תרבות פוליטית
 |
||
| יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים. | |
תרבות פוליטית של מדינה היא האוסף של העמדות, הערכים, הרגשות, המידע והכישורים פוליטיים בקרב אזרחיה.
חוקר מדע המדינה האמריקני גבריאל אלמונד טוען כי בדומה לאופן שבה עמדה של אנשים משפיעה על התנהגותם, כך תרבות פוליטית של מדינה משפיעה על התנהגות אזרחיה ומנהיגיה במערכת הפוליטית[1].
תרבות פוליטית מייצבת את אופן ההתנהגות הפוליטית של המדינה, אך יחד עם זאת תרבות פוליטית היא גם דינאמית מפני שהיא מושפעת מתהליכי חיברות שמתרחשים לכל אורך חייו של האדם.
חשיבות המושג תרבות פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]
ניתוח היבטים של תרבות פוליטית במדינות שונות מאפשר להבין את הנטיות שהובילו מדינה כלשהי להתנהגות מסוימת בהווה ואף לחזות את התנהגותה בעתיד[1].
בחינה יעילה של מערכת פוליטית במדינה מסוימת תכלול, בנוסף למיפוי המבנים והתפקודים של המערכת הפוליטית, גם את מיפוי קווי המתאר העיקריים של התרבות הפוליטית במדינה.
ניתוח תרבות פוליטית של מדינה[עריכת קוד מקור | עריכה]
על מנת למפות תרבות פוליטית של מדינה צריך לבחון את עמדות האזרחים כלפי המערכת הפוליטית בשלוש רמות:
רמת המערכת[עריכת קוד מקור | עריכה]
ברמה זו בוחנים את מידת הלגיטימציה שמייחסים האזרחים לערכי היסוד שמרכיבים את המערכת הפוליטית. כשהאזרחים מאמינים שהם חייבים לציית לחוקים, מידת הלגיטימיות של ערכי היסוד ושל הממשל היא גבוהה. כשהאזרחים לא רואים סיבה לציית לחוקים או שהם מצייתים רק מתוך פחד, מידת הלגיטימיות של ערכי היסוד ושל הממשל היא נמוכה.
בנוסף, למקור הלגיטימיות מתוקף מסורת, אידאולוגיה, מדיניות או השתתפות אזרחית יש השלכות חשובות על יעילות ויציבות המערכת הפוליטית[2].
רמת התהליך[עריכת קוד מקור | עריכה]
ברמה זו בוחנים את מידת המעורבות הפוליטית של האזרחים בתהליכים הפוליטיים במדינה. מידת המעורבות הפוליטית נבחנת על ידי חלוקת אזרחי המדינה לשלוש קבוצות:
משתתפים – אזרחים שמעורבים ומבינים בפוליטיקה, יכולים לדרוש דרישות פוליטיות ולחלק את תמיכתם בין מנהיגים פוליטיים שונים[3].
נתינים – אזרחים שמצייתים בהכנעה לגורמים ממשלתיים ולחוק, אבל הם לא מצביעים ולא מערבים את עצמם בפוליטיקה[3].
צרי אופקים – אזרחים אשר מעורבים רק בחיי המשפחה והקהילה ולכן בקושי מודעים לממשלה ולפוליטיקה[3].
אזרחי המדינה ממוינים, בהתאם למאפייניהם, לאחת משלוש הקבוצות ועל פי ההתפלגות שמתקבלת ניתן לאפיין את סוג התרבות הפוליטית במדינה: תרבות פוליטית השתתפותית, תרבות פוליטית נתינית או תרבות פוליטית צרת אופקים. מאפיין נוסף של תהליך התרבות הפוליטית הוא דעות האנשים על קבוצות אחרות ועל עצמם כחברים בקבוצה. יש לבחון האם אנשים רואים את החברה כמחולקת למעמדות חברתיים, לקהילות אזוריות או לקהילות אתניות וכיצד הם מרגישים כלפי קבוצות שאליהן הם אינם שייכים.
רמת המדיניות[עריכת קוד מקור | עריכה]
ברמה זו בוחנים את רמת התמיכה שמעניקים האזרחים לשלטון במדינה. יש להבין מהם הנושאים החשובים לאזרחי המדינה ואיך לדעתם המדינה צריכה לממש נושאים אלו. קיימות השקפות מדיניות שונות בין חברות שונות: יש חברות המייחסות חשיבות לרכוש פרטי, לטיפוס בסולם החברתי ולחומריות, בעוד שחברות אחרות מייחסות חשיבות לרכוש משותף, לשוויון ולסטנדרטים מינימליים לכל. יש חברות המעריכות יותר רווחה וביטחון, ואילו חברות אחרות, מעריכות יותר חירות וצדק[4].
תרבות פוליטית קונצנזואלית לעומת תרבות פוליטית קונפליקטואלית[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתרבות פוליטית בקונצנזוס, יש אחדות והומוגניות בין עמדות האזרחים ברמות השונות: אזרחים מסכימים על מנגנוני קבלת ההחלטות הפוליטיות וחולקים השקפות דומות על הבעיות בחברה ועל הדרכים לפתרונן.
בתרבות פוליטית בקונפליקט אין הסכמה בין עמדות האזרחים ברמות השונות: האזרחים מפוצלים באופן חד וברור בעניין לגיטימיות המשטר ודרכי הפתרון לבעיות עיקריות במדינה. במדינה עם תרבות פוליטית מפוצלת יתפתחו תתי תרבויות שלכל אחת מהן השקפות משלה כלפי סוגיות פוליטיות מהותיות[5].
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Almond, G. (1992). "Political Socialization and Political Culture", in Gabriel Almond & Brigham Powell (eds.) Comparative Politics Today: A World View. NY:Harper & Collins. Ch 3, pp. 33-45
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- שלמה מזרחי, ערן ויגודה-גדות וניסים כהן, על אמון הציבור ותרבות פוליטית, בתוך הספר: "הדמוקרטיה הישראלית בת 60: חזון ומציאות".
- תרבות פוליטית, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
תרבות פוליטית, דף שער בספרייה הלאומית
