לדלג לתוכן

מיה פארו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מיה פארו
Mia Farrow
לידה 9 בפברואר 1945 (בת 81)
לוס אנג'לס, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Maria de Lourdes Villiers Farrow
שם במה Mia Farrow עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
תקופת פעילות מ-1959 עריכת הנתון בוויקינתונים
בן זוג

פרנק סינטרה (19 ביולי 1966 – 16 באוגוסט 1968 (שנתיים)) עריכת הנתון בוויקינתונים

ילדים 5 (ביולוגים),
9 (מאומצים)
פרסים והוקרה
  • פרס מריאן אנדרסון (2011)
  • מדליית הכבוד של האליס איילנד
  • פרס גלובוס הזהב (1965)
  • פרס גלובוס הזהב לכוכב החדש של השנה – שחקנית עריכת הנתון בוויקינתונים
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
פארו בסרט "תותחי בטאסי" (1964)
פארו בסרט "תינוקה של רוזמרי" (1968)

מיה פארואנגלית: Mia Farrow; נולדה ב-9 בפברואר 1945) היא שחקנית קולנוע וטלוויזיה אמריקאית.

ילדות ונעורים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולדה בשם מריה דה לורדס וילריס-פארו (Maria de Lourdes Villiers Farrow) בלוס אנג'לס, קליפורניה שבארצות הברית, לג'ון פארו, במאי סרטים אוסטרלי, ומורין או'סאליבן, שחקנית שנודעה בעיקר בזכות תפקידה כג'יין בסדרת סרטי "טרזן".

פארו גדלה בבוורלי הילס, קליפורניה, בבית קתולי אדוק. היא תוארה על ידי משפחתה כילדה תמהונית ומלאת דמיון. כשהייתה בת שנתיים, הופיעה לראשונה בסרט תיעודי קצר, "עיסוקים לא שגרתיים" (1947). בגיל תשע היא לקתה בשיתוק ילדים (פוליו) במהלך התפרצות המחלה במחוז לוס אנג'לס. היא הוכנסה למחלקת בידוד בבית חולים למשך שלושה שבועות, ובהמשך אמרה כי החוויה "סימנה את סוף ילדותה".

בשנת 1958 עברה משפחת פארו זמנית לספרד, שם צילם אביה את הסרט "ג'ון פול ג'ונס" (1959). פארו, אז בת 13, הופיעה בסרט בתפקיד קצר. בספטמבר 1958 פארו ואחותה פרודנס נשלחו ללמוד בפנימייה המופעלת על ידי מנזר קתולי באנגליה, בזמן שאביה השלים את הפקה של הסרט "ג'ון פול ג'ונס" בלונדון. ב-28 באוקטובר, אחיה הבכור, מייקל, מת בתאונת מטוס ליד פאקוימה, קליפורניה. לאחר ההלוויה חזרה פארו לפנימייה בזמן שמשפחתה התגוררה זמנית במלון לונדון, לפני ששכרה בית בשכונת צ'לסי. אביה של פארו החל לשתות בכבדות במהלך תקופה זו. בזכרונותיה פארו כתבה על ויכוחים אלימים בין הוריה בעת ביקורים במעונם בצ'לסי.

כשפארו הייתה בת 16 היא חזרה עם משפחתה לארצות הברית והמשיכה את לימודיה במכינה קתולית בלוס אנג'לס. במהלך תקופה זו הוריה היו בקשיים כלכליים ואמה עברה להתגורר בעיר ניו יורק כדי לשחק בהפקות שונות בתיאטראות ברודוויי. אביה של פארו נשאר בקליפורניה, שם מת בשנה שלאחר מכן מהתקף לב כשהייתה בת 17. המשפחה נותרה עם מעט כסף לאחר מות אביה, מה שגרם לפארו להתחיל לעבוד כדי לפרנס את עצמה ואת אחיה. בתחילה היא מצאה עבודה כדוגמנית אופנה, לפני שהופיעה כמחליפה בהפקה בימתית בניו יורק של המחזה "חשיבותה של רצינות".

קריירת משחק

[עריכת קוד מקור | עריכה]

פארו התחילה לשחק בתחילת שנות ה-60. תפקידה המשמעותי הראשון היה בסרט "תותחי בטאסי" (1964) עליו זכתה בפרס גלובוס הזהב לשחקן חדש. היא זכתה לפופולריות דווקא בזכות תפקידה באופרת הסבון "Peyton Place". היא שיחקה ב-Peyton Place במשך שנתיים ופרשה מהסדרה בעקבות נישואיה לסינטרה ורצונה להתמקד בקריירה קולנועית.

בשנת 1968 השתתפה פארו בתפקיד ראשי בסרטו של הבמאי רומן פולנסקי, "תינוקה של רוזמרי", שבו גילמה אישה המשוכנעת כי התינוק שהיא נושאת ברחמה הוא בנו של השטן[1]. מבקרי הקולנוע שיבחו את משחקה של פארו בסרט זה, גם הקהל אהב את הסרט ואת פארו בפרט[2].

בשנת 1972 שיחקה בסרט "העין הציבורית" (שבבריטניה נקרא: "Follow Me", ובארצות הברית: "The Public Eye") סרט רומנטי בריטי משנת בבימויו של קרול ריד, בו שיחקה יחד עם חיים טופול בתפקידים הראשיים[3].

בשלהי שנה זו, שיחקה בצרפתית גם בסרט הצרפתי "ד"ר פופול", קומדיה שחורה בבימויו של קלוד שברול ובכיכובו של ז'אן-פול בלמונדו[4].

בשנת 1974 שיחקה בסרט "גטסבי הגדול" שבוים על ידי ג'ק קלייטון, בכיכובו של רוברט רדפורד בתפקיד הראשי. את התסריט כתב פרנסיס פורד קופולה[5].

בשנת 1978 שיחקה בסרט הבריטי עתיר הכוכבים "מוות על הנילוס", המבוסס על ספר באותו השם משנת 1937 מאת אגתה כריסטי. הסרט צולם ברובו במצרים[6].

בשנות ה-80 ותחילת שנות ה-90 השתתפה פארו ב-13 סרטים של וודי אלן, שהיה אז חברה לחיים, בהם: "שושנת קהיר הסגולה" (1985)[7], "חנה ואחיותיה" (1986), "ימי הרדיו" (1987), "ספטמבר" (1987), "פשעים ועבירות קלות" (1989), "אליס" (1990), "צללים וערפל" (1991) ו"בעלים ונשים" (1992).

פארו עבדה בתדירות נמוכה יותר בשנות התשעים, באומרה שיש לה צורך להתמסר לגידול ילדיה. עם זאת, היא הופיעה בתפקידים ראשיים בכמה סרטים, כולל הסרט "שיא האלמנות" (1994), בו כיכבה בתפקיד "מיס או'האר", הקורבן המסתורי של דמות נקמנית, מטריארכלית בכפר אירי קטן, ובקומדיה "רפסודיה למיאמי" (1995), המגלמת אם לרווקה בשנות השלושים לחייה (בגילומה של שרה ג'סיקה פרקר). לפארו היה גם תפקיד ראשי בעיבוד הקולנועי למחזה של קרייג לוקאס "Reckless", קומדיה שחורה בה גילמה אישה שבעלה שוכר רוצח שכיר נגדה.

בשנת 1997 פרסמה פארו את האוטוביוגרפיה שלה, "What Falls Away", והייתה לה הופעת קמע ששיחקה את עצמה בסרט הקומדיה הביוגרפית של הווארד סטרן, "חלקים פרטיים". לאחר מכן הופיעה בטלוויזיה בקטע קצר בסדרה "עולם הפלא של דיסני". ב-1998 הופיעה בסרט הטלוויזיה "נס בחצות", דרמטיזציה היסטורית של הצלת יהודי דנמרק שבזכותו ניצלו אלפים מביניהם, במהלך השואה. תפקידה זיכה אותה במועמדותה השביעית לגלובוס הזהב לשחקנית הטובה ביותר, בקטגוריית המיני סדרה או סרט טלוויזיה. בשנת 1999 פארו הופיע בקומדיה "בקרוב בקרוב" וגילמה את אמה ההיפית של תלמידת תיכון.

בנובמבר 1999 חזרה פארו לברודוויי כששיחקה במחזה "מי מפחד מווירג'יניה וולף?".

בשנת 2006 שיחקה בתפקיד גברת ביילוק בחידוש של סרט האימה "אות משמיים". הסרט עצמו לא זכה לקבלת פנים אוהדת במיוחד, אך מבקרי הקולנוע ציינו את עבודתה של פארו כ"עולה על הביצוע המקורי". כמו כן, ב-2006 שיחקה בסרט האנימציה של לוק בסון, "ארתור והמינימונים".

בשנת 2008 שיחקה בתפקיד המשנה בסרט הקומי "קדימה, תריץ אחורה" בכיכובו של ג'ק בלאק, של הבמאי מישל גונדרי[8].

ב-2011, הופיעה בסרטו של טוד סולונדז "Dark Horse"[9].

בשנת 2022 פארו שיחקה בסדרת הנטפליקס של ראיין מרפי "הצופה".

חיים אישיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]


בשנת 1966 נישאה פארו לזמר פרנק סינטרה כשהייתה בת 21 והוא בן 50[10]. הזוג התגרש כעבור שנתיים כשסינטרה הגיש לפארו את מסמכי הגירושין מול הצוות של הסרט "תינוקה של רוזמרי".

באותה שנה (1968), כשהייתה בת 23, נסעה פארו להודו ללמוד מדיטציה טרנסצנדנטלית באשראם של מהרישי מהש יוגי ברישיקש, יחד עם הביטלס מליברפול, דונובן הסקוטי ואחותה פרודנס (שהשפיעה על כתיבת השיר Dear Prudence).

בשנת 1970 נישאה למוזיקאי היהודי אנדרה פרווין[11]. נולדו להם שלושה ילדים והם אימצו שלושה ילדים נוספים. הזוג התגרש בשנת 1979[12].

בגיל 35 בשנת 1980 פארו הפכה לחברתו לחיים של הקולנוען והשחקן האמריקאי-יהודי, וודי אלן. בשנת 1987 נולד בנם המשותף סאצ'ל, וכמו-כן הם אימצו בן ובת נוספים.

ב-1992 גילתה פארו כי אלן מנהל רומן סודי עם בתה המאומצת סון-יי פרווין. פארו האשימה את אלן בפדופיליה (פרווין צעירה מאלן בכ-35 שנים) ובניצול מיני של בתם המאומצת[13]. אירועים אלה הזכירו באופן מוזר את עלילת סרטו של אלן שיצא לאקרנים באותם ימים, "בעלים ונשים". בסרט זה מגלמים אלן ופארו זוג שיחסיהם הארוכים מתפרקים, והדמות שמגלם אלן נמשכת לסטודנטית בת 20 שלומדת אצלו. חקירת המשטרה לא העלתה איזשהם ממצאים המאשרים את טענותיה של פארו. וודי אלן נבדק במכונת אמת ויצא דובר אמת. פארו סירבה להיבדק.

וודי אלן וסון-יי פרווין נישאו ב-1997. מיה פארו המשיכה לדון באירועים אלה בספרה "What Falls Away: A Memoir" מ-1997 ובסדרת טלוויזיה "אלן נגד פארו" (HBO) בשנת 2021. בתה סון-יי פרווין (שנישאה לוודי אלן) שברה שתיקה ב-2018 ובריאיון לאתר האינטרנט של "ניו יורק מגזין" טענה כי אמה המאמצת מיה פארו התעללה בה בילדותה. לדבריה נגרם עוול חמור לוודי אלן.

מחאה, התנדבות ופעילות חברתית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

פארו ידועה עקב פעילותה ההתנדבותית למען ילדים החיים באזורי אסון ועזרתה למאבק במחלת הפוליו (שיתוק ילדים) ממנה ניצלה בילדות. פארו שימשה כ"שגרירה של רצון טוב" מטעם ארגון יוניצ"ף[14] של האו"ם. באוקטובר 2009, ביקרה בישראל וברצועת עזה כשגרירה של הארגון ואמרה: "ילדים משני צדי הגבול סובלים ולא חיים בצורה טובה, הם לא אחראיים לפחדים ולקולות של המלחמה שיוצרים המבוגרים"[15].

פארו הייתה פעילה במאבק נגד רצח העם בדארפור, שהתרחש במשך שנים רבות במערבה של דרום סודאן של ימינו.[16] כתומכת של פליטי דארפור, באוגוסט 2007, היא הציעה למסור את עצמה לידי ממשלת דארפור תמורת שחרורו של אחד המורדים[17]. בשנת 2009, פתחה בצום הכולל שתיית מים בלבד כהבעת סולידריות עם אנשי דארפור[18].

מועמדויות לפרסים והוקרה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין המועמדויות הפרסים שקיבלה פארו היו שבע מועמדויות לגלובוס הזהב (כולל זכייה אחת), שלוש מועמדויות לפרס באפט"א לקולנוע, פרס המועצה הלאומית לביקורת ושני פרסי דוד די דונטלו. בשנת 1965 זכתה פארו בגלובוס הזהב הראשון שלה לכוכב השנה החדש על הופעתה באקדחים בבטאסי, והייתה מועמדת לגלובוס הזהב השני לשחקנית הטובה ביותר בדרמה על הופעתה בסרט התינוקת של רוזמרי (1968). לאחר מכן היא תזכה במספר מועמדויות לגלובוס הזהב על תפקידיה בסרטים של וודי אלן, כולל חנה ואחיותיה (1987) ואליס (1990).

בשנת 2011 קיבלה פרס על מפעל חיים בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בלאס פאלמס[19].

פילמוגרפיה ותיאטרון

[עריכת קוד מקור | עריכה]
שנה שם דמות הערות
סרטים
1959 John Paul Jones לא ידוע ללא קרדיט
1964 תותחי בטאסי קארן אריקסון
1968 טקס סודי סנסי
תינוקה של רוזמרי רוזמרי וודהאוס
A Dandy in Aspic קרוליין
1969 ג'ון ומרי מרי
1971 טרור עיוור שרה
Goodbye, Raggedy Ann ברוק קולייר סרט טלוויזיה
1972 Dr. Popaul כריסטין דופונט
העין הציבורית בלינדה
1974 גטסבי הגדול דייזי ביוקנן
1976 פיטר פן פיטר פן
1977 Full Circle ג'וליה לופטינג ידוע גם בתור The Haunting of Julia
1978 A Wedding אליזבת 'באפי' ברנר
Avalanche קרוליין ברייס
מוות על הנילוס ז'קלין דה בלפורט
1979 Hurricane שרלוט ברוקנר
1982 קומדיה סקסית של ליל קיץ אריאל וויימות'
החדקרן האחרון חד קרן/ליידי אמלתיאה קריינות
הגפרור השביעי שרה קריינות; ידוע גם בתור Sarah The Seventh Match and Sarah and the Squirrels
1983 זליג ד"ר יודורה נסביט פלטשר
1984 דני רוז האיש מברודוויי טינה ויטאלה
סופרגירל אלורה אין-זה
1985 שושנת קהיר הסגולה ססיליה
1986 חנה ואחיותיה חנה
1987 ימי הרדיו סאלי ווייט
ספטמבר ליין
1988 אישה אחרת הופ
1989 סיפורי ניו יורק ליסה
פשעים ועבירות קלות האלי ריד
1990 אליס אליס יאנסן טייט
1991 צללים וערפל אירמי
1992 בעלים ונשים ג'ודי רות'
1994 גבעת הסודות מיס קתרין או'הייר/קלנסי
1995 Miami Rhapsody נינה מרקוס
Reckless רייצ'ל
1997 פרטים אינטימיים עצמה
Redux Riding hood דוריס קריינות; סרט קצר
1999 Forget Me Never דיאן מקגוין סרט טלוויזיה
בקרוב ג'ודי הודל
2001 A Girl Thing בטי מקארתי סרט טלוויזיה
2002 The Secret Life of Zoey מרסיה קרטר
Purpose אנה סימונס
2004 Samantha: An American Girl Holiday סבתא אדוארדס סרט טלוויזיה
2006 אות משמיים גברת ביילוק
2007 ארתור והמינימונים דייזי סוצ'וט
האקס המיתולוגי אמיליה קובלסקי
2008 Roman Polanski: Wanted and Desired עצמה
קדימה, תריץ אחורה מיס פאלביץ'
As We Forgive קריינית
2009 ארתור: נקמתו של מלתזאר דייזי סוצ'וט
2010 ארתור 3: מלחמת שני העולמות
2011 Dark Horse פיליס
טלוויזיה
1963 The Doctors החברה של ג'ימי פרק: "The Stone Maiden"
1964–1966 פייטון פלייס אליסון מקנזי 117 פרקים
1990–1991 Long Ago and Far Away קריינית פרק: "Pegasus"

פרק: "Beauty and the Beast"

1998 עולמו המופלא של דיסני דוריס קוסטר פרק: "Miracle at Midnight"
2000–2003 משמרת שלישית מונה מיטשל 5 פרקים
2016 דוקומנטרי עכשיו! עצמה פרק: "Mr. Runner Up: My Life as an Oscar Bridesmaid, Part 1"
2022 הצופה פרל ווינסלו דמות ראשית
תיאטרון
1963 חשיבותה של רצינות ססילי קארדו תיאטרון שדרת מדיסון
1971 Jeanne d'Arc au bûcher ז'אן ד'ארק אלברט הול
1972 Mary Rose מרי רוז תיאטרון שו
1973 שלוש אחיות אירינה תיאטרון גריניץ'
בית ברנרדה אלבה יאן ואדלה
1975 The Marrying of Ann Leete אן ליט תיאטרון אלדוויץ'
1976 The Zykovs פבלה טסלובנייבה
Ivanov סשה
1979 Romantic Comedy פיבי קרדוק תיאטרון אתל ברימור
1996 Getting Away with Murder אשתו של ד"ר ברינג תיאטרון ברודהרסט
1999 מי מפחד מווירג'יניה וולף? האני תיאטרון מג'סטיק
2000 תיאטרון אחמנסון
2002 The Exonerated סאני ג'ייקובס סיבוב הופעות בארצות הברית
2003 Fran's Bed פראן תיאטרון לונג וורף
2005 תיאטרון פלירייטס
2014 Love Letters מליסה גרדנר תיאטרון ברוקס אטקינסון
2024 The Roommate שרון תיאטרון בות'

פרסים ומועמדויות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
פרס תאריך קטגוריה עבור תוצאה מקור
פרס גלובוס הזהב 1964 הכוכבת החדשה של השנה - שחקנית תותחי בטאסי זכייה
1968 השחקנית הטובה ביותר - סרט דרמה תינוקה של רוזמרי מועמדות
1969 השחקנית הטובה ביותר - סרט קומדיה או מוזיקלי ג'ון ומרי מועמדות
1984 דני רוז האיש מברודוויי מועמדות
1985 שושנת קהיר הסגולה מועמדות
1990 אליס מועמדות
1999 השחקנית הטובה ביותר במיני-סדרה או בסרט טלוויזיה Forget Me Never מועמדות
פרס טוני 2025 ההופעה הטובה ביותר של שחקנית ראשית במחזה The Roommate מועמדות [20]
פרס באפט"א לקולנוע 1969 השחקנית הטובה ביותר בתפקיד ראשי טקס סודי, תינוקה של רוזמרי וג'ון ומרי מועמדות
1985 שושנת קהיר הסגולה מועמדות
1986 חנה ואחיותיה מועמדות
פסטיבל הסרטים הבין-לאומי סן סבסטיאן 1972 השחקנית הטובה ביותר העין הציבורית זכייה
פרס סאטורן 1985 השחקנית הטובה ביותר שושנת קהיר הסגולה מועמדות
פרס פטל הזהב 1982 השחקנית הגרועה ביותר קומדיה סקסית של ליל קיץ מועמדות

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. הצנזור נגד סצינת השטן, מעריב, 23 בינואר 1969
  2. ניר קיפניס, ‏בשם האם ובשם החופש, באתר גלובס, 2 ביולי 2001
  3. גברי, נאה ובלי זקן, מעריב, 1 באוקטובר 1971
  4. מבחר סרטים, מעריב, 14 במאי 1973
  5. זאב רַב-נוֹף, חלום שנמוג, דבר, 6 במרץ 1975
  6. ארלין טאטרו, המואזין הפריע לסצינת האהבה, מעריב, 5 בדצמבר 1977

  7. מאיר שניצר, גאונות, וודי אלן עבר את הבחינה, חדשות, 18 באוקטובר 1985רחל נאמן, רק בסרטים, כותרת ראשית, 23 באוקטובר 1985
  8. אורי קליין, שלום לתמימות, באתר הארץ, 7 במרץ 2008
    עכבר העיר, לנשוף בעורפו של גונדרי, באתר הארץ, 20 בפברואר 2008
  9. רוני אפרת, ונציה, טוד סולונדז: "מיציתי את הפרובוקציות, ממשיך הלאה", באתר הארץ, 9 בספטמבר 2011
  10. פראנק סינאטרה מתחתן, למרחב, 14 ביולי 1966
  11. השחקנית האמריקנית מיה פארו מצפה לתינוק שאביו — אנדרי פרווי, על המשמר, 14 באוקטובר 1969
  12. מיה פארו רוצה ללדת ללא נישואין, מעריב, 7 בפברואר 1979
  13. ניוזוויק, אלן נגד פארו נפתח, חדשות, 26 באוגוסט 1992
  14. יובל אזולאי, ארגון יוניצ"ף פותח משרד בישראל; יצטרף למאבק נגד גירוש ילדי העובדים הזרים, באתר הארץ, 23 באוקטובר 2009
  15. יובל אזולאי, מיה פרו בשדרות: הילדים לא אשמים, באתר הארץ, 16 באוקטובר 2009
  16. E. D. Way, The human rumen, Lancet (London, England) 2, 1978-11-18, עמ' 1097–1098 doi: 10.1016/s0140-6736(78)91832-9
  17. סוכנויות הידיעות, מיה פארו מוותרת על חירותה, באתר הארץ, 14 באוגוסט 2007
  18. תמרה שרייבר, ‏מיה פארו שובתת רעב, באתר גלובס, 22 באפריל 2009
  19. פרס מפעל חיים לשחקנית מיה פארו, באתר הארץ, 22 במרץ 2004
  20. Alli Rosenbloom, Tony Awards 2025: See who won during Broadway’s biggest night, CNN, 2025-06-08 (באנגלית)