הדתה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

בשורה

גרסה מ־00:25, 13 במאי 2018

הֲדָתָה היא מילה ששימוש נרחב בה בשפה העברית החל במאה ה-21. האקדמיה ללשון העברית אישרה את המילה בשנת 2006 והגדירה אותה כמציינת "תהליכים דוגמת השתנות אופיו של ארגון מסוים לַכיוון הדתי בעקבות כניסת אנשים דתיים לארגון, או הכנסת משמעויות דתיות לסמלים קיימים". במובן זה המילה הפוכה לחילון, והיא אינה עוסקת בהכרח בכפיית עמדה דתית על מי שאינו דתי.^[1]

במדעי החברה משתמשים במילה זו גם כתרגום עברי של המושג הלועזי רֶליגיוניזציה (באנגלית: religionization או religionisation), שהוגדר כידי פיל צוקרמן כתהליך של אימוץ "רעיונות, זהויות, סמלים או פרקטיקות המאפיינים ארגונים או מסורות המזוהים כדתות" על ידי בני אדם או מוסדות.^[2] במילים אחרות, זהו מהלך בכיוון מנוגד לחילון. המונח משמש על פי רוב לתיאור תהליכים בחברה, בתרבות הפוליטית ובמוסדות ציבור כגון צבא ומערכת החינוך.

הדתה ברחבי העולם

המושג הדתה (בטורקית: dinselleşen) רווח בטורקיה, שם הוא מתאר את שחיקת העקרונות החילוניים של הכמאליזם והתחזקות האסלאם תחת ממשל ארדואן, ובמיוחד להחדרת תכנים מוסלמיים למערכת החינוך.^[3] התחזקות דתית דומה במדינות המוגדרות כחילוניות ובעלות מורשת חילונית מתחוללת גם במדינות יוגוסלביה לשעבר: הכנסייה הקתולית בקרואטיה והכנסייה האורתודוקסית בסרביה מחזיקות שתיהן בהשפעה הולכת וגוברת בארצותיהן.^[4] בכל המקרים הללו הלחץ שיוצרת התגברות הכוחות הדתיים, המתבטא למשל בתמיכה בערכי משפחה ומגדר שמרניים ובהכנסת יסודות דתיים למערכת החינוך הכללית, הביאו לתגובת נגד של גורמים ליברליים וחילוניים.

הדתה בישראל

הפולמוס בישראל סביב הדתה עוסק בעיקר בטענות על הדתה בצה"ל^[5] ובמערכת החינוך, ולצד זאת גם בגופים כמו רשות הטבע והגנים^[6].

ראו גם

כפייה דתית

קישורים חיצוניים

FORUM: The 'Religionization' of Israeli Society, Israel Studies Review, 27,1 (2012):
Yoram Peri, Introduction, pp. 1–3, in JSTOR
Yagil Levy, The Theocratization of the Israeli Military, Armed Forces & Society, 40,2 (2013), pp. 269–294
Amos Zehavi, Religionization from the Bottom up: Religiosity Trends and Institutional Change Mechanisms in Israeli Public Services, Religion and Politics, 10,3 (2017), pp. 489–514

Sascha Helbardt, Dagmar Hellmann-Rajanayagam & Rüdiger Korff, Religionisation of Politics in Sri Lanka, Thailand and Myanmar, Politics, Religion & Ideology, 14,1 (2013), pp. 36–58

הערות שוליים

^ הדתה באתר האקדמיה ללשון העברית; הדתה בויקימילון.
^ Phil Zuckerman, Luke W. Galen, Frank L. Pasquale, The Nonreligious: Understanding Secular People and Societies, New York, NY: Oxford University Press, 2016, Ch. 3, footnote 77.
^ Özgür Düşünce Hareketi 4 + 4 + 4: Why “Religionization” of Public Education is Harmful – Özgür Düşünce Hareketi, 31 January 2013.
^ Danijela Gavrilovic and Dragoljub B. Đorđević, Religionization of Public Space: Symbolic Struggles and Beyond—The Case of Ex-Yugoslav Societies, Religions 2018, 9(2), 36.
^ ראו ראובן גל (עורך), בין הכיפה לכומתה: דת, פוליטיקה וצבא בישראל, בן שמן: מודן; מכון כנרת ע"ש דן שומרון, 2012; Yagil Levy, The Theocratization of the Israeli Military, Armed Forces & Society, 40,2 (2013), pp. 269–294.
^ "החדשות - סערת הנטיפים: "רגש לצרכי החרדים"". mako. 2017-10-15. נבדק ב-2018-03-09.

ערך זה הוא קצרמר בנושא מדעי החברה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.

[1] הדתה באתר האקדמיה ללשון העברית; הדתה בויקימילון.

[2] Phil Zuckerman, Luke W. Galen, Frank L. Pasquale, The Nonreligious: Understanding Secular People and Societies, New York, NY: Oxford University Press, 2016, Ch. 3, footnote 77.

[3] Özgür Düşünce Hareketi 4 + 4 + 4: Why “Religionization” of Public Education is Harmful – Özgür Düşünce Hareketi, 31 January 2013.

[4] Danijela Gavrilovic and Dragoljub B. Đorđević, Religionization of Public Space: Symbolic Struggles and Beyond—The Case of Ex-Yugoslav Societies, Religions 2018, 9(2), 36.

[5] ראו ראובן גל (עורך), בין הכיפה לכומתה: דת, פוליטיקה וצבא בישראל, בן שמן: מודן; מכון כנרת ע"ש דן שומרון, 2012; Yagil Levy, The Theocratization of the Israeli Military, Armed Forces & Society, 40,2 (2013), pp. 269–294.

[6] "החדשות - סערת הנטיפים: "רגש לצרכי החרדים"". mako. 2017-10-15. נבדק ב-2018-03-09.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

@@ שורה 1: / שורה 1: @@
+'''הֲדָתָה''' היא מילה ששימוש נרחב בה בשפה העברית החל במאה ה-21. האקדמיה ללשון העברית אישרה את המילה בשנת 2006 והגדירה אותה כמציינת "תהליכים דוגמת השתנות אופיו של ארגון מסוים לַכיוון הדתי בעקבות כניסת אנשים דתיים לארגון, או הכנסת משמעויות דתיות לסמלים קיימים". במובן זה המילה הפוכה לחילון, והיא אינה עוסקת בהכרח בכפיית עמדה דתית על מי שאינו דתי.{{הערה|[http://hebrew-academy.org.il/2017/07/10/הדתה הדתה] באתר [[האקדמיה ללשון העברית]]; [[wikt:הדתה|הדתה]] ב[[ויקימילון]].}}
-'''הֲדָתָה'''{{הערה|[http://hebrew-academy.org.il/2017/07/10/הדתה הדתה] באתר [[האקדמיה ללשון העברית]]; [[wikt:הדתה|הדתה]] ב[[ויקימילון]].}} (בלועזית: רֶליגיוניזציה, ב[[אנגלית]]: religionization או religionisation) היא תהליך של אימוץ "רעיונות, [[זהות|זהויות]], [[סמל]]ים או [[פרקסיס|פרקטיקות]] המאפיינים ארגונים או מסורות המזוהים כ[[דת]]ות" על ידי בני אדם או מוסדות.{{הערה|[[פיל זאקרמן|Phil Zuckerman]], Luke W. Galen, Frank L. Pasquale, ''The Nonreligious: Understanding Secular People and Societies'', New York, NY: [[Oxford University Press]], 2016, Ch. 3, footnote 77.}} במילים אחרות, זהו מהלך בכיוון מנוגד ל[[חילון]]. המונח משמש על פי רוב לתיאור תהליכים ב[[חברה (סוציולוגיה)|חברה]], ב[[תרבות פוליטית|תרבות הפוליטית]] ובמוסדות ציבור כגון [[צבא]] ו[[חינוך|מערכת החינוך]].
+במדעי החברה משתמשים במילה זו גם כתרגום עברי של המושג הלועזי רֶליגיוניזציה (ב[[אנגלית]]: religionization או religionisation), שהוגדר כידי פיל צוקרמן כתהליך של אימוץ "רעיונות, [[זהות|זהויות]], [[סמל]]ים או [[פרקסיס|פרקטיקות]] המאפיינים ארגונים או מסורות המזוהים כ[[דת]]ות" על ידי בני אדם או מוסדות.{{הערה|[[פיל זאקרמן|Phil Zuckerman]], Luke W. Galen, Frank L. Pasquale, ''The Nonreligious: Understanding Secular People and Societies'', New York, NY: [[Oxford University Press]], 2016, Ch. 3, footnote 77.}} במילים אחרות, זהו מהלך בכיוון מנוגד ל[[חילון]]. המונח משמש על פי רוב לתיאור תהליכים ב[[חברה (סוציולוגיה)|חברה]], ב[[תרבות פוליטית|תרבות הפוליטית]] ובמוסדות ציבור כגון [[צבא]] ו[[חינוך|מערכת החינוך]].
 ==הדתה ברחבי העולם==