מישל רודריגז
 | |
| רודריגז, 2018 | |
| לידה |
12 ביולי 1978 (בת 41) סן אנטוניו, טקסס, ארצות הברית |
|---|---|
| שם לידה |
Mayte Michelle Rodriguez  |
| מדינה |
ארצות הברית |
| דמות ידועה | לטי (מהיר ועצבני), טרודי (אווטאר) |
| שפה מועדפת |
אנגלית |
| עיסוק |
שחקנית, שחקנית טלוויזיה, שחקנית קולנוע, מדבבת, תסריטאית, די ג'יי, צוללת, מפיקת קולנוע |
| פרסים והוקרה |
|
| http://www.michelle-rodriguez.com | |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
מאיטה מישל רודריגז (באנגלית: Mayte Michelle Rodríguez; נולדה ב-12 ביולי 1978) היא דוגמנית ושחקנית טלוויזיה וקולנוע אמריקאית.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
רודריגז נולדה בסן אנטוניו, טקסס שבארצות הברית כבתם של כרמן מילדי פארד, מהגרת מהרפובליקה הדומיניקנית, ורפאל רודריגז, יליד פוארטו ריקו וחייל לשעבר בצבא ארצות הברית. סבתה מצד אמה גם גידלה אותה על ערכי עדי יהוה. יש לה עשרה אחים ואחיות-למחצה. רודריגז היגרה בגיל 8 לרפובליקה הדומיניקנית עם אמה, ובהמשך עברו לפוארטו ריקו. מאוחר יותר הן חזרו לארצות הברית והתגוררו בניו ג'רזי.
רודריגז נשרה מהלימודים בתיכון אך הצליחה לעבור את מבחני ה-GED, בחינות המקבילות ל"בוגר תיכון". רודריגז למדה תקופה קצרה בבית ספר למסחר לפני שהתמקדה במשחק בהוליווד.
קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
רודריגז הצליחה להביס 350 מועמדות לתפקידה הראשון בסרט העצמאי אגרוף של אישה. הופעתה של רודריגז בתפקיד דיאנה גאזמן, נערה אגרסיבית המנסה להיות למתאגרפת מקצועית, זכה לביקורות חיוביות ושליליות כאחד. למרות הערכות שתזכה בפרס האוסקר באותה שנה, רודריגז לא זכתה בו. רודריגז והסרט הצליחו לזכות בפרסים אחרים כמו פרסי פסטיבל קאן ופרסי פסטיבל סאנדנס. בעקבות הצלחה זו זכתה רודריגז לשחק בסרטים מהיר ועצבני, האויב שבפנים, וכן ימ"מ יחידת פריצה. בשנת 2002 דורגה על ידי מגזינים ידועים כאחת הנשים הסקסיות בעולם. באותה שנה שיחקה בסרט "Blue Crush" בתפקיד הגולשת אדן.
ב-2004 השתתפה רודריגז בדיבוב למשחק "Halo 2" בתור חיילת מארינס. היא גם דיבבה דמות בסדרה של רשת Cartoon Network. מ-2005 עד 2006 היא שיחקה בסדרה אבודים של רשת ABC בתפקיד השוטרת הקשוחה אנה לוסיה קורטז. בסדרה היא החלה לשחק החל מהפרק האחרון של העונה הראשונה ובמשך רוב העונה השנייה ובשנת 2012 שיחקה גם בסרט הקרב על לוס אנגלס.
ב-2009 כיכבה במספר סרטים: אווטאר, מהיר ועצבני 4 וקרב בסיאטל. כמו כן שיחקה בעונה החמישית ובעונה השישית של הסדרה אבודים. ב-2010 שיחקה בסרט מצ'טה את תפקידה של "לוס", ושבה לגלם תפקיד זה בסרט מצ'טה קטלני ב-2013.
ב-2013 המשיכה רודריגז לגלם את תפקידה של לטי בסרט "מהיר ועצבני 6", בו היא שיחקה את אחת מהאנטגוניסטים שלבסוף מגלה את עצמה האמיתית וחוזרת למוטב. ב-2015 שוב גילמה רודריגז את דמותה של לטי בסרט מהיר ועצבני 7, כשהפעם עזרה לדומיניק טורטו (וין דיזל) לנצח את דקארד שואו (ג'ייסון סטיית'ם). היא מופיעה גם במהיר ועצבני 8 ב-2017.
ב-2015 מישל שיחקה בלשית בקליפ של השיר "Confident" של הזמרת דמי לובאטו.
בשנת 2016 שיחקה בתפקיד ראשי בסרט הדרמה "הסוד של מילטון" לצידו של דונלד סאת'רלנד.
פילמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
| שנה | סרט/תוכנית/סדרה | תפקיד |
|---|---|---|
| 2000 | אגרוף של אישה | דיאנה גוזמן |
| 2001 | מהיר ועצבני | לטי |
| 2002 | האויב שבפנים | ריין אוקמפו |
| 2002 | Blue Crush | אדן |
| 2003 | ימ"מ יחידת פריצה | כריס סנצ'ס |
| 2004 | קונטרול | תרזה |
| 2005-2006 | אבודים | אנה לוסיה קורטז |
| 2006 | הזן | ניקי |
| 2007 | קרב בסיאטל | לו |
| 2008 | גני הלילה | לוסי |
| 2009 | מהיר ועצבני 4 | לטי |
| 2009 | אווטאר | טרודי |
| 2010 | מצ'טה | לוס |
| 2011 | פלישה עולמית: קרב לוס אנג'לס | הלנה סנטוס |
| 2012 | האויב שבפנים: הגמול | ריין אוקמפו (השיבוט) |
| 2013 | מהיר ועצבני 6 | לטי |
| 2013 | מצ'טה קטלני | לוס |
| 2013 | אפליקציה לא נאותה | האריסט |
| 2015 | מהיר ועצבני 7 | לטי |
| 2016 | הסוד של מילטון | פרגוסן |
| 2016 | המשימה | פרנק קיצ'אן |
| 2017 | דרדסים: הכפר האבוד | דרדסית סערה |
| 2017 | מהיר ועצבני 8 | לטי |
| 2018 | אלמנות | לינדה פרלי |
| 2019 | אליטה: מלאך קרב | גלדה |
| 2020 | מהיר ועצבני 9 | לטי |
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
מישל רודריגז, ברשת החברתית פייסבוק
מישל רודריגז, ברשת החברתית טוויטר
מישל רודריגז, ברשת החברתית אינסטגרם
מישל רודריגז, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
מישל רודריגז, באתר AllMovie (באנגלית)
מישל רודריגז, באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)- מישל רודריגז, באתר Box Office Mojo (באנגלית)
- מישל רודריגז, באתר TV.com (באנגלית)
- האתר הרשמי - Michelle Rodriguez
- השחקנית מישל רודריגז יוצאת מהארון: "אני ביסקסואלית", רועי יולדוס רוזנצווייג, באתר MAKO, 2 באוקטובר 2013
