קוסקוס – הבדלי גרסאות
מ שוחזר מעריכה של Eeeee222444 (שיחה) לעריכה האחרונה של Ovedc |
שיניתי את העדות תגיות: שוחזרה עריכה חזותית עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד |
||
| שורה 6: | שורה 6: | ||
}} |
}} |
||
[[קובץ:Organic couscous-01.jpg|ממוזער|250px|קוסקוס להכנה מהירה]] |
[[קובץ:Organic couscous-01.jpg|ממוזער|250px|קוסקוס להכנה מהירה]] |
||
'''קוסקוס''' (ב[[ערבית]]: '''كسكس''', תעתיק מדויק: כֻסְכֻס) הוא מאכל |
'''קוסקוס''' (ב[[ערבית]]: '''كسكس''', תעתיק מדויק: כֻסְכֻס) הוא מאכל טוניסאי העשוי מגרגרי [[סולת]]<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.milononline.net/do_search.php?Q=%25F7%25E5%25F1%25F7%25E5%25F1|כותרת=קוסקוס פירוש: מילים נרדפות, ביטויים ועוד {{!}} מילון אבניאון|אתר=www.milononline.net|תאריך_וידוא=2023-12-17}}</ref> העוברים התפחה על ידי [[מים]] בתהליך של [[אידוי]]. למרות שהבסיס הנפוץ ביותר להכנתו הוא סולת, ניתן להכין קוסקוס גם מלחם מיובש (או מ[[מצה]]), וכן מ[[דוחן]], [[תירס]] [[טפיוקה]] ועוד. הקוסקוס מוגש לרוב בתוספות מאכלים שונים, דוגמת מרקי בשר כבש, בשר בקר, בשר עוף, דגים או [[ירקות]]. |
||
[[קובץ:Couscoussier.jpg|ממוזער|250px|קוסקוסייר מ[[תוניסיה]]]] |
[[קובץ:Couscoussier.jpg|ממוזער|250px|קוסקוסייר מ[[תוניסיה]]]] |
||
| שורה 14: | שורה 14: | ||
בגרסתו הצמחונית ניתן למצוא אותו עם תוספות של סלט טרי פיקנטי ([[טבולה]]) או תוספות כמו [[צימוקים]], [[סוכר]], [[שקדים]] וכדומה (שלחלקם תפקיד בספיחת נוזלים מיותרים בקוסקוס), ובגרסתו החלבית, בירקוקש, המקובלת בעיקר, ב[[מרוקו]], בתוספת [[חלב]], [[חמאה]] ו[[שמנת]]. |
בגרסתו הצמחונית ניתן למצוא אותו עם תוספות של סלט טרי פיקנטי ([[טבולה]]) או תוספות כמו [[צימוקים]], [[סוכר]], [[שקדים]] וכדומה (שלחלקם תפקיד בספיחת נוזלים מיותרים בקוסקוס), ובגרסתו החלבית, בירקוקש, המקובלת בעיקר, ב[[מרוקו]], בתוספת [[חלב]], [[חמאה]] ו[[שמנת]]. |
||
ב[[לוב]] ובדרום-תוניסיה |
ב[[לוב]] ובדרום-תוניסיה בעיקר וגם במרוקו מגישים את הקוסקוס לעיתים עם תבשיל הנקרא [[טביחה]] או [[דְבִּיך]], המבושל בנפרד, ולו גרסאות שונות. בצלחת אישית עורמים את הקוסקוס בצורת "גבעה" קטנה ומעליה שמים את כל מרכיבי ה"טביחה"; בצדי הצלחת ישנן שתי תוספות קבועות: [[צ'ירשי]]- סלט תפו"א ודלעת פיקנטי, ו[[מסייר]] - מגוון ירקות שורש [[החמצה|מוחמצים]] ביתיים. ב[[דרום איטליה]] מוגש הקוסקוס בגרסה מקומית, הכוללת בין השאר דגים ו[[פירות ים]]. ככל הנראה הגיע הקוסקוס לדרום איטליה ב[[ימי הביניים]] עם הכובשים הערבים. |
||
ארוחות קוסקוס נחשבות לארוחות חגיגיות בקרב יהודי |
ארוחות קוסקוס נחשבות לארוחות חגיגיות בקרב יהודי טוניס{{הערה|{{ynet||האו"ם אישר: הקוסקוס - מורשת תרבותית|news/article/H1FERNt3D|17 בדצמבר 2020}}}} מ[[לוב]] ועד [[תוניס]], ולכן הן מוגשות בדרך כלל ב[[ערב שבת|ערבי שבת]] ו[[חגי ישראל ומועדיו|חג]]ים, ולעיתים גם בארוחת צהריים בימי שישי, ובקהילות מסוימות כמו קהילת [[יהודי לוב]], מקובל, לפי מסורת, להגישו ב[[יום שישי|ימי שישי]] בצהריים ובארוחת הערב של [[יום שלישי|ימי שלישי]]. מסורת זו היגרה ל[[ישראל]] עם [[עלייה|עולי]] תפוצות אלו, וישנן [[מסעדה|מסעדות]] ו[[חדר אוכל|חדרי אוכל]] מוסדיים שתפריטם כולל קוסקוס, המגישים מנה זו בימי שלישי ושישי. בקהילות לוב וחלק מתוניס נהגו שבחודש תשרי מוסיפים לקוסקוס גרגירי רימון. |
||
הסיבה שבגללה אוכלים בתוניס את הקוסקוס דווקא בימי שלישי היא משום שזהו היום החופשי של המאפיות במדינה, והקוסקוס, בהיותו עשיר בפחמימות, משמש כתחליף ללחם. |
הסיבה שבגללה אוכלים בתוניס את הקוסקוס דווקא בימי שלישי היא משום שזהו היום החופשי של המאפיות במדינה, והקוסקוס, בהיותו עשיר בפחמימות, משמש כתחליף ללחם. |
||
גרסה מ־19:00, 24 ביוני 2024
 | |
| קוסקוס | |
| מאכלים | |
|---|---|
| סוג |
אוכל נוחות, מזון מבוסס־קמח, מוצר יסוד  |
| מטבח | מטבחי המגרב |
| מוצא |
אלג'יריה, מרוקו, מאוריטניה, לוב, תוניסיה, מגרב |
| מרכיבים עיקריים |
חיטה |
  | |
קוסקוס (בערבית: كسكس, תעתיק מדויק: כֻסְכֻס) הוא מאכל טוניסאי העשוי מגרגרי סולת[1] העוברים התפחה על ידי מים בתהליך של אידוי. למרות שהבסיס הנפוץ ביותר להכנתו הוא סולת, ניתן להכין קוסקוס גם מלחם מיובש (או ממצה), וכן מדוחן, תירס טפיוקה ועוד. הקוסקוס מוגש לרוב בתוספות מאכלים שונים, דוגמת מרקי בשר כבש, בשר בקר, בשר עוף, דגים או ירקות.
סוגי קוסקוס שונים נבדלים בגודל גרגרי הסולת (דק, בינוני ועבה) אותו קובעים בעזרת מסננות מתאימות ובסוג התיבול של גרגרי הסולת בתהליך האידוי עצמו, או בסופו. שיטת ההכנה המסורתית מבוססת על שימוש בסיר אידוי המכונה "קוסקוסייר". זהו סיר קומתיים שבתחתיתו מתבשל מרק, לרוב מרק ירקות בתוספת חומוס ולעיתים בתוספת בשר עוף, בשר בקר, בשר כבש, ובחלקו העליון גרגירי הסולת, מונחים מעל תחתית מחוררת. גרגרי הסולת סופחים את אדי המים שבמרק, ותופחים. נהוג להגיש את הקוסקוס בתוספת מרק בשר וירקות, יחד, באותה צלחת, או בנפרד.
בגרסתו הצמחונית ניתן למצוא אותו עם תוספות של סלט טרי פיקנטי (טבולה) או תוספות כמו צימוקים, סוכר, שקדים וכדומה (שלחלקם תפקיד בספיחת נוזלים מיותרים בקוסקוס), ובגרסתו החלבית, בירקוקש, המקובלת בעיקר, במרוקו, בתוספת חלב, חמאה ושמנת.
בלוב ובדרום-תוניסיה בעיקר וגם במרוקו מגישים את הקוסקוס לעיתים עם תבשיל הנקרא טביחה או דְבִּיך, המבושל בנפרד, ולו גרסאות שונות. בצלחת אישית עורמים את הקוסקוס בצורת "גבעה" קטנה ומעליה שמים את כל מרכיבי ה"טביחה"; בצדי הצלחת ישנן שתי תוספות קבועות: צ'ירשי- סלט תפו"א ודלעת פיקנטי, ומסייר - מגוון ירקות שורש מוחמצים ביתיים. בדרום איטליה מוגש הקוסקוס בגרסה מקומית, הכוללת בין השאר דגים ופירות ים. ככל הנראה הגיע הקוסקוס לדרום איטליה בימי הביניים עם הכובשים הערבים.
ארוחות קוסקוס נחשבות לארוחות חגיגיות בקרב יהודי טוניס[2] מלוב ועד תוניס, ולכן הן מוגשות בדרך כלל בערבי שבת וחגים, ולעיתים גם בארוחת צהריים בימי שישי, ובקהילות מסוימות כמו קהילת יהודי לוב, מקובל, לפי מסורת, להגישו בימי שישי בצהריים ובארוחת הערב של ימי שלישי. מסורת זו היגרה לישראל עם עולי תפוצות אלו, וישנן מסעדות וחדרי אוכל מוסדיים שתפריטם כולל קוסקוס, המגישים מנה זו בימי שלישי ושישי. בקהילות לוב וחלק מתוניס נהגו שבחודש תשרי מוסיפים לקוסקוס גרגירי רימון.
הסיבה שבגללה אוכלים בתוניס את הקוסקוס דווקא בימי שלישי היא משום שזהו היום החופשי של המאפיות במדינה, והקוסקוס, בהיותו עשיר בפחמימות, משמש כתחליף ללחם.
ארגון אונסק"ו הכריז על הקוסקוס כמורשת תרבותית בלתי מוחשית.[3][4]
מנות
קישורים חיצוניים
- קוסקוס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
דוד שושן, איך הגיע הקוסקוס לאיטליה?, באתר הארץ, 27 במרץ 2023
הערות שוליים
- ^ קוסקוס פירוש: מילים נרדפות, ביטויים ועוד | מילון אבניאון, באתר www.milononline.net
- ^ האו"ם אישר: הקוסקוס - מורשת תרבותית, באתר ynet, 17 בדצמבר 2020
- ^ Sylvie Bigar, UNESCO Announces Couscous Now Inscribed On Intangible Cultural Heritage Of Humanity List, Forbes (באנגלית)
- ^ AFP, האו"ם אישר: הקוסקוס - מורשת תרבותית, באתר ynet, 17 בדצמבר 2020