מלנכוליה (תחריט)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Melencolia I (Durero).jpg
מלנכוליה
אלברכט דירר, 1514
תחריט, 31 × 26 ס"מ

מֵלַנְכּוֹלְיָה (מרה שחורה; מיוונית: melas – שחור, chole – מרה), או כפי שאלברכט דירר קרא לה Melencolia-I, היא אחת משלושת "תחריטי-המאסטר" שיצר דירר בשנת 1514. בשל החידתיות שלה, ריבוי האלמנטים הסימבוליים ועושר האלמנטים המתמטיים-גאומטריים שבה, היא אחת היצירות שזכו למספר רב של ניתוחים, דיונים ופרשנויות, במגוון נקודות מבט, שנייה אולי רק למונה ליזה של לאונרדו דה וינצ'י. מלנכוליה היא תחריט נחושת, ומוצגת במוזיאון לאמנות יפה שבבוסטון.

הציור[עריכת קוד מקור | עריכה]

במרכז התמונה יושבת אישה מכונפת עטורה בזר עלים על ראשה, תומכת את ראשה בידה האחת, אוחזת במחוגה בידה השנייה, ומישירה מבט חודרני ומהורהר אל עבר הלא כלום. לחגורתה תלויים מפתחות ותיק כסף, המסמלים עוצמה ועושר. לרגליה פזורים כלי עיבוד עץ ונגרות, כמו מסור ומַקְצוּעָה, שבאמצעותם ניתן לעצב את העולם החומרי, אלא שהיא אינה עושה דבר - אבודה בהרהוריה, ומפנה גבה לאור.

שתי חיות בציור: כלב ישן מכונס בתוך עצמו לרגליה של מלנכוליה, ועטלף הנושא כרזה על כנפיו כשהוא עף על רקע השמש השוקעת.

שני גופים הנדסיים בציור: כדור, למרגלות מלנכוליה, ופאון התלוי על בלימה.

סמוך לכתפה הימנית של האישה - כרוב מכונף, ועל המבנה שלצידו היא יושבת מצויר ריבוע קסם מסדר 4, ותלויים עליו מאזניים מאוזנים, שעון חול, ופעמון שענבלו ניצב במרכז – כאילו עצר הזמן מלכת.

פרשנויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

על-פי מרבית הפרשנויות, עיקר המסר בציור קשור לשני היבטים: האחד, מצב הנפש המלנכולי, והשני, המסר הקשור בגאומטריה ובמתמטיקה.

מצב הנפש המלנכולי[עריכת קוד מקור | עריכה]

על-פי מרבית הפרשנויות, הציור הוא האנשה של מצב הנפש המלנכולי, ודמות האישה שבמרכזו מייצגת את דירר עצמו כשהוא נתון במצב של "מלנכוליית האמן".

בתקופת ימי הביניים היה מקובל להניח שלגוף ולנפש ישנם ארבעה מצבים התלויים בארבעה נוזלי הגוף הבסיסיים: מרה צהובה, דם, ליחה, ומרה שחורה. המרה השחורה שולטת על מצב הנפש המלנכולי, או במינוח המודרני - דיכאון. ארבעת הנוזלים מקבילים לארבע עונות השנה, לארבעת חלקי היממה, ולארבעת השלבים בחיי האדם.

המלנכוליה, הרביעית במצבי הנפש, מקבילה לסתיו, לערב, ולגיל הרביעי (מעבר לגיל 60). אדם הלוקה במלנכוליה הוא איטי, עצל, ומדוכָא, והמלנכוליה נחשבה כרעה מבין ארבעת מצבי הנפש.

אלא שדירר התייחס למלנכוליה אחרת, יותר כפי שהיה מקובל להתייחס אליה באסכולה הנאו-אפלטונית שרווחה בפילוסופיה של תקופת הרנסאנס באיטליה, ולפיה המלנכוליה נחשבה כמתת אל. היא יכולה להיות מסוכנת, אך היא גם יכולה להוביל את האדם לגדולה. היא ניצבת על הגבול העדין שבין טירוף לגאונות.

העטלף והכלב, בשל התנהגותם וטבעם, נקשרו באופן מסורתי וסימבולי למצב המלנכוליה. הכלב נחשב כיצור אינטֶליגנטי ורגיש. העטלף, בשל טבעו הלילי, נחשב כיצור מלנכולי ומסמל את הצד הרע של המלנכוליה. הכרוב המכונף מייצג את הצד האצילי והטוב שבמלנכוליה. על-פי פרשנות אחרת, הכרוב המכונף שליד מלנכוליה מייצג את ה"גאון" (מעין 'רוח נלווית' לאדם המבטאת את אישיותו, כמקובל בציורים מיתולוגיים ודתיים בעת העתיקה ובימי הביניים).

העטלף הנושא את כרזת המלנכוליה על רקע דמדומי השקיעה, מבטא את ההצהרה: "שעה של חשכה מקדימה כל פעולה יצירתית".

על פי אגריפה פון נטסהיים, מיסטיקן, אסטרולוג, אלכימאי ופילוסוף בן זמנו של דירר, מצב המלנכוליה יכול להשפיע על גאונות בשלוש רמות מדורגות: "דמיון", "סיבה", ו"מחשבה". הסיבה לאפטיות של מלנכוליה ברורה. היא אמן שיכול להצטיין ברמה הראשונה, רמת ה"דמיון" (המבוטאת על ידי ה-I שבכרזה שעל כנף העטלף), אך בגלל מגבלות זמן ומרחב, הוא אינו יכול להגיע לרמות המתקדמות הנוספות של "סיבה" ו"מחשבה", ולמעשה הוא דוחה ומסרב לממש את יכולתו.

גאומטריה ומתמטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ריבוע הקסם (פרט מתוך התחריט)

הגאומטריה נחשבה כאחת מהאמנויות הליברליות של ימי הביניים. נוכחות הגאומטריה ברורה בציור - בכלים ובעצמים שסביב דמות המלנכוליה. ברנסאנס, הבסיס לכל פילוסופיה ומדע יוחס לגאומטריה. לדירר, היו הגאומטריה והמתמטיקה התובנות התאורטיות המרכזיות שאמורות להנחות את האמן ביצירותיו.

מבין שלל האלמנטים בנושא זה שבציור, שניים זכו לפרשנויות רבות, ומשמשים עד היום נושאים לדיונים במתמטיקה פופולרית: ריבוע הקסם שעל קיר המבנה, והפאון התלוי על בלימה אל מול דמות המלנכוליה.

ריבוע הקסם[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ריבוע הקסם הוא מסדר 4, וכל שורותיו, עמודותיו ואלכסוניו מסתכמים למספר 34, שכלול בסדרת פיבונאצ'י.
  • בנוסף לדרישה בסיסית זו, הסכום 34 מתקבל מעוד 42 תצורות סימטריות. כל 52 התצורות מוצגות באילוסטרציה שלהלן.
  • השורה התחתונה מהווה מעין חתימה של דירר: המספרים 14 ו-15 שבמרכזה מציינים את השנה בה יצר דירר את התחריט, 1514, והספרות 1 ו-4 שמשני צידי שנת היצירה, מייצגות את האותיות A ו-D, ראשי תיבות שמו של דירר.
ריבוע הקסם שבציור, ו-52 התצורות המסתכמות ל-34

הפאון[עריכת קוד מקור | עריכה]

גם הפאון המוצב מול דמות המלנכוליה זכה לפירושים רבים, הן ניתוחים מתמטיים-גאומטריים, והן פירושים לגבי המשמעות הסימבולית שלו.

במרבית הניתוחים מדובר בקובייה קטומה בקודקודה העליון ובקודקודה התחתון. אחרים קובעים שמדובר בקובייה ש"נמתחה" לצורת גוף מעויני קטום בקודקודיו.

על-פי פירוש אחר, דירר צייר גוף שבהסתכלות שטחית נראה כקובייה קטומה, אך בהתבוננות מעמיקה יותר מתברר שאין בו ולו זווית אחת של 90 מעלות, ולמעשה מדובר באשליה אופטית ובגוף בלתי אפשרי במרחב (ראו את המשטח הקדמי של הגוף). המסר שדירר מבקש להעביר, על-פי הפרשנויות, הוא שאל לו לאדם לבטוח במראה עיניו, ושמאחורי המציאות הארצית הגלויה לעין, חבויה אמת מורכבת הרבה יותר ממקור אלוהי שמימי.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]