן מרעי, וואלה בסדר: דיוקן לשוני של הערבים בישראל (ערך: רוביק רוזנטל). הוצאת כתר, 2013.
  • משה פיאמנטה, פרקים בלהג הערבי של הגליל המרכזי (מיועד לתלמידי המגמה המזרחית). משרד ראש-הממשלה - לשכת היועץ לענייני ערבים, ירושלים, תשי"ט.
  • משה פיאמנטה, דבר ערבית: מבוא לערבית הארצישראלית. מעריב, תל אביב, 1968.
  • משה פיאמנטה, מלון עברי-ערבי לנוהל פרלמנטרי ונהול ישיבות. משרד ראש-הממשלה - לשכת היועץ לענייני ערבים, ירושלים, 1962.
  • משה פיאמנטה, שימוש הזמנים, האספקטים והדרכים בלהג הערבי הירושלמי. משרד ראש-הממשלה - לשכת היועץ לענייני ערבים, ירושלים, 1964.
  • משה פיאמנטה, ערבית מדוברת למתחיל. מעריב, תל אביב, תשל"ג.
  • וולפדיטריך פישר ואוטו יסטרו, מדריך לחקר הלהגים הערביים, תרגם מגרמנית רפי טלמון. מאגנס, ירושלים, תשס"א ISBN 965-493-093-5 (בגרמנית: Handbuch der arabischen Dialekte, Wiesbaden: Otto Harrassowitz 1980).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]