מון ג'יאה-אין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
זהו שם קוריאני; שם המשפחה הוא מון.
מון ג'יאה-אין
문재인
Moon Jae-in May 2017.jpg
לידה 24 בינואר 1953 (בן 66)
גאוג'י, מחוז דרום גיאונגסאנג, קוריאה הדרומית
שם מלא מון ג'יאה-אין
מדינה קוריאה הדרומיתקוריאה הדרומית  קוריאה הדרומית
השכלה
  • אוניברסיטת קיונג-הי
  • Namhang Elmentary School
  • Gyeongnam Middle School
  • Kyungnam High School עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק פוליטיקאי, עורך דין עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה המפלגה הדמוקרטית של קוריאה הדרומית
דת נצרות קתולית
בת זוג קים ג'ונג-סוק
נשיא קוריאה הדרומית ה־12
10 במאי 2017 – מכהן
(שנתיים ו-30 שבועות)
חבר האספה הלאומית של קוריאה הדרומית
30 במאי 201229 במאי 2016
(4 שנים)
חתימה 文在寅 簽名.svg עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

מוּן גִ'יאֶה-אִין (או מוּן גֶ'ה-אִין, בקוריאנית: 문재인; נולד ב-24 בינואר 1953) הוא נשיא קוריאה הדרומית. כיהן כיושב ראש המפלגה הדמוקרטית של קוריאה הדרומית וכחבר האספה הלאומית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מון נולד באי גאוג'י (אנ') במחוז דרום גיאונגסאנג שבקוריאה הדרומית. הוא בנם של פליטים שנמלטו מקוריאה הצפונית בדצמבר 1950 על גבי ספינה של האו"ם.[1]

ב-1972 החל ללמוד משפטים באוניברסיטת קיונג-הי. בתקופת לימודיו היה פעיל במחאות נגד הדיקטטורה הצבאית בראשות הנשיא פאק צ'ונג-הי, הוא נכלא בשל כך וסולק מהאוניברסיטה ב-1975.[2] מון גויס לצבא קוריאה הדרומית ושירת בכוחות המיוחדים.[3] ב-1976 נטל חלק במבצע פול באניין באזור המפורז הקוריאני.[4] לאחר שחרורו שב ללמוד באוניברסיטה אך ב-1980 נעצר שוב בשל פעילותו.[5] הוא עבר את מבחני לשכת עורכי הדין וסיים שני בכיתתו במכון להכשרת שופטים, אך לא התקבל למשרת שופט בשל היסטוריית פעילותו הפוליטית.[6]

ב-1982 הצטרף למשרד עורכי הדין של רו מו-היון, שסיפק שירותי סיוע משפטי לפעילי מחאה בתחום זכויות האדם.[7] ב-1988 סייע להקים את עיתון השמאל "האומה הקוריאנית" (한겨레 (אנ'))[8]

לאחר שרו מו-היון נבחר לנשיא קוריאה הדרומית, מונה מון לראש מטהו ושירת בבית הכחול בשנים 2003–2008.[9]

במאי 2011 פרסם ספר זיכרונות על פעילותו למען זכויות אדם ובשירות רו מו-היון. הספר היה לרב-מכר בקוריאה הדרומית, ועורר ציפייה לכניסתו של מון לפוליטיקה.[10]

באפריל 2012 נבחר לאספה הלאומית כנציג מחוז סאסנג שבפוסן. בספטמבר אותה שנה התמודד לנשיאות מטעם המפלגה הדמוקרטית המאוחדת אך הפסיד לפאק גון-הייה. ב-2015 נבחר ליושב ראש המפלגה הדמוקרטית ויושב ראש האופוזיציה.

נשיא קוריאה הדרומית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר הדחתה של הנשיאה פאק גון-הייה, התמודד ונבחר בבחירות לנשיאות קוריאה הדרומית (אנ'), שנערכו ב-9 במאי 2017.

קוריאה הצפונית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהתייחסו לקוריאה הצפונית בנאום שנשא בברלין, ב-6 ביולי 2017, תיאר מון את התהליך המוביל לאיחוד כפרויקט ארוך טווח. הוא הדגיש את הברית עם ארצות הברית וציין את הצורך להבטיח את פירוק תוכנית הנשק הגרעיני של קוריאה הצפונית. בה בעת הציג את שאלת האיחוד בהקשר אזורי וסימן את תקוותיו לעבוד בשיתוף פעולה עם הקהילה הבינלאומית. הוא תמך בסנקציות על צפון קוריאה, וציין כי חיוני לקבוע הסכם שלום עם קוריאה הצפונית שיביא לסיום מלחמת קוריאה באופן רשמי בתמורה לפירוק הנשק גרעיני.[11]

שיחות פיוס ופירוק הנשק הגרעיני עם קוריאה הצפונית 2018[עריכת קוד מקור | עריכה]

נשיא קוריאה הדרומית מון עם המנהיג העליון של קוריאה הצפונית קים ג'ונג און באפריל 2018

ב-27 באפריל 2018, במסגרת הפסגה הבין-קוריאנית, הוא ערך פגישה היסטורית עם המנהיג העליון של קוריאה הצפונית קים ג'ונג-און. הפגישה נערכה בשטח הגבול שבין שתי המדינות, והשניים אף חצו את הגבול לשני הצדדים. השניים חתמו על הצהרת פנמונג'ום, ובה התחייבות לפירוזו של חצי האי מנשק גרעיני, הפיכת הגבול ל"אזור שלום", וקידום שיחות עם ארצות הברית וסין, ובכך הביאו למפנה ביחסי קוריאה הדרומית-קוריאה הצפונית.

אנרגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ממשלתו של מון מתמקדת בהגברת הצריכה הדרום קוריאנית בגז טבעי. תוכנית זו כוללת עיכוב בנייה של כורים גרעיניים וכן חידוש השיחות לגבי צינור גז טבעי שיעבור מרוסיה ויעבור דרך קוריאה הצפונית.[12] ב-19 ביוני 2017, באירוע לציון סוף הפעילות של הכור הגרעיני הישן בקוריאה הדרומית "Kori Unit 1ֿ", מון תיאר את תוכניתו לעתיד האנרגיה בקוריאה הדרומית, ואמר כי "ננטוש את מדיניות הפיתוח אשר מתמקדת בתחנות כוח גרעיניות". זאת, על ידי ביטול תוכניות חדשות לבניית תחנות כוח גרעיניות ואי חידוש רישיונות לתחנות קיימות. בנוסף, הוא סגר 8 תחנות כוח של פחם.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מון הוא נוצרי קתולי, נשוי ואב לבן ובת.[13]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מון ג'יאה-אין בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ The Negotiator?, טיים מגזין, 19 באפריל 2017
  2. ^ Ex-special forces soldier, top presidential aide Moon in lead to replace ousted South Korean leader, יפן טיימס, 12 במרץ 2017
  3. ^ Moon Jae In: From special forces soldier to South Korea Presidential shoo-in, ‏straitstimes.com, ‏8 במאי 2017
  4. ^ Who is Moon Jae-in, South Korea's new president?, הגארדיאן, 9 במאי 2017
  5. ^ Activist, lawyer, president: South Korea's Moon, דיילי מייל, 9 במאי 2017
  6. ^ [?http://english.hani.co.kr/arti/english_edition/e_national/789246.html Who is Moon Jae-in], ‏hani.co.kr, ‏4 באפריל 2017
  7. ^ South Korea's shy new President Moon hits the spotlight, רויטרס, 9 במאי 2017
  8. ^ South Korea’s likely next president asks the U.S. to respect its democracy, וושינגטון פוסט, 2 במאי 2017
  9. ^ After Park, Who? A Guide to Those Who Would Lead South Korea, ניו יורק טיימס, 9 בדצמבר 2016
  10. ^ Moon Jae-in Steps Back Into the Spotlight, וול סטריט ג'ורנל, 21 ביולי 2011
  11. ^ Frank, Ruediger (13 ביולי 2017). "President Moon's North Korea Strategy". The Diplomat. diplomat.com. Originally published by 38 North, blog of the U.S.-Korea Institute at Johns Hopkins University (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-18 באוגוסט 2017. 
  12. ^ Adams, Rod. "Moon Jae-in Making Friends By Importing More Gas". Forbes. בדיקה אחרונה ב-30 ביולי 2017. 
  13. ^ Liberal human rights lawyer Moon Jae-in is elected South Korea's president in a landslide victory that could ease tensions with the North, דיילי מייל, 9 במאי 2017