נבי סמואל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קבר שמואל הנביא
מסגד הבנוי על מצודה צלבנית בנבי סמואל
מסגד הבנוי על מצודה צלבנית בנבי סמואל, בקריפטה של המסגד נמצא קבר שמיוחס לשמואל הנביא
תאריך פטירה כ"ח באייר, ולפי גרסה אחרת כ"ט באייר.
עיר סמוך לירושלים
מיקום פסגת הר צפונית מערבית לירושלים
קואורדינטות 31°49′57.76″N 35°10′48.48″E / 31.8327111°N 35.1801333°E / 31.8327111; 35.1801333קואורדינטות: 31°49′57.76″N 35°10′48.48″E / 31.8327111°N 35.1801333°E / 31.8327111; 35.1801333
(למפת ירושלים רגילה)
Jerusalem location map.svg
 
נבי סמואל
נבי סמואל
נבי סמואל באיור משנת 1889
נבי סמואל. מבט מכיוון שדרות מנחם בגין בירושלים. מימין - שכונת רמות
פתח הכניסה הראשי של המסגד, (2007)
המונים עולים לקבר שמואל הנביא ביום ההילולה
ממצאים צלבניים וממלוכים סביב המסגד
נשים בציון הקבר בקומת המרתף (בניגוד למוסלמים, המציגים אותו בקומת הכניסה)
נבי סמואל בלילה

נבי סמואל (מכונה גם: קבר שמואל הנביא בערבית: אַ-נַבִּי צַמְוִיל) הוא אתר המקודש לשלוש הדתות המונותיאיסטיות כמקום קבורתו של שמואל הנביא. הוא שוכן בפסגת הר, צפונית-מערבית לירושלים, כקילומטר אחד משכונת רמות. המבנה הבולט ביותר בשטח הוא מצודה צלבנית גדולה, שהשתמרה לגובה של שתי קומות.

האתר משמש כיום כבית כנסת אורתודוקסי, עם חדרי תפילה נפרדים לגברים ונשים, וכן אתר עלייה לרגל של בני הדתות השונות בימי מועד ועלייה לרגל; עבור היהודים בכ"ח באייר הנחשב, על-פי הדעה הרווחת במסורת היהודית, כיום פטירתו של שמואל הנביא.

מיקום[עריכת קוד מקור | עריכה]

נבי סמואל שוכן בפסגת הר המתנשא לגובה של 884 מטרים מעל פני הים[1][2], בסמוך לכפר נבי סמואל, הנקרא על שם הקבר. הוא חולש על סביבתו, הכוללת את הכפר אל-ג'יב בצפון; שכונת רמות מדרום-מזרח; היישוב גבעת זאב מצפון מערב. מפסגת ההר ניתן לראות את כל ירושלים עד הרי גוש עציון מדרום ודרום גוש דן ממערב.

מגמות בזיהוי האתר[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקורות נוצריים מהתקופה הביזנטית ואילך[3] מזהים את האתר עם רמה שבבנימין וכמקום קבורתו של הנביא שמואל[4]. זיהוי זה נזכר גם במקור יהודי מימי הביניים[5]. כיום מקובל יותר הזיהוי של רמה שבבנימין עם הכפר א-רם הנמצא מזרחית לאתר ליד גבע בנימין[6], נבי סמואל מזוהה עם מצפה,[היכן הזיהוי הזה?] המוזכרת בתנ"ך כעיר בה פעל שמואל הנביא[7] ורמה, מקום קבורתו של שמואל, מזוהה עם רמה שבאפרים[6].

ביומן המסע של רבי בנימין מטודלה, שביקר בארץ בשנת 1173, מתואר שהצלבנים עברו דרך רמלה, שזוהתה על ידם כ"רמה", מצאו במקום את עצמותיו של שמואל הנביא, לקחו אותם וקברו מחדש בנבי סמואל, שזוהה על ידם כשילה. מסורת יהודית אחרת זיהתה את נבי סמואל כאתר בנייתו של משכן גבעון אך הדעה המקובלת כיום היא שמשכן גבעון בתחום הכפר אל ג'יב הסמוך.

גם המוסלמים אימצו את מסורת קברו של שמואל הנביא, וכבר ב-985 לספירה הזכיר הגאוגרף המוסלמי הירושלמי אלמקדסי את הכפר "דיר צמויל" על שם הקדוש שמואל בצפון ירושלים[8], ונראה שכוונתו לאתר המוכר לנו כיום. שם האתר "נבי סמואל" - "הנביא שמואל" הוא שהשתרש עד ימינו, בעקבות מאות שנים של כיבוש מוסלמי.

ממצאים ארכאולוגיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

העת העתיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השרידים הקדומים ביותר שנתגלו באתר מיוחסים לתקופת בית ראשון, וכוללים טביעות חותם "למלך" ו"יהד" על ידיות קנקנים מן המאה ה-7 - 6 לפסה"נ, וחרפושית מצרית המיוחסת לשושלת ה-26 במצרים, ערב חורבן בית ראשון. בחפירות הארכאולוגיות נחשפה שכבת חורבן, המתוארכת לשלהי ימי הבית הראשון. בנוסף התגלו חרסים המתוארכים לתקופה הפרסית, המאות 4–5 לפסה"נ. לאחר מכן נחשף יישוב, המתוארך לתקופה ההלניסטית והחשמונאית. כן נחשפו שרידיו של רובע מגורים גדול, הכולל שתי שורות מבנים מצדיו של רחוב מרכזי; בור מים; ומקווה טהרה חצוב בסלע. המבנים נבנו באבנים גדולות שנחצבו במקום. קירות המבנים שרדו לגובה של כ-4 מטרים. הממצא בתקופה זו כולל חרסים, מטבעות ושאריות מזון. לא נמצאו ממצאים ארכאולוגים מהתקופה שבין אמצע המאה הראשונה לפסה"נ ועד לשלהי המאה ה-5 לספירה.

ימי הביניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

האתר יושב מחדש בתקופה הביזנטית, במהלך המאות ה-5 וה-6 לספירה. מתקופה זו נחשפה תעשיית קרמיקה מפותחת מאוד, במקום נחשפו ארבעה כבשני חרס גדולים ותעשייתיים, בנויים בשתי קומות. הכבשנים נבנו ישירות על המבנים מהתקופה החשמונאית. נראה שתעשיית כלי החרס הייתה הגדולה ביותר מצפון לירושלים. ייצור כלי החרס נמשך גם בתקופה האומאית, המוסלמית הקדומה עד למאה ה - 8 לספירת הנוצרים. נמצאו טביעות על ידיות קנקנים ביוונית ובערבית המתייחסים לעובדת קיומו של מנזר מהתקופה "דיר מר סמואל". לא התגלו שרידים של מנזר מהתקופה הביזאנטית.

עם התקדשות המקום בקרב הנוצרים בתקופה הביזנטית נבנה, כנראה, במקום מנזר, ששרידיו, כאמור לא התגלו בחפירות הארכאולוגיות.

בתקופה הערבית הקדומה - האומאיית, שימש האתר כמרכז גדול מאוד לייצור כלי חרס, ששימש את כל צפון ירושלים. במקום נחשפו שבעה תנורי חרס משוכללים. מרכז הייצור המשיך לפעול כנראה גם בתקופה הביזאנטית. בתקופה הצלבנית נבנה במקום מנזר - ומצודה. בניית המצודה "מחקה" שכבות קדומות. מסביב למצודה נחצב חפיר רחב ועמוק. השכבות הקדומות נחשפו מחוץ לגבולות המצודה הצלבנית. האתר הגדול שבראשו, כאמור, מצודה גדולה, כולל גם מרחב גדול של מתקנים חקלאיים, מחסנים ובתי מגורים. חשיבותו בתקופה הצלבנית בהיותו נקודת התצפית הראשונה, ממנה יכלו עולי הרגל לעיר הקודש לראות את ירושלים, בצעדם על הדרך הראשית לירושלים מצפון (כביש 443 של ימינו). בשל כך נקרא האתר בשם "הר השמחה" (Montis Gaudii).

לאחר נפילת ארץ ישראל בידי צלאח אל-דין האיובי, הפכה המצודה למסגד, ומסורת קבורת שמואל התחזקה מאוד הן בקרב המוסלמים והן בקרב היהודים. אין כמעט עולה רגל יהודי שביקר בארץ באותה עת, שאינו מזכיר את ציון קברו של שמואל הנביא במקום, ולעיתים אף את קברם של הוריו – אלקנה וחנה[9].

נראה שבמהלך הדורות פעל במקום (אולי בקומת המסד) בית כנסת, בו הוצג ציון קברו של הנביא על ידי היהודים.

חוקר תולדות היישוב, פנחס גראייבסקי, מציין כי המוסלמים בנו מעל לקבר שמואל הנביא בית תפילה עם מגדל בראשו, שבו מתפללים יושבי הכפר, ובאמצעו עומדת מצבה גדולה מכוסה במכסה־ירק, כנהוג בקברים הקדושים של מוסלמים: "מנהג קדום הוא לאחינו הספרדים לבוא ולהשתטח שמה ביום כ"ח אייר, ואדוני הבית היו מרשים להם לבוא אל האולם שממעל למערה, והיו מתעכבים שמה כל הלילה, המון־העם עמד בתפלות, בבכי ובתחנונים, והחכמים בלמודי ה״אדרות הקדושות". לדבריו, היה ליהודים מנהג לשתות לשכרה במקום ביום כ"ח באייר, ומדובר במנהג קדום, שיש לו עדויות ממקורות שונים לאורך השנים[10] . זו אולי הסיבה לכך שלא פעם התגלעו חיכוכים ומתחים בין היהודים והמוסלמים אודות זכות האחיזה והביקור במקום. כך למשל אצל רבי יצחק לטיף, שעלה ארצה בשנת 1445[11], המספר:

פעם אחת החדילו הערבים את היהודים מליכנס בטרקלין של שמואל הנביא להתפלל, קם עליהם הצדיק הזה זלה"ה [זכרונו לחיי העולם הבא], וחנק לגרונו למחדיל היהודים מלבוא בתפלתו, ואמר לו: "תחזיר המפתח ליהודים וישקדו על פתחיי, כי הם בניי ולא אתם. מיד החזיר. וזה שמעתי אני בהיותי שם. ונרות דולקים תמיד, וערבים מתנדבים ודולקים

וילנאי, עמ' 428.

המקור הראשון, המתאר פחות או יותר את הנראה היום לעין (מבואה גדולה, וירידה במדרגות אבן אל תוך כוך קבר) הוא רבי משולם מוולטרה, שביקר במקום בשנת 1481. תאוריהם הרבים של עולי הרגל (יהודים, נוצרים, קראים ומוסלמים) מלמדים על מבנה גדול, שהזכויות על אחזקתו נתונות במחלוקת, אך נראה שלכל אורך השנים הותר ליהודים לקיים בו תפילות ולהדליק בו נרות. הקראים אף כתבו תחינה מיוחדת לקבר שמואל הנביא, שנאמרה על ידם בבקרם באתר.

העת החדשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1730, בהתערבות הסולטאן העות'מאני, סולקו היהודים מן המקום, ולא הורשו אף להתפלל בו. טקסי ה"חאלקה", שמקורם במתחם קבר שמואל, עברו למירון. מערת הקבורה נאטמה, ובקומת הכניסה של המצודה הצלבנית נבנה מסגד גדול, ובראשו צריח מואזין. יהודים מעטים הורשו לבקר במקום, וגם זאת תמורת תשלום נאה. גראייבסקי מספר כי ב-1885 מנעו מהיהודים לבוא למקום. הרב הספרדי הראשי, החכם באשי יעקב שאול אלישר, פנה אל הפחה הטורקי ושמע ממנו כי הממשלה הטורקית אסרה על כניסת יהודים לאחר שנאלצה לשלם 118,000 גרוש כדי לשפץ את המקום בשל מעשי ונדליזם, שתוארו כך: "רבים מהיהודים האשכנזים הבאים שמה ללון וגם יין ושכר מביאים עמהם ועשו את הבית לבית־מרזח ועל קירותיו כתבו שמותיהם, זה בעפרון וזה בפחמים, ולא לכבוד הדבר הזה לבית הקדוש לישראל ולעמים"[10]. בסופו של דבר נעתר הפחה לבקשת הרב הראשי והתיר כניסה של יהודים למקום.

בשנת 1886 ביקשו יהודים להקים יישוב בקרבת נבי סמואל. השם שנבחר ליישוב החדש היה 'רמה', בהתייחס למקום קבורתו של שמואל הנביא, אך הוא נקרא גם 'נחלת ישראל', על שם נחלת ישראל - רמה, החברה שרכשה את הקרקע. במשך כחמש שנים נעשו כמה ניסיונות להתיישב על הקרקע שנרכשה, אך מסיבות בירוקרטיות ללא הצלחה. בשנת 1895 הצטרפו לגרעין המתיישבים כ-13 משפחות של יהודים יוצאי תימן, שהצליחו להגשים את המפעל ואף לעסוק בחקלאות במקום[12], אך עזבו לאחר מספר שבועות, מאחר שכספי החברה אזלו[13], המרחק הגדול בין הבית לבין החלקות המעובדות, שנת שמיטה והתנכלויות בלתי פוסקות של ערביי נבי סמואל, שהיו עוקרים את החלקות הזרועות והנטועות[14].

במלחמת העולם הראשונה, במחצית השנייה של נובמבר 1917, נערכו קרבות קשים על הנקודה השלטת בין חיל המשלוח המצרי בדרכו לכיבוש ירושלים ובין הכוח המגן של הצבא העות'מאני. לאחר שהכוח הבריטי הצליח לכבוש את הנקודה, נערכו ב-22 בנובמבר שלוש התקפות נגד של הכוח העות'מאני[15]. לאחר קרבות קשים שלוו בהרעשות ארטילריות כבדות משני הצדדים, נכשל הניסיון הטורקי לכיבוש הנקודה ונפתחה הדרך לכיבוש ירושלים. בעקבות הנזקים הקשים שנגרמו למבנים בנבי סמואל ובסביבתו מתותחי הלוחמים הבריטים והטורקים ננטש היישוב.

בשנת 1921, שבה חברת "נחלת ישראל - רמה" לפעול, נרשמה כ"חברה קואופרטיבית לקנית קרקעות בארץ ישראל"[16] ופעלה לגייס כספים לשם הקמת יישוב במקום[17]. בכספים שגייסה רכשה בית בגבעה ("אל בורג'") הסמוכה לנבי סמואל. באוגוסט 1922 ביקר בנבי סמואל הנציב העליון הרברט סמואל ומושל ירושלים רונלד סטורס, כדי לחנוך את מבנה הקבר והמסגד לאחר ששופץ בעקבות הנזקים הקשים שנגרמו לו במלחמת העולם הראשונה. בטקס נכח גם ההמופתי של ירושלים, אמין אל-חוסייני. אנשי "נחלת ישראל - רמה" נפגשו איתו וביקשו שיפעל למען סלילת כביש למקום[18], מסיבות שונות ננטש היישוב "רמה" (לפי יהודה דוד אייזנשטיין, בספרו אוצר זכרונותי גרו יהודים במקום רק חצי שנה). בימי המנדט הבריטי המקום היה פתוח למבקרים תמורת תשלום ותשלום נוסף נגבה מהמעוניינים לעלות לצריח. המוסלמים אסרו את הכניסה לחדר בקומה המרכזית ומסיבות בריאותיות נאסרה הכניסה למערה[19].


Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – קרב נבי סמואל

במלחמת העצמאות במהלך מבצע יבוסי, ניסה גדוד "הפורצים" - הגדוד הרביעי בחטיבת הראל של פלמ"ח לכבוש את הכפר. פלוגה בפיקודו של חיים פוזננסקי הסתערה במעלה הגבעה אך נבלמה באבידות כבדות.

בשנות החמישים פעל מן המקום השודד והרוצח מוסטפא סמואלי - בשנת 1953 בוצעה פשיטה על הכפר על ידי אנשי יחידה 101 במטרה לפגוע בסמואלי, וביתו (שנמצא ריק) פוצץ. כוחות משמר הגבול הרגו אותו לבסוף ב-1956[20].

לאחר 1967[עריכת קוד מקור | עריכה]

האתר נכבש על ידי חטיבת הראל במלחמת ששת הימים מידי הלגיון הירדני[21]. בינואר 1968, נפתחה מערת "קבר שמואל הנביא" למבקרים[22]. ב-1969 ניטע יער למרגלות נבי־סמואל[23].

סביב המסגד והקבר המיוחס לשמואל הנביא, שכן הכפר נבי סמואל (אַ-נַבִּי צַמְוִיל). עד שנת 1967 חיו בכפר יותר מאלף איש, וחלקם ברחו במהלך מלחמת ששת הימים. בתחילת 1969 הוציא הממונה על הרכוש הממשלתי והנטוש באיו"ש צו תפיסה לכפר[24]. ב-1971 נהרס הכפר על ידי צה"ל ותושביו פונו לשטח סמוך לגבעה ממזרח ללב האתר (כיום מתגוררים במקום כ-250 תושבים)[25]. באותה שנה בא להתגורר במקום המוזיקאי שמוליק קראוס בבית נטוש. לטענתו ירש מסבתו חלקת אדמה בכפר[26]. כשחיילים באו לפנות אותו נמצא ברשותו חשיש, רובה ומטבע זר. הוא נעצר באשמת החזקת חשיש והחזקת נשק בלא רישיון[27]. במקביל באותה תקופה, החלה ירושלים להתרחב צפונה, ובקרבת מקום נבנתה שכונת רמות (המשמרת בשמה את 'רמה'). בשנת 1973 הציע ראש עירית ירושלים טדי קולק לספח את נבי סמואל לירושלים[28] ולשמור אותו כשטח ירוק פתוח לרווחת תושבי העיר[29].

בשנת 1995 הוכרז האתר כגן לאומי ששטחו כ-3,500 דונם[30]. בתחומי הגן נכללים האתר הארכאולוגי, בתי התושבים והשטחים החקלאיים השייכים להם ועל כן נאסרה בניה במקום[31].

טיפוח האתר[עריכת קוד מקור | עריכה]

נבי סמואל הוכרז כגן לאומי 'נבי סמואל', בתחומו ממזרח שוכן כיום כפר ערבי קטן, הכולל כ-15 בתים 20 משפחות סה"כ 250 נפש. כפר זה שוכן בתחום גדר ההפרדה, אך מחוץ לקו הירוק, בשטח C, ומנוהל על ידי המנהל האזרחי באיו"ש.

בין הגן הלאומי לכפר שוכן מרכז המבקרים של ראשית ירושלים המרכז לסיורים ולימודי ירושלים.

מרכז המבקרים של ראשית ירושלים בנבי סמואל

במורדות ההר שוכנת שמורת אלוני שמואל.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא נבי סמואל בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מפת ירושלים, קנה מידה 1:12,500, אגף המדידות, ישראל, 1987.
  2. ^ הגובה הוא 908 מטר מעל פני הים על פי, יצחק מגן (קמ"ט ארכאולוגיה, מפקדת איו"ש), "סיפורו של נבי סמואל", בשביל הארץ, 32, אוגוסט-ספטמבר 2009, עמ' 14. וגם על פי: אורי ליניאל (מנהל שמורת עין פרת וגן לאומי קבר שמואל הנביא), "קבר שמואל הנביא", בשביל הארץ, 32, אוגוסט-ספטמבר 2009, עמ' 18. מכל מקום, כיום ברור על בסיס מדידות מדויקות כי בסיס מבנה המסגד נמצא בגובה 884 מ', אם כי במרכזו של המבנה מגיע גובה ההר ל-885 מטרים.
  3. ^ לפי אתר רשות הטבע והגנים: "מאז התקופה הביזנטית המסורת הנוצרית מזהה במקום את רָמָה, מקום קבורתו של שמואל הנביא. מסורת זו מקובלת על יהודים ומוסלמים כאחד."
  4. ^ ספר שמואל א', פרק כ"ח, פסוק ג'פרק כ"ה, פסוק א'
  5. ^ אגרת דרכי ציון ב לרבי עובדיה מברטנורא
  6. ^ 6.0 6.1 יואל אליצור, ‏מקור המסורת על 'נבי-סמואל', קתדרה 31, אפריל 1984
  7. ^ ספר שמואל א' ז: ו', ט"ז-י"ז
  8. ^ זאב וילנאי, יהודה ושומרון, עמ' 420
  9. ^ כך, למשל, תלמידו האלמוני של הרמב"ן בשנת 1272, המזכיר גם את קיומו של מסגד ומעיין סמוך – וילנאי, להלן, עמ' 428.
  10. ^ 10.0 10.1 פנחס בן-צבי גראייבסקי, קבר שמואל הנביא, זיכרון לחובבים ראשונים, חוברת ט', תרפ"ח, עמ' 22
  11. ^ ד"ר אברהם ברלינר, מכתב הר״ר יצחק לטיף, המגזין להיסטוריה וספרות יהודית
  12. ^ ירושלם. י, חבצלת, 22 במרץ 1895
  13. ^ דברי ימי השבוע , הצבי, 26 באפריל 1895
  14. ^ נחלת ישראל רמה, בעריכה של פרופ' יוסף טובי ומר שלום סרי, הלקסיקון ליהדות תימן, הוצאת עמותת 'אעלה בתמר'
  15. ^ W. T. Massey, How Jerusalem Was Won, 1919, page 130
  16. ^ חברת "נחלת ישראל", דואר היום, 15 בפברואר 1921
  17. ^ ועד חברת נחלת ישראל רמה בערבון מוגבל, דואר היום, 3 באפריל 1921
  18. ^ הנציב העליון ב"נחלת ישראל" רמה, דואר היום, 20 באוגוסט 1922
  19. ^ יהודה דוד אייזנשטיין, ‏אוצר זכרונותי, ניו יורק, תר"ץ, עמ' 173, באתר HebrewBooks
  20. ^ נהרג רוצח תושבי הפרוזדור, דבר, 13 במרץ 1956
  21. ^ הרמטכ"ל יצחק רבין: כיבוש ירושלים השלים את מלחמת השחרור, מעריב, 13 בספטמבר 1967
  22. ^ נפתחה מערת "קבר שמואל הנביא", הצופה, 8 בינואר 1968
  23. ^ ניטע יער המתנדבים למרגלות נבי־סמואל, דבר, 15 באוקטובר 1969
  24. ^ הוצא צו נגד דיין והממונה על נכסים נטושים בגדה, מעריב, 29 באוקטובר 1971
  25. ^ עדות של תושב הכפר על ההריסה
  26. ^ קובי בן שמחון, שמוליק קראוס: סוסעץ זה אני, באתר הארץ, 18 ביולי 2007
  27. ^ מלחין וקריינית כופרים באשמת עישון חשיש , מעריב, 22 במרץ 1971
  28. ^ קולק קורא לספח את נבי־סמואל לי-ם, דבר, 6 באוגוסט 1973
  29. ^ קולק קורא לספח - המשך, דבר, 6 באוגוסט 1973
  30. ^ ג'ון בראון, הכלוב השקוף של תושבי נבי סמואל, אתר שיחה מקומית, 1 במאי 2014
  31. ^ מוריאל רוטמן, כפר פלסטיני העביר שלושה ימים במצור לכבוד הילולת שמואל הנביא, אתר שיחה מקומית, 61 ביוני 2016