מיכאל שניידר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מיכאל שניידר
Шнейдер, Михаил Александрович
Михаил и Лена Шнейдеры в Бухаре
מיכאל ולנה שניידר בבוכרה
לידה 26 ביולי 1957
מוסקבה, רוסיה הסובייטית, ברית המועצות
פטירה 24 בספטמבר 2020 (בגיל 63)
ירושלים, ישראל

מיכאל שניידר (26 ביולי 1957, מוסקבה, ברית המועצות24 בספטמבר 2020, ירושלים, ישראל) היה חוקר ישראלי בתחום היהדות, מומחה בקבלה ומיסטיקה יהודית[1].

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופה הסובייטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיכאל שניידר נולד במוסקבה בשנת 1957 למשפחה יהודית, אמו יבגניה דיכטר, רופאה כירורגית שנלחמה במלחמת העולם השנייה, ואביו אלכסנדר שניידר, היסטוריון שהתמחה בתולדות רוסיה של המאה הי"ט ובשירתו של אלכסנדר פושקין.

עוד בהיותו בבית הספר עסק במתמטיקה גבוהה ובגיל 15, לאחר שדילג על שתי כיתות, ניסה שניידר להתקבל ללימודי מתמטיקה באוניברסיטת מוסקבה, אך נדחה מטעמים אנטישמיים ועל כן פנה ללימודי מתמטיקה בטכניון להנדסת תחבורה. קיבל תואר שני במתמטיקה בשנת 1977.

בעת לימודיו פגש מיכאל את לאה פורמן, והם נישאו בשנת 1977.

בהיותו סטודנט החל שניידר בתהליך חזרה בתשובה ולימודי עברית. עד מהרה כתב יחד עם גרגורי רוזנשטיין את החיבור "אני מאמין" שלו שעסק בעקרונות האמונה היהודית. שניידר לימד יהדות באופן מחתרתי בברית המועצות הקומוניסטית והיה בין המשפיעים על תנועת החזרה בתשובה וההתעניינות ביהדות של רבים מהקהילה היהודית במוסקבה[2]. בהמשך עסק בתרגומים נוספים לרוסית. הין בשאר של סידור התפילה והחלקים הקבליים של ספר התניא וכן את סידור תהילת השם המקובל בתנועת חב"ד.

כבוגר אוניברסיטה נשלח לעבוד כמהנדס. במהלך הפסקה בעבודה נתפס על ידי המנהל שלו מעיין בספר יהודי וזה בתגובה החרים את ספרו ואף שבר את משקפיו של שניידר כשזה ניסה לקחת את ספרו בחזרה. בהמשך הוצע לו על ידי הרשויות בברית המועצות לעבור הכשרה ולקבל את תפקיד הרב הראשי של מוסקבה, תפקיד בעל השפעה ופוטנציאל להפוך לרב הראשי של כל המדינה אך שניידר סירב להצעה.

בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

Михаил Шнейдер на одном из семейных торжеств
מיכאל שניידר באירוע משפחתי

בשנת 1979, יחד עם אשתו לאה ובתו אסתר, עלה לישראל, שם התגורר בתחילה בירושלים. שניידר למד בכמה ישיבות, לימד בארגון "שמיר", השתתף בתרגום מספר ספרי קודש לרוסית ו"ספר התניא". לתקופה קצרה היה גם העורך הראשי של כתב העת האקדמי "תרגום"[3]. באוניברסיטה העברית בירושלים שניידר למד לראשונה פילוסופיה יהודית אצל פרופסור שלום רוזנברג וקבלה אצל פרופסור משה אידל. תרגם מערבית לרוסית את הכרך הראשון של יצירתו הקלאסית של הרמב"ם מורה נבוכים והוסיף לתרגום פרשנות משלו. ב-2007 סיים את הדוקטורט. עבודת הדוקטורט הייתה: "מראה כהן - תיאופניה, אפותיאוזה, ותאולוגיה בינארית בין ההגות הכהנית בתקופת הבית השני לבין המיסטיקה היהודית הקדומה". הוא עצמו העביר מספר קורסים באוניברסיטה העברית[4].

החל לעבוד כמרצה בכיר באוניברסיטת בר-אילן[5] במחלקה לפילוסופיה יהודית ומחשבת ישראל. שניידר כתב שני ספרים ומספר לא מבוטל של מאמרים. קרא וחקר מאמרים וספרות בשפות רבות ביניהן: יוונית, לטינית, פרסית, סלאבית כנסייתית עתיקה, מנדעית, עברית, ערבית וארמנית. שניידר הוא מחברם של מספר מאמרים בנושא קבלה עבור האנציקלופדיה הפילוסופית החדשה[6]. בנוסף הוא לימד בקביעות גם בביתו במעלה אדומים, במיוחד בקרב חברי קהילת מחניים[7].

למיכאל שישה ילדים ותשעה נכדים. שניידר נהרג בתאונת אופניים בספטמבר 2020[8].

מחקריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנושא המרכזי בעבודתו המחקרית של שניידר הוא היבטים מיתיים ומיסטיים של ההגות היהודית למן תקופת הבית השני עד שלהי העת העתיקה וימי הביניים המוקדמים. בספרו הראשון, עסק בהגות הכהנית של תקופת הבית השני כמקור לתפיסות רבות במיסטיקה היהודית הקדומה. שניידר עסק, בין השאר, ברעיון האפותיאוזה, בצורת התיאופניה בעולם הכהני, במשמעות הריטואל ובמושג הקדושה. הוא ביקש לתקן את הרושם העולה מתוך מחקרים רבים, לפיו תפיסות מיסטיות היו נחלתן של הקבוצות הפורשות שתפיסותיהן משתקפות בספרות האפוקליפטית ואילו הממסד הכהני הירושלמי התעניין רק בשלטון ובריטואל ״יבש״. בהמשך עסק גם בגלגולי התפיסות הכהניות בספרות ההיכלות ובספרות חז״ל. עיון בשורשי התפיסות הנ״ל הוביל לתפיסות המקדש והכהונה בעולם המסופוטמי.

חלק מן הממצאים בתחום זה כלולים בספרו הראשון ״מראה כהן״, בו תיאר שניידר כמה תפיסות מרכזיות של ההגות הכהנית שעיקרן רעיון השילוב בין התיאופניה ובין האפותיאוזה במסגרת הריטואל. רעיון המהווה דגם רב-חשיבות במיסטיקה היהודית לדורותיה.

אחד הנושאים הקבועים במחקריו הוא שימוש במקורות חיצוניים – נוצריים, מוסלמיים, גנוסטיים, הלניסטיים-פגאניים וכן הלאה ככלי חשוב לחקר המיסטיקה היהודית הקדומה. לדוגמה, בעזרת המקורות המוסלמיים עלה בידו לשחזר את השלבים המוקדמים של המסורת הייחודית אודות חנוך-מטטרון שמתועדת במקורותינו רק מהמאה הי"ד ואילך. במקרה אחר נעזר שניידר במקורות הקופטיים והאיסמעיליים כדי להתחקות אחר שרשי תפיסת הכרוב, במיוחד התפיסה המרכזית באחד החוגים המיסטיים הראשונים באירופה. במקרים דומים רבים המחקר של שניידר מביא אותו לקביעת קשרים ארוכי-טווח, כאשר מתגלה ששורשי המסורות המיסטיות הביניימיות נעוצים בעת העתיקה. עיונים רבים מסוג זה כלולים בספרו ׳‎המסורות הגנוזות של המיסטיקה היהודית׳‎.

מכתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מראה כהן: תיאופניה, אפותיאוזה, ותאולוגיה בינארית בין ההגות הכהנית בתקופת הבית השני לבין המיסטיקה היהודית הקדומה, לוס אנג'לס: הוצאת כרוב, 2012, 384 עמודים.
  • המסורות הגנוזות של המיסטיקה היהודית – מחקרי המיסטיקה היהודית הקדומה על פי עדויות של ספרים חיצונים, ספרות הלניסטית מקורות נוצריים ומוסלמיים, לוס אנג'לס הוצאת כרוב, 2012, 336 עמודים.
  • 'יוסף ואסנת: ספרות מרכבה וספר הבהיר', קבלה: כתב עת לחקר כתבי המיסטיקה היהודית ג (תשנ"ח), עמ' 344-303
  • 'חנוך תופר המנעלים והמסורת המוסלמית', קבלה: כתב עת לחקר כתבי המיסטיקה היהודית ו (תשס"א), עמ' 319-287
  • 'מיתוס השטן בספר הבהיר', קבלה: כתב עת לחקר כתבי המיסטיקה היהודית כ (תשס"ט), עמ' 343-287
  • 'בן, יהואל ושר שלום', קבלה: כתב עת לחקר כתבי המיסטיקה היהודית כא (תש"ע)  143-254
  • שעירים, שדים ומלאכים: עיונים ב'חזון ברוך', תרביץ פ (תשע"ב), 1-15
  • Mamimonides. The Guide for the Perplexed, Introduction, Translation and Commentary (Russian), Jerusalem-Moscow : Hebrew University & Gsharim 1999
  • The movement of “Judaizers” in Muscovite Russia and Kabbalistic eschatology, Jews and Slavs, vol. 24 (2013), pp. 222-258
  • Animation of the Cultic Statues, the Magic of Memory and the Pupil’s Initiation, Judaica Petropolitana 3 (2014), pp. 49-66

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "אישים בר-אילן" . אוניברסיטת בר-אילן, הפקולטה למדעי היהדות, החוג למחשבת ישראל
  2. ^ הספדים בלווית מיכאל שניידר https://www.youtube.com/watch?v=G2O_85NYZPA
  3. ^ שניידר, מיכאיל אלכסנדרוביץ ' ( 1 באפריל 1990 ). "תרגום" .המחלקה ללימודי יהדות באקדמיה לתרבויות עולמיות . בדיקה אחרונה ב -28 בספטמבר 2020 .
  4. ^ "קורסים מאת המרצה מיכאל שניידר". האוניברסיטה העברית בירושלים (בעברית). בדיקה אחרונה ב-10 בספטמבר 2020. 
  5. ^ "הרצאות מאת מיכאל שניידר" מקבלה לחסידות "(בית ספר חורף ללימודי יהדות במוסקבה, 2012)" .
  6. ^ אדם קדמון עולם, ספירות, ZIMTSUM, אין סוף
  7. ^ הרצאה אחרונה של מיכאל שניידר לבית הכנסת 'מחניים' 18 בספטמבר 2020 (באנגלית)
  8. ^ "חוקר מיסטיקה יהודית שעלה ממוסקבה נפטר והציל 4 אנשים" ynet