מוזיאון הטבע (ברלין)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Museum für Naturkunde
Berlin, Mitte, Invalidenstrasse 43, Museum für Naturkunde.jpg
הכניסה הראשית אל מתחם המוזיאון
מידע
סוג מוזיאון מדע
שנת ההקמה 1810
מנהל יוהנס פוכל
קואורדינטות 52°31′49″N 13°22′45″E / 52.5302°N 13.3792°E / 52.5302; 13.3792 קואורדינטות: 52°31′49″N 13°22′45″E / 52.5302°N 13.3792°E / 52.5302; 13.3792 
http://www.naturkundemuseum-berlin.de/
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מוזיאון הטבעגרמנית: Museum für Naturkunde) המכונה גם Naturkundemuseum או מוזיאון הומבולדט (Humboldt Museum) הוא אחד ממוזאוני המדע והביולוגיה החשובים בעולם, העוסק בזואולוגיה, פלאונטולוגיה ומינרלוגיה הממוקם בברלין בירת גרמניה. במוזיאון למעלה מ-25 מיליון מוצגים, ובהם 10,000 זני בעלי חיים. המוזיאון ידוע בתצוגת שלד הדינוזאור העומד הגדול בעולם (שלד של ג'ירפטיטן), ושרידי הציפור הקדומה ביותר שנתגלתה (הארכאופטריקס). קרוי על שם אחד מגדולי חוקרי הטבע ומגלי הארצות בתבל, תושב פרוסיה, אלכסנדר פון הומבולדט.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המוזיאון הוא הגדול במוזיאוני ההיסטוריה של הטבע בגרמניה, והוא מנוהל על ידי אוניברסיטת הומבולדט. המוזיאון נוסד למעשה בשנת 1810 מצירוף אוספים בפלאונטולוגיה, מינרלוגיה וזואולוגיה. אוסף המינרלים של המוזיאון מקורו באוסף האקדמיה הפרוסית משנת 1700. אוספי המנרולוגיה הורחבו על ידי האקדמיה לכרייה של ברלין שהוקמה בשנת 1810 ורכשה את אוספים נוספים בשנת 1814. בשנת 1886 בשל גודלם של האוספים הוחלט על הקמת מבנה חדש להצגתם, וזה נפתח בשנת 1889. דירקטור המוזיאון החדש קארל מביוס הפריד בין האוספים המוצגים לציבור (ובהם מיטב המוצגים) לבין אוספי המחקר הנרחבים שנותרו בארכיבים ושימשו למחקר בלבד. בעקבות החלטה זו, ובשל הצלחתו, הנוהג נפוץ במוזיאונים לטבע ברחבי העולם.

אוספי הזואולוגיה נאספו על ידי משלחות גרמניות בראשית המאה ה-20. בשל גודלם של האוספים למטה מ-0.3% מהם מוצגים לקהל.

מוצגי המוזיאון ומבנהו ניזוקו במהלך הפצצות בעלות הברית במלחמת העולם השנייה, והאגף המזרחי נהרס כליל. שיקום אגף זה נדחה עד לעשור הראשון של המאה ה-21, והאגף נפתח בחלקו לציבור ב-2011.

בשנת 1993, בעקבות איחוד גרמניה, המוזיאון עבר רה-ארגון וחולק לשלוש מחלוקת: מנרולוגיה, זואולוגיה ופלאונטולוגיה.

אוספי המוזיאון[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלד קנטורוזאורוס מאוסף החולייתנים המאובנים

חסרי חוליות מאובנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוסף זה מכיל מוצגים שונים ומגוונים המתעסקים ביצורי ים מאובנים מכל העולם, כשהוא כולל בתוכו אוסף חשוב נוסף של עקבות מאובנות של בעלי חיים. במהלך שנות איסוף מוצגי המוזיאון, אנשים ידועים כמו ארנסט פרידריך פון שוהלהטיים (Ernst Friedrich von Schlotheim), כריסטיאן ג. אהרנברג (Christian G. Ehrenberg) ולאופולד פון בוץ' (Leopold von Buch). הוא כולל בתוכו גם אוסף ענבר רחב, בו נמצא הענבר הגדול בעולם.[1]

דגם אלאפהרוזאורוס המוצג באולם הראשי

חסרי חוליות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוסף זה הוא עצום בגודלו (מכיל כ-25 מיליון מוצגים), ונמצא גם הוא בשטח המוזיאון כש-60% מהאוסף מהווים האוספים האנטומולוגיים (העוסקים במגוון סוגי חרקים) בעלי 15 מיליון המוצגים.[2]

חולייתנים אחרונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

באוסף החוליינתים האחרונים מצויים בעלי חיים שנכחדו מן העולם בנוסף לאלו שעדיין קיימים גם היום בטבע. האוסף הוקם עוד במאה ה-18, ומכיל היסטוריה ארוכת שנים כאחד מאוספי הדגל של הממלכה הפרוסית ומאוחר יותר של האימפריה הגרמנית בשליטת בית

ההוהנצולרן שהנהיגה מסעות מחקר מרובים, בעוד שהממלכ הפרוסית הקדם אימפריילית אספה מוצגים אלו עלי ידי מסחר מרובה. האוסף מכיל סכום גדול במיוחד של מוצגים מאוספייהם הפרטיים של מדענים מרובים בהם אלכסנדר פון הומבלדט, כך שכיום כולם נכללים תחת אוסף מאוחד.[3]

חולייתנים מאובנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוסף עצום זה (וכנראה המפורסם ביותר מכל אוספי המוזיאון השונים), מכיל בעיקר שרידים של שיניים בנוסף לשלדים עצומים בגודלם שזכו פרסום עולמי העומדים על כ-1.2 מיליון פריטים. האוסף כולל את כמה משלדי הדינוזאורים החשובים בעולם, בהם שלד הג'ירפטיטן המהווה את שלד הדינוזאור הגדול בעולם.[4]

צמחים אחרונים ומאובנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוסף הצמחים האחרונים והמאובנים מכיל כ-230,000 מוצגים מכל אורך תקופות הזמן, עקב גודלו המרשים במיוחד, הוא מכיל סכום עתק של זנים ובהם כ-9,100 זנים שונים. האוסף מורכב מפריטים שתהגלו בכל רחבי העולם, ביניהם גם בארצות שאינן באירופה ובפרט גרמניה, אך אוספי הנסיכויות והממלכות הגרמניות גם הן מהוות תפקיד חשוב בו כאשר האוסף הפרוסי הוא מהבולטים ביותר ביחד עם מוצגים נוספים ממדינות גרמניות שונות שנמצאו במכרות פחם לכל אורך המדינה. בין המוצגים נכללים אוספים גדולים במיוחד של

צמחים בני אלפי שנים מהתקופה הנוכחית- ההולוקן, ועד לבני מיליוני שנים מתקופת היורה.[5]

מינרלוגיה ופטרוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוסף המינרלוגיה והפטרוגרפיה הוא מהחשובים בעולם, וכולל כ-75% מכלל סוגי המינרלים הידועים לאדם (כ-3,000 מינרלים שונים בסך הכל 180,000 פריטים). בין היתר כולל האוסף שורת מטאורים רחבה במיוחד, שפגעו באדמת גרמניה לאורך ההיסטוריה. תת- אוסף חשוב של המוזיאון הינו אוסף המחצבים והסלעים הנכלל תחת אוסף המינרלוגיה והפטרוגרפיה, והמהווה גם הוא מקור משיכה של מבקרים למוזיאון, עקב חשיבותו העולמית.[6]

ספרייה וארכיונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספרייה החשובה של המוזיאון מכילה בתוכה ספרי מדע וביולוגיה החל מסוף ימי הביניים ותחילת הרנסאנס באירופה,בנוסף לאוסף תצלומים מרשים, המלווים בשרטוטים ובמחקרים היסטוריים מרובים.[7]

התערוכות הקבועות[עריכת קוד מקור | עריכה]

עולם הדינוזאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

"עולם הדינוזאורים" הינה התערוכה הקבועה המפורסמת ביותר במוזיאון, חלק חשוב מהאוסף מקורו בטנזיה של היום (חפירות גבעת טנדאגורו) והחפירות, שאז נערכו בשטחי האימפריה הגרמנית בטנזניה, התבצעו בהובלת הפלאנטולוג וורנר א.מ. יאננש (Werner E. M. Janensch). המשלחת שהוביל הייתה מצליחה כל כך, עקב 230 טון של פריטים שהניבה, והפכה למשלחת הארכאולוגית העוסקת בחקר הדינוזאורים מהמצליחות בתולדות האנושות.[8]

טריסטן[עריכת קוד מקור | עריכה]

"טריסטן" הינה תצוגה המושאלת למזויאון הטבע בברלין (נכון לרגע זה עד 2018) אך מכילה את אחד משרידי הטירנוזאורוס רקס הטובים בעולם, ולכן מושכת אליה תיירים מרובים אל מתחם המוזיאון. השלד עצמו כולל כ-170 עצמות מקוריות מהשלד כך שזהו מהווה מספר חסר תקדים בקהילת המדע העולמית (לא קיים אף טירנוזאורוס רקס שלם אחד בעולם). השלד עצמו זכה לכינוי שניתן לו על ידי שני בעליו, ונקרא "טריסטן אוטו" ומכאן לקחה התערוכה את שמה. השלד עצמו נמצא בחפירות אריכאולוגיות משנת 2010 במדינת מונטנה שבארצות הברית. ממדיו של השלד הינם 12 מטרים אורך, ו-4 מטרים גובה, ובכך מהווה שלד עצום ממדים שמצטרף לרשימת הדינוזאורים המרשימים בגובהם של המוזיאון כל זאת בהתחשב בעובדה כי הוא שלד הטירנוזאורוס רקס היחידי באירופה כולה.[9][10]

מוצגים חשובים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבין בעלי חיים מפוחלצים שנכחדו ששמכיל המוזיאון ניתן למנות את הקואגה והזאב הטסמני.

שלד הג'ירפטיטן[עריכת קוד מקור | עריכה]

במוזיאון מוצג שלד של ג'ירפטיטן באולם המרכזי של המוזיאון. שלד זה הוא השלד הניצב הגדול ביותר של דינוזאור שהורכב וגילו כבן 150 מיליון שנה. השלד הורכב מעצמות שהתגלו על ידי הפלאונטולוג הגרמני וורנר א.מ. יאננש באזור טנזניה בין השנים 1909 - 1913. מרבית העצמות מקורן בבעל חיים אחד, למעט עצמות הזנב, השייכות למספר דינוזאורים אחרים מאותו זן. גובהו של השלד 12.72 מטרים, ואורכו 22.5 מטרים. בעבר, נחשב השלד למין של ברכיוזאורוס אך בסוף המאה ה-20 התברר שמדובר בסוג נפרד של ברכיוזאור ושמו ג'ירפטיטן. הכינוי הרשמי הניתן כאות הוקרה לדינוזאור הינו "אוסקר" החל משנת 2007.[8]

מאובן הארכאופטריקס[עריכת קוד מקור | עריכה]

במוזיאון מוצג מאובן של הארכאופטריקס - דינוזאור בעל יכולת תעופה, כנפיים ופה מלא שיניים. מאובן זה התגלה בשנת 1880 - זמן קצר לאחר פרסום ספרו של צ'ארלס דרווין "מוצא המינים" בשנת 1859 וזכה לפרסום רב. מאובן זה הוא השלם מבין שלושת מאובני הארכאופטריקס שנתגלו, מאובן נוסף מבין השלושה מוצג אף הוא במוזיאון. מאובן זה הוא כנראה המאובן הידוע הקדום בעולם.[8]

שלד הקנטרוזאורוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

בן 161-145 מיליון שנה, נמצא באזור טנזיה של היום, בחפירה המפורסמת בטנזניה (הנקראה בשם "Tendaguru Hill" על שם הגבעה בה נמצאה). הפולמוס המפורסם ביותר בקשר לזן ולמוצג זה הוא תפקידם של לוחות העצם המצויות באזור הצוואר והחזה- ישנם כמה וכמה השערות לתפקידן, ובהן המקובלות ביותר שהן תרמו לפעולת החיזור בטבע ואולי אף תרמו לשמירה על הומאוסטאזיס תקין או אפילו כשריון מפני טורפים (הקנטרוזאורוס היה דינוזאור צמחוני צמוד קרקע).[8]

חלקי שלד האלוזאורוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

האלוזאורוס הידוע (שפירוש שמו הינו מתאר את עצמותיו החלולות) מופיע גם הוא בין אוספי המוזיאון. גודלו המרשים (היה באורך 12 מטרים) שהפך אותו לטורף הגדול ביותר בתקופת היורה עליון וקרבתו הגנטית היחסית לטירנוזאורוס רקס המפורסם (שניהם ממשפחת התרופודים) הפכו אותו למפורסם גם הוא בציבור הרחב. אומנם הפריטים במוזיאון הקשורים בדינוזאור זה הם יציקות מודרניות שמשולבות במספר עצמות מקוריות, הייחוד שלהם הוא מקום הימצאם (בטנזניה, ולא במקומות בו הוא היה נפוץ יותר כמו יוטה).[8]

ממצאי הפטרודקטילוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפטרודקטילוס הוא כנראה הדינוזאור המכונף המפורסם בעולם. הוא חי בתקופת המזוזואיקון בין 200-65 מיליון לפני הספירה ובכך היה לדינזואור חשוב ברקיע במשך תקופת זמן ארוכה ביותר. הוא היה הדינזואור המכונף הראשון בהיסטוריה, ועקב כך נוצרת תדמיתו המוכרת ביותר בציבור הרחב. הממצאים במוזיאון של זן הפטרודקטילוס הינם משתי יבשות- אירופה ואפריקה. מאובנים שנמצאו באירופה הגיעו מבוואריה ואנגליה של היום, ואלו שהגיעו מהחפירות המוצלחות בטנזניה הגיעו מארץ זאת.[8]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

האולם הראשי

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "Fossil Invertebrates". Naturkundemuseum Berlin. בדיקה אחרונה ב-9 באוקטובר 2016. 
  2. ^ "Invertebrates". Naturkundemuseum Berlin. בדיקה אחרונה ב-9 באוקטובר 2016. 
  3. ^ "Recent Vertebrates". Naturkundemuseum Berlin. בדיקה אחרונה ב-9 באוקטובר 2016. 
  4. ^ "Fossil Vertebrates". Naturkundemuseum Berlin. בדיקה אחרונה ב-9 באוקטובר 2016. 
  5. ^ "Recent and fossil plants". Naturkundemuseum Berlin. בדיקה אחרונה ב-9 באוקטובר 2016. 
  6. ^ "Mineralogy and Petrography". Naturkundemuseum Berlin. בדיקה אחרונה ב-9 באוקטובר 2016. 
  7. ^ "Library and Archives". Naturkundemuseum Berlin. בדיקה אחרונה ב-9 באוקטובר 2016. 
  8. ^ 8.0 8.1 8.2 8.3 8.4 8.5 "The World of Dinosaurs". Naturkundemuseum Berlin. בדיקה אחרונה ב-9 באוקטובר 2016. 
  9. ^ "Tristan – Berlin bares teeth". Naturkundemuseum Berlin. בדיקה אחרונה ב-26 באוקטובר 2016. 
  10. ^ "Tristan Otto". Naturkundemuseum Berlin. 14 בדצמבר 2015. בדיקה אחרונה ב-26 באוקטובר 2016.