מיגל לופס דה לגאספי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מיגל לופס דה לגאספי
Miguel López de Legazpi
Miguel López de Legazpi, en La Hormiga de Oro.jpg
מיגל לופס דה לגאספי
לידה 1503
סומאראגה
פטירה 20 באוגוסט 1572 (בגיל 69 בערך)
מנילה
מדינה האימפריה הספרדית
מקום קבורה כנסיית אגוסטין הקדוש במנילה
השכלה אוניברסיטת סלמנקה עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק חוקר ארצות, איש צבא עריכת הנתון בוויקינתונים
מושל איי הודו המזרחית הספרדיים ה-1
תקופת כהונה 27 באפריל 1565 – 20 באוגוסט 1572 (7 שנים ו-16 שבועות)
הקודם אין
הבא גידו דה לאווסאריס
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

מיגל לופס דה לגאספיספרדית: Miguel López de Legazpi; ‏1503[1]‏ - 20 באוגוסט 1572) הידוע גם כ"אל אדלאנטאדו" (El Adelantado)[2] ו"אל וייחו" (El Viejo, "זקן השבט") היה בירוקרט, קונקיסטדור, ימאי ומושל ספרדי ממוצא בסקי, אשר הקים את המושבה הספרדית הראשונה בהודו המזרחית כאשר חצה את האוקיינוס השקט ממלכות המשנה של ספרד החדשה (מקסיקו של ימינו) והגיע לאי סבו שבפיליפינים ב-1565. דה לגאספי היה המושל הראשון של איי הודו המזרחית הספרדיים, שכללו את הפיליפינים ואיים נוספים כגון איי מריאנה וגואם. לאחר שהגיע להסכמים עם מגוון רחב של ממלכות מקומיות ועמים ילידים באיים הסמוכים הפך דה לגאספי את מנילה לבירת איי הודו המזרחית הספרדיים ב-1571, שהפכה תוך זמן קצר למרכז הסחר החשוב ביותר של האימפריה הספרדית במזרח.

על שמו נקראת בירת פרובינציית אלבאי (Albay) שבפיליפינים.

תחילת דרכו והגעה למקסיקו[עריכת קוד מקור | עריכה]

דה לגאספי נולד בספרד בשנת 1503, בעיירה סומאראגה (Zumarraga) שבחבל הבסקים, סמוך לגבול עם צרפת. הוא למד עריכת דין וירש את תפקידו של אביו כנוטריון העיירה וכלבלר המלכותי של המחוז לאחר מותו של האחרון ב-1527[3]. ב-1526 הקים הרנן קורטס את ההתיישבות הספרדית הראשונה בספרד החדשה ודה לגאספי עבר לשם בשנת 1528 כדי להתחיל בחיים חדשים, זאת בשל מותם של הוריו וחוסר שביעות רצונו מאחיו הבכור, אשר ירש את ההון המשפחתי. בטלקסקלה עבד דה לגאספי עם חואן גארסס (Juan Garcés) ועם אחותו, איזבל גארסס (Isabel Garcés). דה לגאספי נשא את איזבל לאישה והיא ילדה לו תשעה ילדים[1]. איזבל מתה באמצע העשור של 1550.

בין השנים 1528 ל-1559 עבד דה לגאספי במנגנון האדמיניסטרציה הקולוניאלי במקסיקו, תחילה כפקיד, לאחר מכן בעמדה בכירה במטבעה "קאסה דה לה מונדה" (Casa de la Moneda; "בית המטבע") ומאוחר יותר שימש כראש עיר, הפך לבעל אדמות וצבר הון רב ונכסים[1].

רקע למשלחת[עריכת קוד מקור | עריכה]

פליפה השני מלך ספרד ירש את אביו קרלוס הראשון בינואר 1556. מותה של מרי אשתו הראשונה ב-1558 ושלום קאטו-קמברזי ב-1559 שחררו אותו זמנית מעיסוק בנעשה באירופה. מחירי התבלינים עלו בצורה חדה באותן שנים, ולאחר פחות מחצי שנה מהחתימה על ההסכם, שלח המלך מכתב אל המשנה למלך בספרד החדשה, לואיס דה ולאסקו (Luis de Velasco), ובו הורה על הוצאת משלחת ל"חקר האיים המערביים לכיוון מאלוקו" - משמעות המכתב הייתה, שהוצאת המשלחת הייתה פקודה ישירה של המלך ולא בקשת אישור על ידי המשנה, כפי שאירע במשלחות קודמות[4].

פליפה כתב לדה ולאסקו על גיוסו למשלחת של אנדרס דה אורדאנטה, שהפליג במשלחת לואאיסה וכעת היה אח במסדר האוגוסטינים ונחשב כבעל ידע רב על אזור האוקיינוס השקט וזכה להערכתם של פליפה ודה ולאסקו. היה זה דה אורדאנטה שהמליץ על ידידו דה לגאספי כמפקד המשלחת, זאת על אף שלאחרון לא היה כל ניסיון צבאי או ימי. דה לגאספי מכר את כל רכושו, מלבד ביתו, כדי לסייע במימון, מתוך הנחה שיפוצה לאחר הצלחת המשלחת[5]. דה ולאסקו ענה במכתב למלך ב-1560 על הכנתן של ספינות, אך העלה שאלות לגבי הקרבה לתחום ההשפעה הפורטוגזית באזור, עליו הוסכם בחוזה סרגוסה ב-1529. היו חילוקי דעות גם לגבי יעדה של המשלחת: דובר בתחילה על הפלגה ממקסיקו לכיוון צפון-מערב, לאורך החוף שגילה חואן רודריגס קבריו ב-1542 ואז פנייה מערבה מאזור קו הרוחב 40 צפון והגעה אל אזור יפן או על הפלגה בנתיב דרומי והקמת מושבה בגינאה החדשה. כל האפשריות שהועלו היו תלויות במידה רבה בחסדי משטר הרוחות, שעדיין לא היה מידע רב אודותיו, וגם על נתיב החזרה לא הושגה הסכמה, אם כי ייתכן שדה אורדאנטה כבר העלה את הרעיון של הפלגה מזרחה בנתיב צפוני[6].

משלחת אל הפיליפינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

דה לגאספי התמנה לעמוד בראש המשלחת לחקר וליישוב אזור איי הפיליפינים על ידי המשנה למלך לואיס דה ולאסקו ב-1564. לאזור הפיליפינים כבר הגיעו בשנים עברו פרדיננד מגלן ורוי לופס דה וייאלובוס ב-1521 וב-1542, בהתאמה. ההוראה להקמת משלחת הגיעה ישירות מפליפה השני מלך ספרד, על שמו נקראו איי הפיליפינים בשנת 1542 על ידי וייאלובוס, עת היה פליפה נסיך אסטוריאס. המשנה למלך מת ב-1564, ארבעה חודשים לפני יציאת המשלחת, אך הריאל אאודיינסיה ודה לגאספי סיימו את הקמתה. יעדה הסופי של המשלחת נשמר בסוד, ולפני מותו הפיץ דה ולאסקו ידיעות מוטעות על כך שסין היא היעד, לצורכי הטעיה וגם כדי לסייע בגיוס אנשי צוות[7].

פקודות המסע עבור המשלחת הועלו לספינת הדגל חתומות ורק לאחר שעברו כברת דרך בים נפתחו, כאשר היעד הנבחר - הפיליפינים. הפקודות כללו מסחר והתיישבות כמטרה עיקרית, וכמטרה משנית - הפצת הנצרות וחקר האזור צפונה עד יפן. מציאת נתיב החזרה לספרד החדשה קיבל עדיפות עליונה, ודה אורדאנטה נצטווה לצאת בחזרה במהירות האפשרית. הפקודות גם כללו שמירה על סודיות, כאשר מכתבים המיועדים למלך וחברי האאודיינסיה יישלחו רק לאחר שתקבל המועצה דיווח מלא וננקטו אמצעי זהירות כנגד דליפת מידע. צעדים אלה של שמירת סודיות באים להמחיש שהקולוניזציה של הפיליפינים הייתה המטרה העיקרית ושהשלטונות בספרד החדשה לא היו בטוחים בחוקיותו של המהלך מבחינה בינלאומית (כלומר, מול פורטוגל)[7].

ב-21 בנובמבר 1564 הפליגה המשלחת מנמל אקפולקו[8][9] במקסיקו בארבע ספינות ועליהן 380 אנשי צוות, מתוכם 200 חיילים[10]. בין אנשי המשלחת היו חמישה מסיונרים אוגוסטינים, ביניהם אנדרס דה אורדאנטה ששימש כנווט מייעץ. בין אנשי הצוות הנוספים במשלחתו של דה לגאספי היו בנו, מלצ'ור דה לגאספי (Melchor de Legazpi), נכדו פליפה דה סאלסדו (Felipe de Salcedo) וגידו דה לאווסארס (Guido de Lavezarez), שהיה חבר במשלחתו של וייאלובוס[11].

ב-30 בנובמבר אבד הקשר עם הסן לוקאס, ספינת עזר מדגם פאטצ'ה (Patache), אשר נועדה לסיור קרוב לחופי האיים בשל השוקע הנמוך שלה. בין ה-9 ל-12 בינואר 1565 התגלו בסביבות קו הרוחב 10 צפון חמישה איים קטנים, חלק מאיי מרשל. ב-17 בחודש זה סברו הנווטים האחרים שהמשלחת חצתה כברת דרך שנתיבה יביא אותם אל האי מינדנאו ואל הרוחות הנושבות ממנו כפי שקרה למשלחתו של וייאלובוס. דה אורדאנטה חלק על דעתם ולאחר התייעצות הוסכם לעלות לסביבות קו הרוחב 13 צפון. חמישה ימים לאחר מכן התברר כי דה אורדאנטה העריך טוב יותר את המרחק שעברה המשלחת, כאשר הגיעו לחופי האי גואם. ההפלגה מערבה באוקיינוס השקט נמשכה 93 יום, וב-26 בינואר הגיעה המשלחת לאיי מריאנה שם הצטיידו במזון ודה לגאספי הכריז על בעלות ספרדית במקום[10].

הגעה לפיליפינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נתיב המשלחת של מיגל לופס דה לגאספי לחקר ולכיבוש הפיליפינים. 1565 ואילך

כשנחתה המשלחת באי בוהול (Bohol) סיפק הצ'יף המקומי מידע לדה לגאספי על סבו והתלווה אליו כמורה דרך. הספרדים עגנו מול האי ב-13 בפברואר 1565 אך לא הצליחו לנחות בו בשל התנגדות המקומיים ומנהיגם, הראג'ה של סבו. ב-22 בפברואר הגיעה המשלחת לסאמאר שם ערך דה לגאספי הסכם ידידות עם דאטו אוראו (Datu Urrao), הצ'יף המקומי. טקסי ברית ידידות נוספים נערכו עם הצ'יפים המקומיים באיים לימאסאווה (Limasawa) ובוהול[11][12].

ב-27 באפריל שבו הספרדים לסבו ונחתו באי. ראג'ה טופאס קרא תיגר על הספרדים אך הובס על ידם. הספרדים הקימו בסבו את היישוב הראשון בפיליפינים שכונה על ידם "וייה דל סנטיסימו נומברה דה חסוס" (Villa del Santisimo Nombre de Jesús; "עיירת השם הקדוש של ישו") על שם איקונין של ישו הילד, שהתגלה באחד מבתי הילידים באי, ככל הנראה מתקופת שהייתו במקום של פרדיננד מגלן. ב-8 במאי ייסד דה לגאספי את המבצר והעיירה סן מיגל, לימים העיר סבו סיטי, ובכך פתח את רצף השליטה הספרדית בפיליפינים, אשר נמשכה 333 שנה[10][13].

סבו, עימות מול הפורטוגזים, פאנאי ומינדורו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההתיישבות הספרדית בסבו סבלה ממחסור חמור במזון: החקלאות המקומית שנועדה לקיום עצמי לא הייתה מסוגלת לתמוך במספר רב של מתיישבים לא יצרניים והרעב וחוסר שביעות הרצון הביאו עד מהרה לתסיסה ולמהומות. מלבד זאת, היה גם איום מצד הפורטוגזים מבסיסים באיי התבלינים: בנובמבר 1566 התקיים המגע הראשון. שתי ספינות אספקה ועמן תגבורת של 200 מתיישבים וחיילים הגיעו לסבו מספרד החדשה באוגוסט 1567. הספינה סן חואן נשלחה ביולי 1568 לספרד החדשה עם מטען של קינמון, אך עלתה על שרטון בגואם. אף על פי שאנשי הצוות נצלו, היווה אובדנה ואובדן המטען מכה קשה למאמציו של דה לגאספי. ב-2 באוקטובר 1568 קרבו לסבו ספינות פורטוגזיות ובמשך ארבעה חודשים התכתשו ביניהם הספרדים והפורטוגזים וקיימו פגישות דיפלומטיות, לסירוגין. לבסוף, עזבו הפורטוגזים ב-1 בינואר 1569 את האזור ודה לגאספי העתיק את מושבו לאי פאנאי (Panay), שם התקבלו הספרדים על ידי ילידים ידידותיים מקונפדרציית מאדג'ה-אס וייסדו את היישוב השני בפיליפינים על גדות נהר פאנאי. האי פנאי התאים יותר מסבו מבחינת זמינות המזון ואפשר לספרדים לשמור על מרחק רב יותר מהפורטוגזים[14][15].

ביוני 1569 הגיע לפיליפינים חואן דה לה איסלה (Juan de la Isla) עם תגבורת (שכללה גם 50 זוגות נשואים), אישור להענקת אנקומיינדאדוס וקידום עבור דה לגאספי לדרגת מושל וקפיטן-חנרל. הזוגות נשלחו להקים עיירה חדשה באי סבו[14].

ב-1570 שלח דה לגאספי את נכדו חואן דה סאלסאדו, אשר הגיע ממקסיקו ב-1567 לאי מינדורו (Mindoro) כדי להעניש פירטים בני המורו שערכו פשיטות על כפרים בפאנאי. בנוסף, השמיד דה סאלסאדו מאחזי פירטיים באיים אילין (Ilin) ולובאנג (Lubang), השוכנים דרומית וצפון-מערבית למינדורו, בהתאמה[15].

לוזון וכיבוש מנילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר ששמע על המשאבים העשירים השוכנים באי לוזון, שלח דה לגאספי ב-1570 את מארטין דה גואיטי (Martín de Goiti) לסייר באזור. לאחר נחיתתו בבאטאנגס (Batangas) עם כוח של 120 חיילים ספרדים וכ-600 בני ברית מקומיים חקר את דה גואיטי את נהר פאנסיפיט (Pansipit) עד למקום אליו התנקז, אגם טאאל (Taal). ב-8 במאי הגיע למפרץ מנילה שם קיבלו את פניהם הילידים. דה גואיטי ואנשיו חנו במקום במשך מספר שבועות, במהלכן כרתו ברית עם הראג'ה סולימאן שהיה ואסאל לסולטאן ברוניי. דה לגאספי רצה להפוך את מנילה לבסיס למסחר עם סין, אך סולימאן סרב. ב-24 במאי 1570, לאחר סכסוכים שפרצו ואיבה הולכת וגוברת בין שתי הקבוצות, כבשו הספרדים את ממלכת טונדו וממלכת מיינילה תוך שימוש בלוחמים מקומיים רבים מסבו ומהאיים הסמוכים, בנצלם את העובדה שמלחמה כבר התחוללה בין יושבי האיים לבין הנסיכויות המוסלמיות עוד לפני הגעת הספרדים[16].

באותה שנה, הגיעו תגבורות נוספות ממקסיקו שאפשרו לדה לגאספי לצאת מסבו ומפנאי לעבר לוזון. הוא גייס 250 חיילים ספרדים וכ-600 לוחמים מקומיים כדי לחקור את אזור האיים לייטה ופאנאי ובשנה שלאחר מכן הגיע בעקבות דה סאלסאדו ודה גואיטי למנילה לאחר ששמע על כיבוש הנסיכויות הסמוכות. במהלך השלבים הראשונים של חקר האזור הצפוני של הפיליפינים ובזמן כיבוש מנילה נשאר דה לגאספי בסבו, בשל בריאות לקויה וגילו המתקדם.

במנילה, כרת דה לגאספי ברית עם מועצות הילידים ועם השליטים המקומיים, ראג'ה סולימאן והלאקאנדולה של ממלכת טונדו. שתי הקבוצות הסכימו ליצור מועצה ובה שני ראשי עיר, תריסר יועצים ומזכיר אחד. דה לגאספי ייסד את היישוב הספרדי במנילה ב-24 ביוני 1571, הורה לבנות סביבו חומת מגן (מחוז שנודע לאחר מכן כאינטראמורוס; "בתוך החומות"[17]) והכריז עליו כבירת האי וכמקום מושבה של ממשלת איי הודו המזרחית הספרדיים. דה לגאספי הקים יישובים נוספים באזור מנילה והפך למושלה הראשון של הפיליפינים.

מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיגל לופס דה לגאספי כיהן רשמית כמושל הפיליפינים במשך שנה אחת, עד למותו במנילה ב-20 באוגוסט 1572. הוא מת עני ותחת חובות, לאחר שהוציא את הונו האישי בארגון המשלחת ובכיבוש האיים. הוא נקבר באינטראמורוס, בכנסיית אגוסטין הקדוש במנילה. בנו, מלצ'ור דה לגאספי, עתר בהצלחה בפני מלך ספרד, החליף את הזכויות על האדמות שהובטחו לאביו בלוזון באדמות במקסיקו וירש את תואר האדלאנטאדו שלו[18].

בזמן מותו של דה לגאספי, השלימו הספרדים את השתלטותם על אזור האיים המרכזי של הפיליפינים, הויסאיאס. הספרדים הוסיפו להיאבק בסולטאנים המוסלמים של האי מינדנאו, בשבטים של אזור סאמבאלס (Zambales) במערב לוזון (בני הסאמבאל) ובהרי קורדילראן בצפון (בני האיגורוט), כמו גם בפשיטות שוד של הווקאו.

מכתבים למלך ספרד[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות חייו האחרונות שלח דה לגאספי מכתבים למלך ספרד פליפה השני על מסעותיו בהודו המזרחית והכיבושים שהשיג. מכתבים אלה נודעו במשותף כ"מכתבים אל המלך האדון פליפה השני: על אודות המשלחת, הכיבושים וההתקדמות באיים הפיליפיניים" ("Cartas al Rey Don Felipe II: sobre la expedición, conquistas y progresos de las islas Felipinas"). מכתבים אלה עודם שמורים בארכיון איי הודו בסביליה, ספרד.

מורשת[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנילה ומקאו על מפת נתיבי הסחר הספרדיים (בצהוב) והפורטוגזיים (בירוק) העולמיים

דה לגאספי הניח את היסודות למושבה הספרדית בפיליפינים, כמושבת-בת של מלכות המשנה של ספרד החדשה. מושבה זו התקיימה, מלבד פעילות מסיונרית עניפה, בעיקר לשם החזקת מנילה. מאיי האזור ניתן היה להפיק רק מעט משאבים, כגון שעווה, זנגביל, קינמון באיכות נמוכה ומעט זהב, והממסד האדמיניסטרטיבי והצבאי בפיליפינים נאלץ להישען על מתן סובסידיות מספרד החדשה כדי להתקיים. מנילה שימשה כבסיס צבאי ומרכז דתי אך תפקידה העיקרי היה לשמש כצינור בו נרכשו מוצרי המותרות שהגיעו מהמזרח (בראש ובראשונה משי מסין) והועברו בתורם מזרחה ליבשת אמריקה ומשם לספרד. כפי שכתב דה לגאספי באחד ממכתביו: "אנו עומדים בשער למדינות העשירות של העולם, והרחוקות ביותר... סין, ברוניי, סיאם, יפן ומחוזות עשירים נוספים", אך ספרד לא הייתה הגורם היחיד ב"שער". גם לאחר מאמצים רבים מצד הספרדים הוסיפו הפורטוגזים לשלוט באיי התבלינים ומשנת 1557 הקימו מרכז סחר מתחרה במקאו[19].

המשלחת לפיליפינים בראשות דה לגאספי ודה אורדאנטה יצרה את הנתיב שחצה את האוקיינוס השקט ונודע כגליאון של מנילה, במסגרתו הועבר כסף שנכרה במכרות פוטוסי או במקסיקו, הועבר למנילה והוחלף במוצרי מותרות מסין, כגון משי, פורצלן, תבלינים מאזור אינדונזיה של ימינו ואבנים יקרות מהודו. נתיב הסחר היה חוליה מקשרת חשובה בין אמריקה הלטינית ודרום מזרח אסיה כאשר חלק מהסחורה הגיעה לאירופה באמצעות ספינות צי האוצר הספרדי שהפליגו באוקיינוס האטלנטי והיווה חלק נכבד מהכנסות אוצר האימפריה הספרדית.

הפיליפינים שימשה כמושבה ספרדית במשך 333 שנה, החל מהקמת היישוב הראשון ב-1565 ועד הסכם פריז ב-10 בדצמבר 1898 (כולל שנות הכיבוש הבריטי של מנילה בשנים 1762–1764, אשר שלטו על מנילה אך נכשלו בכיבוש יתר הפיליפינים).

גלריית תמונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 De Borja, עמוד 18
  2. ^ תואר שהוענק לאצילים ספרדיים במהלך ימי הביניים, אשר הפך במאות ה-15, ה-16 וה-17 לתואר צבאי אשר ניתן לקונקיסטדורים ספרדיים כהוקרה על פעולותיהם
  3. ^ Mann, Charles C. 1493: Uncovering the New World Columbus Created. Knopf Doubleday Publishing Group, 2011. ISBN 0307596729. עמוד 19
  4. ^ spate, עמוד 100
  5. ^ De Borja, עמודים 20-21
  6. ^ Spate, עמוד 101
  7. ^ 7.0 7.1 Spate, עמודים 101-102
  8. ^ מקורות אחרים מציינים את בארה דה נבידאד כנמל היציאה
  9. ^ Spate, ‏ התעקשותו של דה אורדאנטה על יציאה מנמל אקפולקו ועקיפת בארה דה נבידאד בהפלגה חזרה, תרמה ככל הנראה לקיבועה של אקפולקו כנמל הבלעדי במקסיקו בו עגנו ספינות הגליאון של מנילה. עמוד 101
  10. ^ 10.0 10.1 10.2 Spate, עמוד 102
  11. ^ 11.0 11.1 Halili, עמוד 77
  12. ^ "Blood Compact", Bohol Philippines History website
  13. ^ Halili, עמודים 77-78
  14. ^ 14.0 14.1 Spate, עמוד 103
  15. ^ 15.0 15.1 Halili, עמוד 79
  16. ^ Halili, עמוד 79
  17. ^ Halili, עמוד 86
  18. ^ De Borja, עמוד 27
  19. ^ Spate, עמוד 104