למה שהעם יבחר את השופטים? – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←‏קישורים חיצוניים: הסרת קישור שיווקי
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד עריכה מתקדמת מהנייד
שורה 23: שורה 23:


==קישורים חיצוניים==
==קישורים חיצוניים==

* {{PDF}}{{קישור כללי|כתובת=https://trailer.web-view.net/Links/0X1552F6068DFC9CE3BFA60D5C9D4A6D77ADA4652BCDE6100B28F95934921F4EDA969DB61DBADC9C579D85E9AD1DCBA83BAFF569E1D9C90EDBF044E22930E51C3561DAE826B51170F9.htm|כותרת=הפרק הראשון של הספר להורדה}}, באתר ההוצאה לאור.
* חי שמואל, [https://mida.org.il/2023/03/08/ביקורת-ספר-למה-שהעם-יבחר-את-השופטים/ ביקורת על הספר] באתר [[מידה (אתר אינטרנט)|מידה]]
* חי שמואל, [https://mida.org.il/2023/03/08/ביקורת-ספר-למה-שהעם-יבחר-את-השופטים/ ביקורת על הספר] באתר [[מידה (אתר אינטרנט)|מידה]]



גרסה מ־04:51, 21 במרץ 2023

למה שהעם יבחר את השופטים?
מידע כללי
מאת שמחה רוטמן עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה פוליטיקה עריכת הנתון בוויקינתונים
הוצאה
הוצאה סלע מאיר עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך הוצאה 2023 עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר עמודים 119 עריכת הנתון בוויקינתונים
עורך הלל גרשוני
קישורים חיצוניים
הספרייה הלאומית 997012281022805171
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

למה שהעם יבחר את השופטים? הוא ספרו השני של הפוליטיקאי הישראלי שמחה רוטמן. הספר נכתב ופורסם לאחר שנבחר רוטמן לכהן כיו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, ומקדם חקיקה לשינוי השיטה לבחירת השופטים בישראל. הספר נערך על ידי הלל גרשוני ויצא לאור בהוצאת "סלע מאיר", בסדרת "פנס כיס" של ההוצאה.

תוכן הספר

את ההקדמה לספר כתב פרופ' ישראל אומן, חתן פרס נובל לכלכלה. הוא מדגיש בה את הצורך בשינוי הוועדה לבחירת שופטים מתוך תפיסה שאין מקום לכך שהשופטים יבחרו שופטים, הדנים בסוגיות ערכיות ועקרוניות. אומן משתמש ביסודות מתורת המשחקים, תחום התמחותו, כדי להסביר מדוע לשלושת השופטים בוועדה יש כוח רב יותר ממספרם היחסי. בנוסף, קורא אומן להוציא את חברי לשכת עורכי הדין מהוועדה, הן משום שיש להם ניגוד עניינים מול השופטים, הן משום שאין להם יתרון על פני האזרחים האחרים בסוגיות העקרוניות שבהן עוסק בית המשפט העליון.

בספר עצמו פורש רוטמן את המניע לשינוי שיטת מינוי השופטים: ה"מחטף" של אהרן ברק שהכניס את בית המשפט לשדה הפוליטי, לקול מחאותיו של נשיא בית המשפט העליון לשעבר, משה לנדוי, לפני המהפכה החוקתית ואחריה, ושורה של החלטות שבהן בית המשפט התערב בנושאים פוליטיים וגרם, לשיטת רוטמן, נזק רב לאזרח הקטן ולמשילות של הממשלה והכנסת.

הוא מצטט מדבריו של השופט לנדוי שחזה את ירידת קרנו של בית המשפט העליון בעיני הציבור:

המחיר יהיה כבד והוא גלוי וידוע מראש: ירידת בית המשפט לזירת מחלוקות פוליטיות המפלגות את הציבור, וכתוצאה מזה כרסום באמון שהציבור הנאמן למדינה, על כל שכבותיו, רוחש לבית המשפט, אותו אמון שהוא לכל הדעות יסוד מוסד למעמדה של מערכת ארבעה בתי המשפט במדינה ובראשה בית המשפט העליון.

רוטמן מתאר את בית המשפט כ"חצר מלוכה ביזנטי" שבה השופטים ממנים את קרוביהם ומקורביהם, וגורמים לשכפול של דעה אחידה, אקטיביסטית, המנותקת מעמדותיו של הציבור הרחב. רוטמן יוצא גם נגד שיטת הסניוריטי שבה הוותק שולט בבית המשפט העליון, ומסביר מדוע יש לבטל אותה.

הספר כולל סקירה קצרה של שיטות בחירת שופטים במדינות העולם, שמהן עולה שישראל הינה מדינה חריגה בכך שיש בה וטו לשופטים על בחירת שופטים. רוטמן מציע שלל הצעות לתיקון, כשבקצה האחד יש בחירות למינוי השופטים, כמקובל במרבית מדינות ארצות הברית, באמצע יש בחירה של הכנסת, הממשלה או שילוב שלהן, ולבסוף, כדרך שמרנית יותר, תיקון של הוועדה לבחירת שופטים כך שיהיה בה דגש עיקרי לנבחרי הציבור, ותעביר את השופטים ואת עורכי הדין לתפקיד משקיפים בלבד.

רוטמן כולל בספר גם דיון ביתרונות ובחסרונות של השימוע לבחירת שופטים, ושל מנגנוני איזון נוספים שימנעו ניצול לרעה של שיטת בחירת השופטים. הספר כולל גם פרק של תשובות לשאלות נפוצות.

ביקורות

המשפטן מרדכי קרמניצר כתב על הספר כי הוא "בנוי על הנחת מוצא מוטעית", מציג "תיאור מעוות של המציאות" ושופע בטענות לא נכונות וב"טענות שוא מופרכות ופוגעניות". במאמר הציג קרמניצר הפרכה לטענת הספר כי השופט משה לנדוי היה "אבי האסכולה האנטי-ברקית". לטענת קרמניצר, רוטמן עצמו שומט את הקרקע מתחת לרעיון המרכזי של הספר כאשר הוא קובע שלרוב חברי הכנסת "אין עניין או ידע" כדי לבחור שופטים.[1]

מבקר התקשורת אבישי עברי כתב: ”"למה שהעם יבחר את השופטים" הוא הפניה הבהירה, המנומקת, המפורטת והמכבדת ביותר שפנה אי פעם פוליטיקאי ישראלי לאזרחי המדינה ביחס להצעת חוק. אם אי פעם הייתה תמיכתם של אזרחים בישראל בחוק כלשהו מבוססת על חשיבה, העמקה ושיקול דעת – ולא על מסעות פרסום צעקניים וריקים, הרי שזאת הפעם הזו.”[2]

קישורים חיצוניים

הערות שוליים