סיגורני ויבר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סיגורני ויבר
Sigourney Weaver
סיגורני ויבר בכנס "קומיק-קון" סן דייגו, יולי 2017
סיגורני ויבר בכנס "קומיק-קון" סן דייגו, יולי 2017
לידה 8 באוקטובר 1949 (בת 73)
ניו יורק, מנהטן, ארצות הברית
שם במה Sigourney Weaver עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Susan Alexandra Weaver עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1977–הווה (כ־46 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
בן או בת זוג ג'ים סימפסון (1 באוקטובר 1984–הווה) עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר צאצאים 1 עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

סיגורני ויבראנגלית: Sigourney Weaver; נולדה ב-8 באוקטובר 1949) היא שחקנית קולנוע אמריקאית. ידועה בתפקידה כאלן ריפלי בסרטו של רידלי סקוט, "הנוסע השמיני" (1979), "שובו של הנוסע השמיני" (1986), שבוים על ידי ג'יימס קמרון, ושני סרטי המשך אחרים בסדרת סרטי "הנוסע השמיני", תפקיד שבו היא זכתה להכרה ברחבי העולם. היא ידועה גם בשל תפקידיה כדיינה בארט בסדרת הסרטים "מכסחי השדים", דיאן פוסי בסרט "גורילות בערפל", ג'ייני קארבר בסרט "סופת קרח", וד"ר גרייס אוגוסטין בסרטו של ג'יימס קמרון "אווטאר" (2009).

ויבר הייתה מועמדת שלוש פעמים לפרס אוסקר בשל הופעותיה ב-"שובו של הנוסע השמיני" (1986), "גורילות בערפל" (1988) ו-"נערה עובדת" (1988), זוכה פרס גלובוס הזהב בשני הסרטים האחרונים[1]. ויבר מלוהקת בדרך כלל לתפקידי אישה חזקה ונחושה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויבר נולדה בשם סוזן אלכסנדרה ויבר בעיר ניו יורק שבארצות הברית. היא גדלה במשפחה אמידה, בת לאב מפיק טלוויזיה אמריקאי ואם אנגלייה מקולצ'סטר שוויתרה על קריירת משחק. בגיל 14 שינתה את שמה בהשראת דמות ב"גטסבי הגדול" של סקוט פיצג'רלד. למדה משחק בנעוריה אך בחרה ללמוד לתואר ראשון בספרות אנגלית באוניברסיטת סטנפורד. אחרי סיום הלימודים למדה בבית הספר לדרמה של אוניברסיטת ייל. בשנת 1967 היא התנדבה בקיבוץ תל יצחק[2].

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם סיום לימודיה החלה בקריירת משחק, בעיקר בתיאטרון ובאופרות סבון בטלוויזיה, אך סבלה ממגבלות בגלל גובהה הרב (182 ס"מ).

בשנת 1977 ביצעה את תפקידה הראשון בסרט הקולנועי הקומי של וודי אלן "הרומן שלי עם אנני" בתפקיד אילם, לצידו של אלן. בשנה זו גם שיחקה במיני-סדרה "הטובים במשפחות" לצידו של ויליאם הרט.

פריצת הדרך הקולנועית שלה הייתה בתפקיד הראשי של ריפלי בסרט המדע הבדיוני "הנוסע השמיני" שביים רידלי סקוט בשנת 1979. בהמשך הופיעה ויבר במגוון תפקידים, הן בסרטים קומיים ("מכסחי השדים", "מכסחי השדים 2", "נערה עובדת"[3], "קדימה, תריץ אחורה"), הן בסרטי מתח ("קופיקט" או "שנה בצל הסכנה"[4]) הן בסרטי דרמה ("העלמה והמוות" של רומן פולנסקי, "גורילות בערפל"[5], "סופת קרח").

ב-1984 שיחקה במחזה "Hurlyburly" בברודוויי, עליה קיבלה מועמדות לפרס טוני. ב-1985 שיחקה בסרט הקומדיה הצרפתי "אישה אחת או שתיים" לצד הכוכב הצרפתי ז'ראר דפארדיה.

בשנת 1997 קיבלה מועמדות לפרס אמי לשחקנית ראשית במיני-סדרה או סרט ופרס גילדת שחקני המסך לשחקנית ראשית בסרט טלוויזיה על תפקידה בסרט האימה הטלוויזיוני של Showtime "שלגיה: סיפור אימה", לצד השחקנים סם ניל וגיל בלוז.

בשנת 2002 שיחקה במחזה "כס הרחמים", שכתב וביים ניל לה-בוט ועלה באוף ברודוויי[6].

בשנת 2003 שיחקה בסרט הילדים "בורות", המבוסס על רב המכר "בורות" בתפקיד המפקחת לו ווקר.

בשנת 2007 כיכבה בסרט "ימים לבנים", סרט דרמה בה משחקת אם אוטיסטית[7].

בשנת 2009 שיחקה בסרט המדע בדיוני "אווטאר", שיביים ג'יימס קמרון[8]. אחר כך השתתפה בשני סרטי המשך "אווטאר: דרכם של המים" ו"אווטאר 3"[9].

בשנת 2012 שיחקה בסרט האקשן "חטיפה לאור יום" לצד ברוס וויליס[10].

בשנת 2016 השתתפה בהופעת קמע בקומדיה "מכסחות השדים", המבוסס על הסרט המקורי מ-1984 בו שיחקה ויבר בתפקיד ראשי[11]

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויבר בטקס פרסי האוסקר לשנת 2010

ויבר נשואה משנת 1984 לבמאי-שחקן ג'ים סימפסון. לזוג בת אחת, שנולדה בשנת 1990.

בשנת 2009 חתמה ויבר על עצומה לתמיכה ברומן פולנסקי, בקריאה לשחרורו לאחר שנעצר בשווייץ ביחס להאשמתו משנת 1977 בגין סימום ואונס של ילדה בת 13; היא כיכבה בעבר בסרטו "העלמה והמוות" ב-1994[12].

היא ידועה בשל החברות הוותיקה בינה לבין ג'יימי לי קרטיס, איתה כיכבה בקומדיה הרומנטית "רק לא את" ב-2010. בשנת 2015 הן התראיינו יחד, וקרטיס הודתה בפני ויבר שהיא מעולם לא ראתה את "הנוסע השמיני" בשלמותו כיוון שפחדה מדי. בשנת 2017, ויבר עשתה הופעת קמע בסדרת הטלוויזיה הבריטית "דוק מרטין". היא חשפה כי הסיבה להופעתה הייתה חברותה בת ה-40 שנה עם כוכבת הסדרה סלינה קאדל.

פילמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קולנוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

טלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Session Timeout - Academy Awards® Database - AMPAS
  2. ^ דליה טל, ‏הסוציאליזם לא מת, באתר גלובס, 17 במרץ 2005
  3. ^ אורלי לובין, וול סטריט, הגרסה הנשית, חדשות, 5 בינואר 1989
  4. ^ ביקורות:
    רחל נאמן, האיש שלנו בגיקרטה, כותרת ראשית, 17 באוגוסט 1983
    יגאל משיח, מרקוס, סוקרנו וכל השאר, דבר, 28 בספטמבר 1983
  5. ^ ביקורות:
    תמר גלבץ, כמו ערב שקופיות, חדשות, 26 בינואר 1989
    קולנוע - הגזע האנושי, "העולם הזה", גיליון 2682 מ-25 בינואר 1989, עמוד 21
  6. ^ סיגורני וויבר תשחק במחזה על 11.9, באתר הארץ, 27 באוגוסט 2002
  7. ^ אורון שמיר, עכבר העיר, ימים שחורים, באתר הארץ, 7 בפברואר 2007
  8. ^ אד פילקינגטון |הגרדיאן, סיגורני ויבר חוזרת לחלל, באתר הארץ, 18 בדצמבר 2009
    ענת טוריסקי, ‏חוויה חוץ-גופית, באתר גלובס, 24 בדצמבר 2009
  9. ^ עכבר העיר, שלושה סרטי המשך ל"אווטאר" יוצאים לדרך, באתר הארץ, 27 ביוני 2012
  10. ^ זהר וגנר, עכבר העיר, חטיפה לאור יום: סוכני מוסד במקום ברוס וויליס, באתר הארץ, 5 באפריל 2012
  11. ^ אתר למנויים בלבד אורון שמיר, עכבר העיר, "מכסחות השדים": לגמרי היה שווה לחכות, באתר הארץ, 23 ביולי 2016
  12. ^ Hadley Freeman, What does Hollywood's reverence for child rapist Roman Polanski tell us?, באתר The Guardian, ‏2 בundefined 2018