גילוי אליהו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

ביהדות, גילוי אליהו הוא כינוי להתגלות ותִקשור, של ישות המכונה אליהו, ומזוהה על פי רוב עם אליהו הנביא, הבאה במגע ומעניקה מידע לחלק מבני-אדם.

התיאור המקראי בספר מלכים ב פרק ב (1, 11), מתאר את עליית אליהו הנביא בסערה השמימה; חוסר האזכור של מוות מוחשי של אליהו, הוביל בהקשרים שונים, להתייחסות לאליהו כבן-אלמוות, או כישות שהקשר שלה לעולם הזה ממשיך להתקיים.[1] תפיסה זו הצטרפה לאמונה שקיים קשר בין האל לבני-האדם בדרך כלשהי, פן בקשר זה קיבל את המינוח הכוללני גילוי אליהו; כך התפיסה מזהה גילויים שונים, המגיעים ממקור אלוהי ועל-טבעי, עם אליהו הנביא.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מסורת חז"ל ביחס לגילוי אליהו, מתייחסות למספר התגלויות המיוחסות לאליהו. באבות דרבי נתן[2] מתואר התגלות של אליהו לבני-אדם, אשר נותן להם מסר כלשהו; במקרים אלו האישים הם דמויות המתוארות כבעלי איכות דתית יוצאת דופן. תופעת ההתגלות מופיעה במכלול ספרות חז"ל, אף ביחס לתנאים ולאמוראים. על פי התלמוד היה אמורא שאליהו הכתיב לו ספרים שלמים, המכונים תנא דבי אליהו.[3] בהמשך תופעה זו של גילוי אליהו, הוזכרה בתקופת הגאונים ובימי הביניים, כגון באגרת רב שרירא גאון ובספר חסידים (תרל). למעשה במשך כל ההיסטוריה, מזמן חז"ל ועד היום, מובאות עדויות שונות על גילוי אליהו, ברמות שונות.

גילוי אליהו במקרא[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספר דברי הימים ב (כא,12-15 ) מתואר שליורם, הגיע "מִכְתָּב מֵאֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא"; מכתב זה מתאר את חטאי יהורם, ואת העונש שיבוא בעקבות כך. זו ההתייחסות הראשונה למסר אלוהי, המקושר לאליהו הנביא, המופיע לאחר עליית אליהו בסערה השמימה, בחיי יהושפט (מלכים ב ב,1). הפרשנים השונים העלו אפשרויות שונות, לאזכורו של אליהו לאחר שנלקח למרומים; בין השאר ראו בדבר נס, או התגלות של אליהו והעברת מסר, לנביא אשר בין החיים. המלבי"ם ראה בכך ביטוי למושג גילוי אליהו כיום, כשלדעתו אליהו עדיין חי וקיים 'ונגלה בזה העולם לפעמים, כקבלת חז"ל'. לעומת דברים אלו יש שנטו לפרוש רציונלי יותר, והעלו השערה שאליהו בזמן חייו, כתב נבואה זו במכתב, ועכשיו (לאחר מותו) העבירו את המכתב ליהורם; תקדימים לכתיבת הנבואות, נמצאו אצל ישעיהו, אשר מצווה לכתוב בתעודה (ישעיהו ח, 16).[4] התגלות זו של אליהו לאחר מותו, אף התפרשה במסורת חז"ל; כך בסדר עולם רבה (יז) הביאו שמכתב זה היה שבע שנים לאחר עליית אליהו לשמים.

כפי שצויין, היו שראו במכתב זה של אליהו, התגלות דרך נביא, או אף פעולה טבעית; בהמשך לכך היו ששיערו שהפעולה המתוארת כאן ייחודית, ומכתב זה כבר נקבע בששת ימי בראשית; כשהם מפרשים שהמילה מכתב בדיון במשנה במסכת אבות (ה,ו) מתייחסת למכתב זה.[5]

גילוי אליהו בתלמוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתור דמות שזכתה לעלות בסערה השמימה, מבלי שכתוב עליה שהיא מתה, אליהו משמש גם בתלמוד כדמות המעבירה מסרים מן השמיים לארץ ולהפך.

במספר סוגיות מתואר מפגש בין אליהו לבין אחד האמוראים. במסכת חגיגה (דף טו ע"ב), האמורא רבה בר שילא פותח בשאלה במה עוסק הקב"ה ונענה שהקב"ה לומד את דבריו של כל התנאים פרט לדבריו של רבי מאיר, מכיוון שהעז ללמוד תורה מרבו "אחר" (אלישע בן אבויה). לאחר משא ומתן קצר, הקב"ה משתכנע שנכון לצטט גם את רבי מאיר שידע להבחין בין תוכו של הרימון (התורה של אלישע) לבין קליפתו (המעשים שלו).

במסכת גיטין (דף ו ע"ב), האמורא רבי אביתר פותח באותה שאלה, ונענה שהקב"ה בדיוק מצטט את דבריו ואת דברי חבירו, בלי להכריע בניהם.

בשני המקרים, מסופר שהקב"ה לומד תורה ועוסק כאילו במקרה בסוגיה שמעסיקה את אותו אמורא באותו זמן. האמורא רוצה לנצל את ההזדמנות כדי להגיע לאמת אלוקית מוחלטת. בתשובתו, אליהו אומר שאלוקים עסוק בתורתם של חכמי אותו הדור, ואף נהנה לצטט את המחלוקת ביניהם. בכך אליהו מבהיר שלומדי התורה לא צריכים להתמקד בבירור עובדות היסטוריות מוחלטות, אלא ברעיונות. הוא מבקש להעביר להם את המסר שאלוקים אוהב את תורתם, על אף ריבוי הדעות, המחלוקות והספקות הקיימים בבית המדרש. בניגוד למצופה, אליהו אינו מביא שום חידוש מן השמים פרט למסר שהדברים החשובים באמת קורים בתוך בית המדרש, ושראוי להכיל בתוכו את המחלוקת ואפילו את תורתו של אלישע בן אבויה.

סוגיות נוספות בהן תנא או אמורא פוגש את אליהו בתלמוד הבבלי: מסכת מגילה טו ע"ב; בבא מציעא נט ע"ב (תנורו של עכנאי); מסכת יבמות סג ע"א, ועוד.[6]

זיהוי אליהו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיימות השערות שונות ביחס לזהותו של 'אליהו' בגילוי אליהו. הזיהוי המקובל מזהה אותו עם הדמות המקראית. דעה אחרת (רש"י בדפוסים, לבבלי קידושין ע.) טוענת שאין הכוונה לאליהו מהמקרא, אלא שם של מלאך, כאשר בשו"ת 'תורה לשמה' המיוחס לרוב לר' יוסף חיים מבגדאד (סימן שפ) מובאת הטענה שכאשר אליהו מתגלה הוא עדיין מלאך, ולעומתו בשו"ת חת"ם סופר (חלק ו סימן צח) נטען שכאשר אליהו מתגלה הוא נחשב כאדם רגיל. לעומתם קיימת גישה רציונלית המזהה את 'אליהו' מאזכוריו בתלמוד כדמות ריאלית, כלומר, אמורא ששמו אליהו.[7] אולם רבים יצאו נגד גישה זו, כגון רבי פנחס זביחי בשו"ת "עטרת פז".[8] בעלי התוספות (חולין ו. ד"ה אשכחיה) העלו את ההשערה שכל מקום שמופיע 'ההוא סבא' בתלמוד הכוונה לאליהו הנביא, ועל אף הבעיות השונות בגישה זו, יש שהמשיכו להחזיק בה, כדוגמת החיד"א (פתח עיניים על מסכת שבת דף לד ע"א) ששאף לתרץ את הקושיות השונות.

מהות ההתגלות[עריכת קוד מקור | עריכה]

התפוצה הרבה של רעיון גילוי אליהו, והשאיפה הברורה לחשיפה אליו, הובילו אף לדיונים רבים במהות והגדרה של הגילוי המתואר. בדיקה של המקורות מצביעה על כך שחלה התפתחות בתיאור הגילוי המדובר; כך בספרות התנאים והאמוראים אנו נתקלים בגילוי אליהו, אף לצרכים פרטיים, שאינם קשורים ללמוד תורה; כאשר קיימות התגלויות אף לאנשים ללא רקע תורני ברור, שאינם מאופיינים כבעלי אדיקות דתית. במשך השנים חלה התפתחות, והעצמה של אלו שאליהו התגלה אליהם, ואלו היו יחידי סגולה.

תמיד היו אלה ששללו את הפן העל-טבעי בהתגלות זו, ונתנו פרשנות רציונלית למקורות המקובלים, והתייחסו לאגדות כמשלים בעלי מסר-פנימי, ולא קיבלו את הפרוש הפשוט כמציאות אמיתית.

גילוי אליהו במקום גאוגרפי[עריכת קוד מקור | עריכה]

המהר"ל (נצח ישראל, פרק כח) טוען שבמקומות מסוימים, האזור הגאוגרפי זוכה לאותו "גילוי אליהו", ואינו תלוי באדם הפרסונלי שנמצא שם, וכל אדם שימצא שם יזכה לגילוי: "כי יש מקומות בעולם מיוחדים לדבר קדושה אלקית ביותר, ובפרט המערה שהיה רבי שמעון בן יוחאי הקדוש נטמן... גם עתה נגלה שם אליהו".

רמות של גילוי אליהו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לצורך פתרון מספר שאלות, הועלו דעות הטוענות שקיימים אופנים שונים של 'גילוי אליהו'. יש הטוענים[9] שאופנים אלו מתבטאים ברמות שונות, כך יש שאליהו עצמו מתגלה להם (כדוגמת האר"י), ויש שניצוץ של אליהו מתלבש בשכלם בלי הרגשתם, וזהו גילוי אליהו אחר, בדרגה פחותה יותר (כדוגמת רבי שלום שרעבי, הרש"ש). לעומת זאת המהר"ל מפראג (נצח ישראל, פרק כח) מתייחס אף הוא לאופנים שונים בגילוי אליהו, אך לדעתו אין הבדל בין אדם שאליהו התגלה לו בצורה ברורה, לבין אדם שאליהו התגלה לו אך הוא לא ידע מאין הגיע הגילוי, וחשב שהדברים הגיעו מעצמו. המהר"ל מוכיח ששניהם נחשבים כגילוי אליהו מדברי התלמוד (מסכת עירובין מג.), שלפעמים לא יודעים מי אמר את הדברים, אך אליהו אמרם. מקורות מסוימים התפרשו על ידי פרשנים מסוימים על דרך הפשט, וכך הובנו שאליהו הנביא דיבר עם חכמים, כדוגמת התלמוד בבלי בברכות (ג.), בתענית (כ ע"ב), ובמגילה (טו ע"ב); אולם מקורות אלו יכולים אף להתפרש כדברי אגדה שאינם מתפרשים כפשוטם.

מטרת הגילויים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקשרים שונים קושרים את גילוי אליהו, עם דברי תורה, אף אלו הקשורים לקבלה ולתורת הסוד, ואף אלו הקשורים להלכות של איסור והיתר. כך המונח בתלמוד הבבלי 'תיקו', שכוונתו שאין הכרעה בדיון, פורש (תוספות יום טוב, סוף מסכת עדויות) על ידי הפיכת המונח 'תיקו' לראשי תיבות תשבי יתרץ קושיות ובעיות, כלומר שאליהו יפתור דבר זה. פרשנות זו בעייתית הן בהיבט הלשוני, כיוון שלא קיימת אות י במילה תיקו,[10] והן בהיבט העקרוני לפי אין להכריע הלכות על פי דברי אליהו (רש"י על מסכת שבת קח.), והדיון שלו בדברי-תורה אינו בדברים מעשיים.

אגדות עממיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיימות אגדות עממיות רבות ביחס לאנשים שזכו לגילוי אליהו, או על דרכים לזכות בגילוי אליהו, ואף על מקומות המתאימים לגילוי אליהו. כך קיימת אגדה שאדם שמתענה ארבעים יום רצופים זוכה לגילוי אליהו; אולם הסיפורת החסידית[11] יודעת לספר שאין זה נכון, כשהיא מגבילה זאת בהתנתקות המוחלטת מהחומר ומדבריים גשמיים.

אליהו בעדת בני ישראל מהודו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מסופר בקרב העדה שאליהו הנביא התגלה בפניהם (המקורות די חלוקים בהקשר הזמן המסוים) במקום הנקרא קאנדלה אשר בהודו, ובישר להם את נבואתו שלפיה, ביום מן הימים יחזרו לארץ ישראל. במקום נמצא סלע ענק ועליו מוטבעים סימני גלגלי מרכבה ופרסות סוסים שבני העדה משייכים לאליהו הנביא.

שמו של אליהו הנביא אף נאמר בטקסים חגיגיים, שמחות למיניהן ובכל אירוע משמח. כמו כן ציור של אליהו הנביא עולה במרכבתו בסערה השמימה נוכח ברוב הכניסות לבתי בני העדה מעל המשקוף. מנהג זה צומצם יחסית עקב התנגדותם של רבנים רבים למנהג זה, המציג את עליונותו הרוחנית של האדם, כאשר ממילא אין הוא מרגיש צורך בקשר גשמי עם העולם עד כדי אי אכילה במשך ארבעים יום (כאשר תקופה רצופה כזו - מהווה התנתקות מוחלטת מהמחויבות הפסיכולוגית והרגשית לחיי והוי המטרליזם (כמשה רבינו שלא אכל ארבעים יום)[דרושה הבהרה].

בתרבות הפופולרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפרק החמישי בפואימה "הנער ביער" מאת חיים נחמן ביאליק נקרא "גילוי אליהו". ב-1999 פרסם הסופר ס. יזהר ספר בשם "גילוי אליהו", המתאר את חוויותיו ממלחמת יום הכיפורים. הספר עובד להצגה והועלה בידי קבוצת תיאטרון רות קנר בשנת 2001.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אבות דרבי נתן נוסחה ב פרק לח ד"ה שנים עמדו.
  2. ^ נוסחה ב פרק יג, וכן: הוספה ב לנוסחה א פרק ב.
  3. ^ בבלי, מסכת כתובות דף ק"ו עמוד א'
  4. ^ דעת מקרא לדברי הימים ב, מפורש בידי יהודה קיל, עמוד תש"ל הערה 18 אות ג. ירושלים : מוסד הרב קוק, תשמ"ו.
  5. ^ הרב ראובן מרגליות, בהקדמה לשו"ת מן השמים, עמוד לו הערה א.
  6. ^ שמואל פאוסט, מה יביא אליהו הנביא?, דעת
  7. ^ באר-שבע, המובא בחיד"א, שם הגדולים ח"ב, מערכת ס אות ו; זכר יהוסף סוף ח"ב, במאמר תהלוכות האגדות פרק ז ד"ה ובסו"ס פרדס וכו', דף יג ע"ג בדפי הספר.
  8. ^ חלק ראשון כרך ג, אבן העזר, במילואים סימן ט, עמוד רכח.
  9. ^ החיד"א בשו"ת רב פעלים, ח"ג, סימן ד.
  10. ^ דעת היעב"ץ המובא על ידי החיד"א בספר עין זוכר, מערכת ת אות לו.
  11. ^ קול מבשר, ח"ג, משלים, אות י.