לדלג לתוכן

מדוזות סוכך

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף מדוזות אמיתיות)
קריאת טבלת מיוןמדוזות סוכך
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: צורבים
מחלקה: מדוזות ליצ׳י
סדרות
שם מדעי
Scyphozoa
Götte, 1887
איור המתאר את מחזור החיים של מדוזה: שלבים 1–3 פלאנולה (פגית), שלבים 4–10 פוליפ, שלבים 11–12 אפירה, שלבים 13–14 מדוזה.
מדוזת סרפד פסיפית
אורליות כחולות
Pelagia noctiluca
Cephea cephea
Catostylus mosaicus
מדוזה ממין Rhizostoma octopus שנפלטה לחוף
סלט מדוזות במסעדה בווייטנאם

מדוזות סוכך[1] או מדוזות אמיתיות (שם מדעי: Scyphozoa) הם מחלקה של בעלי חיים ימיים, רב-תאיים, חסרי חוליות ופרימיטיבים, השייכים למערכת הצורבים ומכילות את מיני המדוזות המוכרות. קבוצות של מדוזות דומות השייכות למחלקות אחרות הם: כמה מההידרתים, המחלקה Staurozoa (בעלי גבעול) ומדוזות קובייתיות.

במחלקה זו יותר מ-200 מינים, שכולם חיים בים, אך לעיתים נסחפים גם למים מתוקים באמצעות זרמים.

השם מדוזה הושאל מדמותה של מדוזה המופיעה במיתולוגיה היוונית שהייתה דמות נשית מפלצתית עם נחשים מתפתלים במקום שיער.

מבנה המדוזה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

גוף מדוזת הסוכך הוא בצורת פעמון. מבנה המדוזה בסיסי ביותר: היא חסרת ראש, חסרת סנפירים, איבר מין או לב. במקום מוח יש לה רשת עצבים ראשונית בלתי מפותחת. גופה של המדוזה עשוי שתי שכבות, חיצונית ופנימית. בין שתי השכבות מצויה שכבה ספוגית-ג'לטינית שרובה מים ונקראת מזוגלאה.

במרכז השכבה המרכזית הפנימית מצוי חלל הקיבה. חלל זה משמש הן לתזונה והן לרבייה. בתחתית הגוף מצוי קנה ובקצהו פה, המשמש הן להכנסת מזון והן לפליטת פסולת. גוף המדוזה מורכב בעיקר ממים (מכ-94% עד לכ-98%), מלחים, מינרלים וחלבון.

מן הקנה יוצאות ארבע זרועות ציד, המתפצלות בהמשך חיי המדוזה לשמונה. לאורכן יש רבבות תאים צורבים המשמשים הן להגנה והן לציד של דגיגים, סרטנים ואצות מים. תאים צורבים נמצאים גם בתוך חלל העיכול, והם ממשיכים בפעולת השיתוק וההמתה של טרף שלא הומת קודם לכן.

המדוזה המצויה מגיעה לגודל של עד 60 סנטימטר. צבעה לבן, צהבהב או תכלכל. סביב כיפתה היא מעוטרת במעין זר כחול כהה. יש סוגי מדוזות המגיעות לגודל של עד 300 סנטימטר ואפילו יותר כשהגדולות מכולן הן מדוזת רעמת האריה שאורכה יכול לעלות על 36 מטר ומדוזת-ענק יפנית מחופי יפן שמשקלה עולה על 200 ק"ג. הגדולה במדוזות המעמקים היא הסטיגיומדוזה שאורך זרועותיה מגיע עד לאורך 10 מטרים.

כל המדוזות ארסיות, אם כי לחלקן הארס חלש ואינו מורגש.

פגיעת מדוזות בבני אדם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

המדוזה מוכרת בעיקר בשל פגיעתה הצורבת במתרחצים לאורך חופי הים. לעיתים בעת סערה מושלכות מאות מדוזות אל החוף. אפשר להיפגע מצריבת המדוזה הן בעת שהיא במים והן על החוף. הצריבה במים היא לא רק במגע הישיר עימה, אלא גם על ידי תאי ארס משוטטים.[2] רוב המדוזות אינן קטלניות, וניתן להקל את צריבתן על ידי שטיפה בחומץ[3] (ולא שטיפה במים, משום שהדבר גורם להתפוצצות תאי הארס עקב אוסמוזה).

ציד ותזונה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

המדוזות צדות את טרפן באמצעות תאים צורביםנמטוציטים/קנידוציטים – המצויים בארבע זרועות הציד שלהן, שהן המשכו של הקנה. תאים אלו כוללים "צִלְצָל" (שוט שבקצהו עוקץ) שנשלף בעת זיהוי הטרף, חודר לתוכו ומשמש מעין מזרק להחדרת הארס המשתק. בהמשך מתפצלת כל זרוע ציד לשתיים. בשלב זה יש למדוזה שמונה זרועות אך מִפתח הקנה נסגר ואינו מאפשר קליטה של דגיגים וסרטנאים. התזונה בשלב זה מתבצעת על ידי נקבים זעירים רבים המצויים לאורך הזרועות, הקולטים פלנקטון ובעלי חיים מיקרוסקופיים, היישר לחלל הקיבה.

מדוזות נאכלות על ידי כרישים, צבי ים ודולפינים. אלה טועים מדי פעם ואוכלים שקיות שקופות שנראות דומות למדוזות, דבר המביא לחנק שלהם. מדוזות נאכלות לעיתים גם על ידי בני אדם, בעיקר בסין. ישנן חינניות-ים (אחורני-זימים) שמתמחות באכילת זרועות הציד של המדוזות תוך שמירה על תאי הצריבה שלמים, ומשתמשות בתאי הצריבה כהגנה לגופן הרך.

מחזור חיים ורבייה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

למדוזות מחזור חיים כפול – שלב רבייה זוויגית פֵּלאגי (שוחה חופשית) ושלב רבייה אל-זוויגית ישיב (מחובר למצע כגון סלעים ועלים). המדוזה מתרבה על ידי רבייה מינית. בחלל הקיבה, הוא החלל המרכזי של גוף המדוזה הנקבה, נמצאות הביציות. תאי הזרע שנפלטים מגוף הזכר צפים במים עד שהם נשאבים אל תוך חלל העיכול של הנקבה ומפרים את הביציות. מכל ביצית מתפתחת פלאנולה – פגית ריסנית. הפגית צפה במים עד שהיא נצמדת לסלע, קרקעית או משטח יציב כלשהו. כעת מתפתח פוליפ, מעין גוף מרכזי וממנו יוצאות זרועות ציד רבות. הפוליפ מתרבה בצורה אל-זוויגית על ידי הנצה וקטיעה וגדל למושבה בה יש מספר פוליפים עם התמחויות שונות (אכילה, רבייה והגנה). מאוחר יותר מתכנסות הזרועות של פוליפ הרבייה פנימה ומתפתח מבנה שיכול להזכיר ערמת צלחות (כל צלחת כזו נקראת אפירה). כל צלחת כזו תיפרד מאוחר יותר ותהפוך למדוזה עצמאית, תהליך שנקרא סטרובילציה.

מעריכים כי אבי אבות המדוזה, כמו גם בעלי חיים ימיים מפותחים יותר, היה סוג של תולעת זוחלת, שחייתה במים לפני כ-600 מיליון שנה. עם התפתחותה של תולעת זו היא החלה לעכל מזון ולא רק לשאוב אותו באופן פסיבי. אחדים מהמינים שהתפתחו מתולעת זו החלו לטרוף אלה את אלה. אלה שיכלו להתגונן שרדו. אחרים גדלו מאוד כאסטרטגיה של הגנה. יצורים שפיתחו ראש ואמצעי ראייה יכלו להבחין בסביבתם ולהתמצא בה.

תקופה זו, לפני כ-540 מיליון שנה, נקראת פיצוץ קמבריוני, ובה חלה על פי תורת האבולוציה התפרצות גדולה בהתפתחות של מינים רבים של בעלי חיים, מהם שהפכו לדו־צידיים, בעלי גאומטריית גוף סימטרית ויכולת תנועה והתמצאות עדיפים.

המדוזה לעומתם פיתחה אסטרטגיית הגנה של היצמדות לקרקעית והגנה על עצמה באמצעות תאים צורבים. לפיכך נותרה המדוזה בעל חיים חד־צידי. למעשה, אם נפרוס את המדוזה לפרוסות רוחב, כל פרוסה תהיה זהה לאחרות. האב הקדמון המשותף למדוזות של היום היה קיים כבר לפני 543 מיליון שנה.

עדות למוצא המשותף לצורבים ולבעלי החיים הדו־צידיים, היא מערכת גנים המגדירה את הציר ראש-זנב ומערכת העצבים שכמעט זהה למצוי בדו־צידיים.

במשך מאות שנים לא נחשבה המדוזה לבעל חיים. מלומדים בתקופת הרנסאנס החשיבו אותה לצמח. במאה ה-18 הסכימו המלומדים להכניס את המדוזה להגדרה של "זאופיטה" – יצור כלאיים בין צמח לבעל חיים. מהמאה ה-19 הוגדרה המדוזה חד־משמעית כבעל חיים, לאחר שנמצא שהיא מתפתחת מביצית מופרית, ואיבריה מתפתחים משתי שכבות רקמה בסיסיות: אנדודרמה ואקטודרמה. לבעלי החיים המפותחים יותר יש שכבה נוספת הנקראת מזודרמה, אך היעדרה של זו אינו פוסל את המדוזה מלהיות בעל חיים.

מיון:

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]