מזרח אפריקה הגרמנית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מזרח אפריקה הגרמנית
Deutsch-Ostafrika
Reichskolonialflagge.svgWappen Deutsches Reich - Reichsadler 1889.svg
German east africa map.png
ממשל
שפה נפוצה גרמנית
עיר בירה דאר א-סלאם
גאוגרפיה
יבשת אפריקה עריכת הנתון בוויקינתונים
היסטוריה
הקמה הקמת המושבה
תאריך 1885
פירוק כיבוש טוגולנד
תאריך 1918
ישות קודמת Flag of the German East Africa Company.svg חברת מזרח אפריקה הגרמנית
סולטנות זנזיבר
ממלכת רואנדה
ממלכת בורונדי
ישות יורשת Flag of Tanganyika (1923–1961).svg טריטוריית טנגנייקה
Flag of Kenya (1921–1963).svg מושבת קניה
בלגיהבלגיה רואנדה-אורונדי
פורטוגלפורטוגל מוזמביק הפורטוגזית
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
מזרח אפריקה הגרמנית באדום. בכחול מושבות גרמניות אחרות ביבשת
פלוגת אסקרי

מזרח אפריקה הגרמנית (בגרמנית: Deutsch-Ostafrika) הייתה קולוניה גרמנית במזרח אפריקה שכללה את טנגניקה (כיום חלק מטנזניה), רואנדה ובורונדי. מזרח אפריקה הגרמנית השתרעה על פני שטח של 994,996 קמ"ר, או כמעט פי שלושה מגרמניה של היום. היא התקיימה משנות השמונים של המאה ה-19 ועד מלחמת העולם הראשונה, כאשר השטח עבר לידי הבריטים והבלגים (ושטח קטן, משולש קיונגה, לידי פורטוגל), ומאוחר יותר לידי חבר הלאומים.

קודם להקמתה של מזרח אפריקה הגרמנית הקים ההרפתקן קרל פטרס (Carl Peters) את "החברה לקולוניזציה גרמנית", וכרת בריתות עם מנהיגי שבטים מקומיים באזור זנזיבר. ב-3 במרץ 1885 הכריזה הממשלה הגרמנית על הענקת צ'רטר אימפריאלי לחברה של פטרס ותכננה להקים פרוטקטורט במזרח אפריקה. בעקבות זאת גייס פטרס מגוון מומחים שהתפרסו ברחבי המדינה, מדרום לנהר הרופיג'י ומצפון לויטולנד (Wituland), שסמוכה ללאמו.

כאשר הסולטאן של זנזיבר ברע'ש בן סעיד אל-בוסעיד (برغش بن سعيد البوسعيد) גילה התנגדות לפרוטקטורט הגרמני (מאחר שראה בעצמו כמושל באזור) שלח אוטו פון ביסמרק חמש ספינות מלחמה אשר הגיעו ב-7 באוגוסט ופגעו בארמונו של הסולטאן. בעקבות הסכמה שאליה הגיעו הגרמנים עם הבריטים לחלק את האזור לתחומי השפעה, ובהיעדר תמיכה בריטית, היה על סולטאן זנזיבר לשתף עם הגרמנים פעולה.

הגרמנים הרחיבו את תחום שליטתם גם על קילווה, דאר א-סלאם ובגאמויו. ב-1888–1889 התמרדה האוכלוסייה הערבית בשלטון, במסגרת מרד אבושירי, שדוכא על ידי הגרמנים. ב-1890 חתמו בריטניה וגרמניה על הסכם הליגולנד-זנזיבר, שבמסגרתו זכתה גרמניה לקבל את הליגולנד והוגדרו תחומיה של מזרח אפריקה הגרמנית.

בין השנים 1891 ל-1894 התמרדה קבוצת ההיהי בדרום-מרכז טנזניה בהתפשטות הגרמנית. המרידה נכשלה, בגלל תמיכתם של השבטים האחרים בגרמנים. מנהיג המרידה, מקוואווה התאבד ב-1898. ב-1905 פרץ מרד המאג'י מאג'י, שדוכא באכזריות על ידי המושל גוסטב אדולף פון גוצן (Götzen). דיכוי המרידה הביא לסיפורים על שחיתות ואכזריות של השלטון, וב-1907 קנצלר גרמניה ברנהרד פון בילוב מינה את ברנהרד דרנבורג לערוך רפורמה בממשל הקולוניאלי, שהיוותה דוגמה ליעילות קולוניאלית והשתיתה נאמנות בקרב המקומיים.

השליטה הגרמנית במזרח אפריקה הגרמנית התבססה במידה רבה על מנהיגי שבטים מקומיים ששמרו על הסדר וגבו מס. מלבד משטרה מקומית, לידי הגרמנים עמד חיל מצב של חיילי שוצטרופה (Schutztruppe) שבינואר 1914 מנה 110 קצינים, 126 סמלים ו-2,472 חיילי אסקרי מקומיים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]