מגיד מישרים (ספר)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מגיד מישרים
דף השער של המהדורה הראשונה
דף השער של המהדורה הראשונה
מידע כללי
מאת יוסף קארו (מיוחס לו)
שפת המקור ארמית, עברית
סוגה ספר מוסר וקבלה
מקום התרחשות צפת
מהדורות נוספות
תאריך מהדורה ראשונה ה'ת"ו
תאריך מהדורות נוספות ה'תקל"ג
קישורים חיצוניים
ויקיטקסט מגיד מישרים
היברובוקס 33143

מגיד מישרים הוא ספר מוסר, פרשנות המקרא וקבלה, שיצא לאור בלובלין ובוונציה בשנים ה'ת"וה'ת"ט. הספר מתאר שיחות בין 'מגיד' לרבי יוסף קארו שהתרחשו לפי הנאמר בספר בסביבות השנים ה'רצ"וה'של"ב .

הספר התקבל במסורת היהודית כאותנטי ודבריו נקבעו להלכה על ידי גדולי הפוסקים. אך במחקר, הן הכללי והן התורני, יש שמפקפקים בייחוס הספר לרב קארו, ורואים בו יצירה פסאודואפיגרפית.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מגיד (קבלה)

במסורת היהודית מתוארים מקרים שבהם מתגלה לצדיק כוח עליון, מלאך או נשמה, ומגלים לו דברי תורה וסודות שונים. תופעה זו נקראת מגיד. ה'מגיד' המתואר בספר 'מגיד מישרים' מתגלה לרבי יוסף קארו בעקבות לימוד המשנה, ואף מזדהה בשמה: "אני הוא המשנה המדברת בפיך..." הוא מתגלה אליו בדרך כלל בלילות שבת לפנות בוקר ומוסר לו בין השאר חידושים על פרשת השבוע.

בספר כתובות ההתגלויות כיומן אישי של רבי יוסף קארו, ומסודרות על פי פרשיות השבוע. בראשן של חלק מהשיחות מצוינים התאריך, ומעשיו של קארו בזמן שקדם להתגלות.

חלקו הראשון של הספר – עד לפרשת מצורע, יצא לאור בשנת ה'ת"ו בלובלין, ולאחר שנתיים יצא לאור בוונציה חלקו השני על שאר הפרשות. המביא לבית הדפוס הוא "יצחק בן החבר שמואל בינגא איש ירושלים", שגם נתן לספר את שמו. בתחילת הספר מובאות מספר הסכמות מרבני לובלין ולבוב.

תוכן[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר כתוב בעיקר ארמית בלולה בעברית, ומילים בודדות בספרדית. חלק גדול מהספר מכיל פרשנות קבלית לפרשת השבוע. בנוסף מובאות הנהגות הלכתיות והוראות למעשי סגפנות שונים. ה'מגיד' גם מעודד את קארו ומספר לו על מעלתו וחשיבותו בשמיים, על גלגולי נשמות של מקורביו, ועל מאורעות שעתידים לקרות לו. הוא מבטיח לו שלא יעזוב אותו לעולם, ושיזכה לגילוי אליהו.

בהלכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעל מגן אברהם כתב בשם מגיד מישרים שאין לאכול בשר בראש השנה,[1] ושיש לקרוא שניים מקרא ואחד תרגום בשבת לפני סעודת הבוקר.[2] גם דברי ה'מגיד' על מעלת קידוש לבנה הובאו בפוסקים.[3] לעומת זאת, בשם רבי חיים ויטאל מובא שה'מגיד' כיחש לו בקצת דברים.[4]

טענות על ייחוס הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוקרים העלו טענות שונות נגד ייחוס הספר לרבי יוסף קארו. בין הטענות: הספר שנדפס רק כשבעים שנה לאחר פטירת הרב קארו, לא הוזכר על ידי בנו ברשימת כתבי אביו, רוב התאריכים המוזכרים בספר אינם מתאימים לימי השבוע, ודבריו סותרים לפעמים את ההלכה שפסק קארו עצמו בשולחן ערוך.[5]

לדעת שלמה רוזאניס מסתבר שהכותבים הם רבי אליהו די וידאש בעל 'ראשית חכמה', ורבי חיים ויטאל תלמיד האר"י

לעומת זאת צבי ורבלובסקי, שחקר את תופעת המגידות בהרחבה בספרו "רבי יוסף קארו", הגיע למסקנה שאין כל ראיה לכך שמדובר בזיוף. בנוסף, בשיחה בעל פה, טען ורבלובסקי שייתכן כי רבי יוסף קארו נקט בפעולות מאגיות שונות כדי לזכות במגיד, כפי שנהגו מקובלים אחרים בדורו, ואף שאין בספר "מגיד מישרים" אזכורים לכך, ייתכן שהדבר נובע מהעריכה המאוחרת לספר, ולמעשה אף בו נעשה שימוש באמצעים מאגיים. ייתכן שהשמיטו את הדברים כדי "להכשיר" את הבית יוסף, או בשל האופי הדרשני של הספר בעריכתו הסופית שלא נתן מקום לתיאור הפרקטיקות שהביאו לגילוי הסודות.[6] גם העובדה שקיימת בספר הבטחה לרבי יוסף קארו להישרף על קידוש השם – דבר שלא קרה בפועל,[7] מרחיקה את האפשרות שזייפן מאוחר כתב דברים שידע שיימצא בהם 'נביא שקר'.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מגן אברהם על שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תקצ"ז, סעיף א'
  2. ^ מגן אברהם על שולחן ערוך, אורח חיים, סימן רפ"ה, סעיף ד'
  3. ^ משנה ברורה על שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תכ"ו, סעיף ב'
  4. ^ ספר הגלגולים שער הנבואה דף לב
  5. ^ על פי דברי רוזאניס וגרינוולד המצוינים להלן
  6. ^ מפי משה אידל, "ספונות" יז
  7. ^ הרב יצחק יוסף בספרו מעתיקי השמועה ע' ז כותב שקידוש השם הוא פעולה המקדשת את כל האברים, ואכן הוא קידש את כל אבריו, עוד כתב שמכיוון שמאוד רצה למסור נפשו נחשב כאלו מסר, עוד כתב שארע איתו מעשה שכמעט והגיע למסירת נפש ונחשב כאלו מסר נפשו.