שלום רוזנברג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שלום רוזנברג
נולד ב-1935
Shalom Rosenberg.JPG
נתונים נוספים
ענף מדעי מחשבת ישראל
נולד 1935 (בן 82 בערך)
ארצות מגורים ישראל
הערות

אביו של הרב שגײר

שלום רוזנברג (נולד ב-1935) הוא הוגה דעות יהודי דתי, ישראלי יליד ארגנטינה, פרופסור אמריטוס באוניברסיטה העברית, שם היה ראש החוג למחשבת ישראל. רוזנברג עוסק בעיקר בפילוסופיה של הדת, יחסי דת ומוסר, יחסי דת ומדע, ופרשנות והרמנויטיקה בהגות היהודית והכללית.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוזנברג נולד בשנת 1935 בבואנוס איירס שבארגנטינה למהגרים ממזרח אירופה. בילדותו למד בבתי ספר יהודיים ואצל מלמדים פרטיים ששכר אביו בנציון. את הלימודים הכלליים השלים במסגרות אקסטרניות. בבואנוס איירס גם רכש השכלה אקדמית בהנדסה אזרחית (1950-1957) ובמקביל למד בישיבת "חפץ חיים". בהמשך למד בפקולטות למתמטיקה ומשפטים באופן חלקי.

בשנת 1963 עלה לארץ, ולמד בחוג למחשבת ישראל באוניברסיטה העברית בירושלים, בזכות מלגה בחסות ארגון אונסק"ו, בה השלים את לימודי התואר הראשון בפילוסופיה ובמחשבת ישראל בשנת 1965. בשנים 8–1966 חזר לארגנטינה ולימד פילוסופיה יהודית ב"מדרשה העברית" בבואנוס איירס. חזר לישראל בשנת 1968 והשלים את התואר השני באוניברסיטה העברית. עבודת המאסטר שלו עסקה במושג האינסוף בימי הביניים (1969) בהצטיינות יתירה. עבודת הדוקטורט שלו בהצטיינות יתירה, עסקה בלוגיקה ואונטולוגיה בפילוסופיה היהודית במאה הי"ד, בהדרכתו של שלמה פינס (1974).

החל משנת 1970 החל ללמד בחוגים לפילוסופיה ומחשבת ישראל באוניברסיטה העברית. בשנת 1974 מונה למרצה, בשנת 1978 למרצה בכיר. הפך לפרופסור חבר בשנת 1982, ומונה ב-1992 כפרופסור מן המניין, כיהן כראש החוג למחשבת ישראל בין 1985 ל-1986, ומשנת 2004 הוא פרופסור אמריטוס.

היה פרופסור אורח במרכז ללימודי יהדות באוניברסיטת הרווארד, באוניברסיטה של סאו פאולו, ועוד. שימש כחבר באקדמיה לפילוסופיה יהודית בארצות הברית. היה חבר בוועדה בינלאומית שעסקה בהוצאה לאור של תרגומי אבן רושד, ובמסגרתה היה ממונה על התרגומים העבריים. היה חבר במערכת 'מחקרי ירושלים' ו'דעת', ובוועד המנהל של המכון לחשיבה וליהדות בת זמננו שעל יד אוניברסיטת בר-אילן. בשנים 2002–2003 היה חבר במזכירות הפדגוגית של משרד החינוך.

בין מוריו: הרב יעקב פינק - רבו בתקופת בגרותו; הפילוסוף היהודי-צרפתי עמנואל לוינס; מר שושני - הנחשב בעיניו כגדול מוריו, דמות מסתורית שרוזנברג ואחרים מזהים כהלל פרלמן. בין מוריו באקדמיה: אפרים אורבך, שמשון רוזנטל ויוסף בן שלמה שכדבריו גרם לו לאהבת הפילוסופיה. בעבר היה חבר בוועדה למונחי הפילוסופיה של האקדמיה ללשון העברית, וראש החוג למחשבת ישראל במכללת הרצוג שבאלון שבות. השתתף בכתיבה בהאנציקלופדיה העברית (ערכים משיח, ור' חסדאי קרשקש). כיום משמש פרופ' רוזנברג ראש החוג למחשבת ישראל בבית מורשה ובמכון לנדר שבירושלים.

נשוי לד"ר רינה, פסיכולוגית קלינית, אב לשבעה. מתגורר בירושלים. בשנת תשע"ז החליטה עיריית ירושלים להעניק לו את התואר יקיר ירושלים[1].

מחקריו ושיטתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוזנברג יוצר גשרים בין ההגות היהודית לפילוסופיה הכללית ומשתמש בהישגיה של הלוגיקה החדשה והכלים הפילוסופים שפותחו במאה ה-20 כדי להגיע להבנה שלימה יותר של ההגות היהודית הקלאסית, באמצעות חקר קטגוריות לוגיות ואונטולוגיות. בין מאמריו הבולטים, מאמר על מושג האמונה והקטגוריות האפיסטמיות בימי הביניים, ומאמר על האונטולוגיה הניאואפלטונית. רוזנברג עסק במחקר המתודות ללימוד התלמוד, ובעיקר י"ג מידות שהתורה נדרשת בהן. והוא חשף כתב יד של הרלב"ג לבניית תחשיב מתמטי עבור לוגיקה מודלית.

בנימין איש שלום, מזהה שלשה צירים בפעילות המחקרית וההגותית של רוזנברג: ציר העוסק בלוגיקה, בחשיבה מדעית, ובסוגיות של 'דת ומדע'; ציר העוסק בסוגיות של 'דת ומוסר', דיון מקיף בסוגיית "והלכת בדרכיו", ודו-השיח בין האתיקה היהודית לאתיקה הכללית, בעיקר במשנתם של אריסטו, קאנט, וניטשה; וציר העוסק בסוגיות יסוד של האמונה היהודית, בעיקר תפיסת התורה וההתגלות ותפיסת הגאולה והמשיחיות. בעשור האחרון עסק בין היתר במחלוקת התאולוגית בין התניא לבין נפש החיים, יחסי דת ומוסר ובכלל זה חקר משנתו של עמנואל לוינס, ופילוסופיה של הדת, בייחוד ממשה מנדלסון ועד לפרנץ רוזנצווייג.

רוזנברג משתמש בין היתר בקולנוע בספרות כללית, באגדות עם ובפסיכולוגיה כדי להסביר ולהמחיש תפיסות ורעיונות בהגות היהודית והכללית.

פעילות ציבורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוזנברג השתתף בייסוד מעלה - המרכז לציונות דתית ובהקמת בית מורשה. השתתף בחוגי הידברות, בהם חוג "הגות". לאחר רצח יצחק רבין, יזם התקרבות בין דתיים לחילוניים בחוג בשם "שחרית", שעם משתתפיו נמנו העיתונאים ירון לונדון ואמנון דנקנר. מאז שנת 2000 הוא בעל טור שבועי בעיתון "מעריב" בנושא פרשת השבוע, והיה בעל טור חודשי בעלון "שבת בשבתו" במשך כשנתיים. בעיתון מקור ראשון היה מספר שנים בעל טור בענייני פרשת השבוע, בו כתב על פרשת השבוע מנקודת מבט פילוסופית. הוא מרצה בארץ ובעולם, בחוגים מגוונים. אנשי הכת היפנית מקויה יצרו איתו קשר אמיץ.

בשנת 2007 ראה אור על ידי בית מורשה בירושלים ספר יובל לכבודו בשם "בדרכי שלום - עיונים בהגות יהודית, מוגשים לשלום רוזנברג". עם כותבי המאמרים בספר נמנים הרב אהרן ליכטנשטיין, אביעזר רביצקי, מרדכי רוטנברג, רבקה הורביץ, בנימין לאו, יוסקה אחיטוב ואחרים.

מתלמידיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרים מפרי עטו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • לוגיקה ואונטולוגיה בפילוסופיה היהודית במאה הי"ד, 1974, חיבור לשם קבלת תואר דוקטור בפילוסופיה
  • טוב ורע בהגות היהודית, סדרת האוניברסיטה המשודרת, תל אביב: הוצאת משרד הביטחון, (בעריכת רחל שיחור), 1985 (תורגם לאנגלית, ספרדית ויפנית)
  • תורה ומדע, סקירה רחבה של ההתייחסויות השונות של הוגים יהודים למדע, ירושלים: הוצאת משרד החינוך והתרבות, 1988 (מהדורת PDF באתרו קובץ PDF)
  • בעקבות הכוזרי, פרקי מבוא למחשבת ישראל, הוצאת ספריית מעלה, 1991 (תורגם לאנגלית ויצא בשם In The Footsteps Of The Kuzari בשני כרכים)
  • לא בשמים היא, תורה שבעל פה מסורת וחידושים, הוצאת תבונות, 1997
  • בעקבות הזמן היהודי, הפילוסופיה של לוח השנה, הוצאת ידיעות ספרים, 2013

ספריו תורגמו לאנגלית, לגרמנית, לספרדית וליפנית.

ספרים בעריכתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הערות למושג האינסופיות בפילוסופיה היהודית ביה"ב: ויחסה למסורת הפילוסופית הכללית, 1970
  • הפולמוס על כתבי הרמב"ם - פרקי עזר למורה, 1972
  • סוגיות במשנתו של הרמב"ם, המחבר - שלום רוזנברג; בהשתתפות - עמוס ספראי, ישראל פיפקו, 1983
  • מקורות לתולדות תורת התארים בפילוסופיה היהודית בימה"ב, 1975
  • פרקים בתולדות הפרשנות הפילוסופית של המקרא, הוצאת בר אורין, 1970
  • פרקים בתולדות המשיחיות בישראל, עם יעקב אלבוים ויוסף דן, 1972
  • פרשיות עיוניות בתולדות ישראל, עם יעקב אלבוים ויוסף דן, 1975
  • מנחה לשרה - מחקרים בפילוסופיה יהודית ובקבלה - מוגשים לפרופסור שרה א' הלר וילנסקי, עם משה אידל, דבורה דימנט, ירושלים: הוצאת מאגנס, 1994
  • יובל אורות - הגותו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל - בעריכת שלום רוזנברג ובנימין איש שלום, הוצאת ספריית אלינר ובית מורשה בירושלים, מהד' שנייה מתוקנת, תשס"ה-2005

ממאמריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרופ' רוזנברג פרסם כמאתיים מאמרים בבמות שונות, בהם:

  • הזיקה לארץ ישראל בהגות היהודית - מאבק השקפות, קתדרה לתולדות ארץ ישראל ויישובה, תמוז תשל"ז, (יולי 1977), עמ' 147–177. הופיע גם בקובץ ירושלים, הוצאת יד יצחק בן צבי, תש"מ, עמ' 75–103.
  • תורת השמות בפילוסופיה היהודית בימי הביניים, עיון כ"ז א-ד (תשל"ו - תשל"ז) עמ' 105–144. (הופיע גם בקובץ לזכרו של יהושע בר-הלל בעריכת יהודה מלצר עיון כז, תשל"ו-תשל"ז, עמ' 144-105.)
  • חקר המקרא במחשבה היהודית הדתית החדשה, בקובץ המקרא ואנחנו, בעריכת א' סימון, המכון ליהדות ולמחשבה בת זמננו רמת-גן, על ידי הוצאת דביר, תל אביב תשל"ט, עמ' 86–119.
  • השיבה לגן-העדן - הערות לתולדות רעיון הגאולה הרסטורטיבית בפילוסופיה היהודית בימי הביניים, בתוך הרעיון המשיחי בישראל, יום עיון לרגל מלאת שמונים שנה לגרשם שלום, האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, ירושלים, תשמ"ב עמ' 37–86.
  • ארבעה טורים לר' אברהם בן ר' יהודה תלמידו של ר' חסדאי קרשקש, מחקרי ירושלים במחשבת ישראל כרך ג' עמ' 621–652.
  • מבוא להגותו של הראי"ה, בספר יובל אורות, בעריכת בנימין איש שלום ושלום רוזנברג, ירושלים תשמ"ח, עמ' 27–105.
  • הפרשנות הפילוסופית לשיר השירים, הערות מבוא, תרביץ נט (תש"ן) עמ' 133–151.
  • אונטולוגיה ניאופלטונית, בקובץ מנחה לשרה, בעריכה משה אידל, דבורה דימנט ושלום רוזנברג, הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, האוניברסיטה העברית, ירושלים תשנ"ד עמ' 347–366.
  • פוסט-מודרניזם, פרספקטיבה יהודית, בקובץ תוך וקליפה בתרבות המערבית, הוצאת תבונות, אלון שבות תשנ"ו.
  • דמוקרטיה והלכה – פרספקטיבה פילוסופית, בקובץ מדינת ישראל: בין יהדות לדמוקרטיה, בעריכת יוסי דוד, המכון הישראלי לדמוקרטיה, ישראל, 2000, עמ' 179–209.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכּתביו:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]