מוסטפא סמואלי
 | |
| לידה |
1922 נבי סמואל |
|---|---|
| פטירה | 10 במרץ 1956 (בגיל 34 בערך) |
| ידוע בשל | רצח עשרות יהודים |
  | |
מוסטפא חסן עבוד (סמואלי) (1922 - 10 במרץ 1956) היה תושב ירדן, שנהג להסתנן לאזור פרוזדור ירושלים בראשית שנות ה-50 של המאה ה-20 לצורכי שוד ורצח. מיוחסת לו רציחתם של כ-21 יהודים בין השנים 1949–1956.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
נולד בכפר נבי סמואל בשנת 1922, והתגורר בו (ומכאן כינויו – סמואלי), דודו היה מוכתר הכפר. בנעוריו עבד בירושלים וכך למד לדבר עברית. החל משנת 1949 שימש מורה דרך לכנופיית גנבי בהמות בראשות אברהים אל-ג'וג'. בשנת 1949 נהרגו חברי הכנופיה וסמואלי הפך עצמאי. במשך 6 שנים נהג לחדור בלילות, בראש חוליות קטנות, לפרוזדור ירושלים, לעיתים תוך חצייתו מצפון לדרום. הם שדדו צאן ורכוש ורצחו אזרחים וחיילים כשהם נוטלים את כלי נשקם. רוב מעשי הרצח בוצעו במארב ומטווח קרוב. לצד מניעיו הפליליים, פעל סמואלי כנראה גם מתוך מוטיבציה לאומנית. נפוצו שמועות שהוא נשבע להרוג 100 יהודים כנקמה על מות אחיו במלחמת העצמאות[1], גרסה אחרת טוענת שרצה לנקום את מות חותנו שנהרג במהלך הסתננות[2].
בהדרגה הפך סמואלי למבוקש מרכזי של המודיעין הישראלי ולגיבור עממי בקרב האוכלוסייה הפלסטינית. הוא התחמק ממארבים רבים (בהם ייתכן שנפצע), ואף פרסם מודעות אבל בדבר מותו כדי להטעות את רודפיו. בין השנים 1952–1953 הוא נמנע מהרג יהודים, וייתכן ששימש כמודיע ישראלי[3]. אחר כך, במקביל לעיסוקיו הפליליים, הפך גם לסוכן איסוף של הלגיון הירדני. במאי 1953 שב סמואלי לפעילות עוינת ורצח שני שומרים במושב אבן ספיר. ב-9 ביולי 1953, פרצו סמואלי ועוזריו למחנה סטף של חטיבה 16 הרגו שני זקיפים, צבי אדלר ומשה סעדי, וגנבו משם תת-מקלעים סטן.
בתגובה, אורגנה ב-12 ביולי 1953 פעולת תגמול צבאית למחצה כדי לפגוע בו. אריק שרון היה אז סטודנט באוניברסיטה העברית ושובץ למילואים במסגרת החטיבה הירושלמית, המח"ט מישאל שחם הציע לו לנסות לחסל אותו. אריק גייס חמישה מחבריו: שלמה באום, גוליבר, יהודה דיין, יוסף סעדיה, יורם לביא, וכן את האחים עוזי ויהודה פיאמנטה מחטיבה 16 לפשיטה על ביתו של סמואלי בנבי סמואל. הפעולה נכשלה מאחר שסמואלי לא נכח במקום.[4]. על בסיס המשתתפים בפעולה נוסדה באוגוסט 1953 יחידה 101. החל מ-1954 קיבלו יחידות של משמר הגבול שהוקם זה מכבר את האחריות על אזורי הספר סביב ירושלים. סמואלי המשיך לבצע מעשי שוד ורצח, בין השאר בכסלון, מוצא, מעוז ציון, עגור, משמר איילון וקריית משה. ב-10 במרץ 1956 רצח סמואלי יהודי במושב נחם, במהלך שוד כבשים. כוחות משמר הגבול הציבו לו מספר מארבים על הגבול הירדני ופצעו אותו כשניסה לשוב לכפרו. סמואלי ניסה להיכנע, אך כשהכוח לא נעתר לבקשתו, פתח באש ונהרג. מפקד הכוח שחיסל אותו היה איסמעיל קבלאן, מראשוני הלוחמים הדרוזים בכוחות הביטחון, שהגיע מהר הדרוזים והצטרף לצה"ל אחרי קרב רמת יוחנן. על גופתו של סמואלי נמצא תת-מקלע אמריקאי מסוג M3 ("גריז") בעל משתיק קול.
בניגוד למנהגם עם גופות מסתננים, ביקשו שלטונות ירדן לקבל את גופת סמואלי מיד, עובדה שנתפסה בישראל כאישור שסמואלי פעל בשליחות הלגיון הירדני. גופתו הועברה דרך מעבר מנדלבאום והוא נקבר בלוויה צבאית רבת משתתפים בירושלים העתיקה[5].
בנאומו בכנסת לקראת הסכם השלום עם ירדן הזכיר יצחק רבין את סמואלי כדוגמה לתקופות בהן שררה עוינות בין העמים[6].
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- יוסף ארגמן, זה היה סודי ביותר: 30 פרשיות מודיעין וביטחון בישראל, הוצאת משרד הביטחון, 1990
- יוסף ארגמן, הגבול: פרשיות בתולדות מג"ב, הוצאת משרד הביטחון, 1996
- רפי סיטון ויצחק שושן, אנשי הסוד והסתר: מעלילות המודיעין הישראלי מעבר לגבולות, הוצאת ידיעות אחרונות, 1990
- בני מוריס, מלחמות הגבול של ישראל, 1949-1956: ההסתננות הערבית, פעולות הגמול והספירה לאחור למבצע קדש, הוצאת עם עובד, 1996.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- נהרג רוצח תושבי הפרוזדור, דבר, 13 במרץ 1956
- שפי גבאי, שני מסתננים בפרוזדור, דבר, 2 באוגוסט 1962
- דיון בפורום פרש על חיסולו של סמואלי ונשקו האישי
- מתוך ספרו של בני מוריס (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ אילאיל באום, הרוח הגדולה של אבא, "ידיעות ירושלים", 1.5.2009.
- ^ בני מוריס, מלחמות הגבול של ישראל, 1949-1956: ההסתננות הערבית, פעולות הגמול והספירה לאחור למבצע קדש, הוצאת עם עובד, 1996.
- ^ יוסף ארגמן, הגבול: פרשיות בתולדות מג"ב, הוצאת משרד הביטחון, 1996
- ^ יואל בן-דב, נבי סמואל, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2006.
- ^ ירדן ערכה הלוויה ממלכתית "לגבור" שביצע את הרצח בנוחם, חרות, 13 במרץ 1956
- ^ נאום יצחק רבין לקראת הסכם השלום עם ירדן