מודעות עצמית – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
הרחבה, עריכה
שורה 1: שורה 1:
[[קובץ:NICO_looks_at_himself.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מבחן מראה משמש למדידת '''מודעות עצמית''']]
[[קובץ:Barack Obama takes one last look in the mirror, before going out to take oath, Jan. 20, 2009.jpg|שמאל|ממוזער|285px|[[ברק אובמה]] מביט במראה]]
'''מודעות-עצמית''' ([[אנגלית]]: '''Self-awareness''') משמעה תשומת לב של האדם או הקבוצה אל עצמיותו: [[רגש]]ותיו, [[חשיבה|מחשבותיו]], [[צורך|צרכיו]] ותשוקותיו.
'''מודעות-עצמית''' ([[אנגלית]]: '''Self-awareness''') משמעה תשומת לב של האדם או הקבוצה אל עצמיותו: [[רגש]]ותיו, [[חשיבה|מחשבותיו]], [[צורך|צרכיו]] ותשוקותיו.


שורה 6: שורה 6:
לפי המשמעויות המקובלות בשפה המדוברת ובספרות, המודעות העצמית כוללת משמעויות נוספות, כגון היכולת ל[[אינטרוספקציה]], והיכולת של האינדיבידואל להבדיל עצמו מהסביבה ומאינדיבידואלים אחרים. מודעות-עצמית דומה ב[[תפיסה]] ליכולת חישה וכוללת חוייה של העצמי.
לפי המשמעויות המקובלות בשפה המדוברת ובספרות, המודעות העצמית כוללת משמעויות נוספות, כגון היכולת ל[[אינטרוספקציה]], והיכולת של האינדיבידואל להבדיל עצמו מהסביבה ומאינדיבידואלים אחרים. מודעות-עצמית דומה ב[[תפיסה]] ליכולת חישה וכוללת חוייה של העצמי.


מודעות-עצמית נכללת בשאלה הפילוסופית הקשורה ל[[תודעה|תודעת]] האדם.
מודעות-עצמית היא שאלה פילוסופית הקשורה ל[[תודעה|תודעת]] האדם.


==חשיבות==
==חשיבות==
[[קובץ: Structural-Iceberg.svg|שמאל|ממוזער|200 פיקסלים|מודל הנפש של [[פרויד]]: החלקים בכחול הם החלק הלא מודע של האדם. החלק הקטן בלבן הוא המודע]]
תהליך שליפת המידע מ[[זיכרון אירועי|הזיכרון האירועי]], מחייב מצב של מודעות עצמית משום שהוא כולל [[זיכרון|זכרונות]] אישיים בעלי אופי [[אוטוביוגרפיה|אוטוביוגרפי]]{{הערה|שם=קוגניטיבית|יונתן גושן־גוטשטיין ודן זכאי (2006). פסיכולוגיה קוגניטיבית - כרך ב – זיכרון. רעננה: האוניברסיטה הפתוחה.}}.
תהליך שליפת המידע מ[[זיכרון אירועי|הזיכרון האירועי]], מחייב מצב של מודעות עצמית משום שהוא כולל [[זיכרון|זכרונות]] אישיים בעלי אופי [[אוטוביוגרפיה|אוטוביוגרפי]]{{הערה|שם=קוגניטיבית|יונתן גושן־גוטשטיין ודן זכאי (2006). פסיכולוגיה קוגניטיבית - כרך ב – זיכרון. רעננה: האוניברסיטה הפתוחה.}}.


פיתוח מודעות עצמית היא הדרך העיקרית [[התפתחות מוסרית|להבניית תפיסה מוסרית]] בשלה. זאת משום שהיא מאפשרת אימוץ [[התנהגות]] שאינה [[משמעת|צייתנית]] ואינה מושפעת מדברי אחרים. בכך היא מונועת התנהגות [[קונפורמיות|קונפורמית]] הגוררת את האדם להתנהגות של [[עדר]].
פיתוח מודעות עצמית היא הדרך העיקרית [[התפתחות מוסרית|להבניית תפיסה מוסרית]] בשלה. זאת משום שהיא מאפשרת אימוץ [[התנהגות]] שאינה [[משמעת|צייתנית]] ואינה מושפעת מדברי אחרים. בכך היא מונעת התנהגות [[קונפורמיות|קונפורמית]] הגוררת את האדם להתנהגות של [[עדר]].


מודעות עצמית עשויה להוביל את האדם להבין את חולשותיו ולגרום לו לפשפש במעשיו ולהימנע מלהיגרר להתנהגויות שאינן הולמות. באופן זה, היכולת של האדם לשאוב תגמול מעצמו ולא להיות תלוי בתגובות ובתגמולים של אחרים, היא המאפשרת לו בשלות [[מוסר]]ית{{הערה|שם=טוב לעסקים|רות וולף, (2008). אתיקה טובה לעסקים. ירושלים: הוצאת ראובן מס.}}.
מודעות עצמית עשויה להוביל את האדם להבין את חולשותיו ולגרום לו לפשפש במעשיו ולהימנע מלהיגרר להתנהגויות שאינן הולמות, וגם להבין את הסיבות האמיתיות המודחקות שמשפיעות על מצב רוחו. באופן זה, היכולת של האדם לשאוב תגמול מעצמו ולא להיות תלוי בתגובות ובתגמולים של אחרים, היא המאפשרת לו בשלות [[מוסר]]ית{{הערה|שם=טוב לעסקים|רות וולף, (2008). אתיקה טובה לעסקים. ירושלים: הוצאת ראובן מס.}}.


==מודעות עצמית וחווית הזרימה==
==מודעות עצמית וחווית הזרימה==
חווית ה[[זרימה (פסיכולוגיה)|זרימה]] מאופיינת בריכוז של כל משאבי ה[[קשב]] וה[[הכרה]] אל עבר הפעילות המבוצעת. כתוצאה מכך ה[[תודעה]] של האדם מתאחדת עם הפעילות. מצב זה גורם לאובדן זמני של המודעות העצמית, אשר בעקבותיו נוצרת תחושת [[חופש]] המאפשרת לאדם לפרוץ את גבולות ה[[דימוי עצמי|דימוי העצמי]] שלו{{הערה|שם=לחנך לפנאי|אשר משיח, קורין ספקטור ואורלי רונן (2004). לחנך לפנאי. רעננה: מכון מופ"ת.}}.
חווית ה[[זרימה (פסיכולוגיה)|זרימה]] מאופיינת בריכוז של כל משאבי ה[[קשב]] וה[[הכרה]] אל עבר הפעילות המבוצעת. כתוצאה מכך ה[[תודעה]] של האדם מתאחדת עם הפעילות. מצב זה גורם לאובדן זמני של המודעות העצמית, אשר בעקבותיו נוצרת תחושת [[חופש]] המאפשרת לאדם לפרוץ את גבולות ה[[דימוי עצמי|דימוי העצמי]] שלו{{הערה|שם=לחנך לפנאי|אשר משיח, קורין ספקטור ואורלי רונן (2004). לחנך לפנאי. רעננה: מכון מופ"ת.}}.

קְשיבוּת, או, [[מודעות קשובה]] (Mindfullness) מביאה את האדם להתרכז בכאן ועכשיו של הפעולה או החוויה של ההווה.


==ראו גם==
==ראו גם==

גרסה מ־03:50, 19 בפברואר 2016

ברק אובמה מביט במראה

מודעות-עצמית (אנגלית: Self-awareness) משמעה תשומת לב של האדם או הקבוצה אל עצמיותו: רגשותיו, מחשבותיו, צרכיו ותשוקותיו.

המודעות העצמית מלווה את האדם ברוב הפעולות הקשורות לחיי היום יום[1]. על פי תפיסתו של פרויד חלקים נרחבים מהנפש שלנו נמצאים בלא-מודע, וישנן דרכים שונות בהם אנו יכולים להעלות לפחות את חלקן למודע.

לפי המשמעויות המקובלות בשפה המדוברת ובספרות, המודעות העצמית כוללת משמעויות נוספות, כגון היכולת לאינטרוספקציה, והיכולת של האינדיבידואל להבדיל עצמו מהסביבה ומאינדיבידואלים אחרים. מודעות-עצמית דומה בתפיסה ליכולת חישה וכוללת חוייה של העצמי.

מודעות-עצמית היא שאלה פילוסופית הקשורה לתודעת האדם.

חשיבות

מודל הנפש של פרויד: החלקים בכחול הם החלק הלא מודע של האדם. החלק הקטן בלבן הוא המודע

תהליך שליפת המידע מהזיכרון האירועי, מחייב מצב של מודעות עצמית משום שהוא כולל זכרונות אישיים בעלי אופי אוטוביוגרפי[2].

פיתוח מודעות עצמית היא הדרך העיקרית להבניית תפיסה מוסרית בשלה. זאת משום שהיא מאפשרת אימוץ התנהגות שאינה צייתנית ואינה מושפעת מדברי אחרים. בכך היא מונעת התנהגות קונפורמית הגוררת את האדם להתנהגות של עדר.

מודעות עצמית עשויה להוביל את האדם להבין את חולשותיו ולגרום לו לפשפש במעשיו ולהימנע מלהיגרר להתנהגויות שאינן הולמות, וגם להבין את הסיבות האמיתיות המודחקות שמשפיעות על מצב רוחו. באופן זה, היכולת של האדם לשאוב תגמול מעצמו ולא להיות תלוי בתגובות ובתגמולים של אחרים, היא המאפשרת לו בשלות מוסרית[3].

מודעות עצמית וחווית הזרימה

חווית הזרימה מאופיינת בריכוז של כל משאבי הקשב וההכרה אל עבר הפעילות המבוצעת. כתוצאה מכך התודעה של האדם מתאחדת עם הפעילות. מצב זה גורם לאובדן זמני של המודעות העצמית, אשר בעקבותיו נוצרת תחושת חופש המאפשרת לאדם לפרוץ את גבולות הדימוי העצמי שלו[1].

קְשיבוּת, או, מודעות קשובה (Mindfullness) מביאה את האדם להתרכז בכאן ועכשיו של הפעולה או החוויה של ההווה.

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1 2 אשר משיח, קורין ספקטור ואורלי רונן (2004). לחנך לפנאי. רעננה: מכון מופ"ת.
  2. ^ יונתן גושן־גוטשטיין ודן זכאי (2006). פסיכולוגיה קוגניטיבית - כרך ב – זיכרון. רעננה: האוניברסיטה הפתוחה.
  3. ^ רות וולף, (2008). אתיקה טובה לעסקים. ירושלים: הוצאת ראובן מס.


ערך זה הוא קצרמר בנושא פסיכולוגיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.