מנזר קוזחיא
 | |||||
| מנזר קוזחיא בלבנון (2003) | |||||
 אתר מורשת עולמית | |||||
|---|---|---|---|---|---|
| |||||
| מידע כללי | |||||
| סוג | מנזר | ||||
| שימוש | מנזר | ||||
| על שם | ואדי קאדישא | ||||
| מיקום |
Zgharta District  | ||||
| מדינה | לבנון | ||||
| בעלים | הכנסייה המרונית | ||||
| הקמה ובנייה | |||||
| תקופת הבנייה | המאה הרביעית | ||||
| חומרי בנייה | אבן | ||||
| מידות | |||||
| גובה מעל פני הים | 664 מטר | ||||
| קואורדינטות | 34°16′59″N 35°56′50″E / 34.283055555556°N 35.947222222222°E | ||||
| http://www.qozhaya.com/ | |||||
  | |||||
מנזר קוֹזְחָיָא, הקרוי גם "מנזר אנטוניוס הגדול" (באנגלית: Monastery of Qozhaya; בערבית: دير مار أنطونيوس قزحيا), הוא מנזר מרוני על שם אנטוניוס הגדול שהוקם בוואדי קאדישא שבנפת זע'רתא (אנ') בצפון לבנון והיווה לאורך השנים מרכז לפעילות הכנסייה המרונית בלבנון. המנזר, שבנייתו החלה, לפי ההערכה, כבר במאה הרביעית, הוא בין העתיקים בלבנון. העמק והמנזרים שבו הוכרזו על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית.
אטימולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
השם קוזחיא הוא ממקור סורי ופירושו "אוצר החיים". ה"אוצר" הוא ישו, המייצג עבור הנזיר את הצורך להקדיש את חייו לתפילות ולזנוח את הבלי העולם הזה, וה"חיים" הם שפע המים, המעניק לטבע את החיים.[1]
תולדות האתר[עריכת קוד מקור | עריכה]
לפי המסורת הקימו את המנזר, במאה הרביעית, נזירים מתבודדים (וביניהם כנראה גם הנזיר הילריון, שהיה מחסידיו של אנטוניוס הגדול). יש עדויות על אודות המקום:[1][2]
- סיר בישול ומכסה שהושאר למנזר קוזחיא על ידי האב ג'ורג', בשנת 1000 של התקופה הנוצרית.
- מסמך משנת 1154 שנכתב על ידי הפטריארך בוטרוס השני (1154-1173) בעניין מועמדותו של נזיר במנזר קוזחיא, לשמש כראש הנזירים של מנזר בקפריסין.
- כלי נחושת מצופה כסף, במנזר, ועליו חרוט התאריך 1168.
- שטר בעלות במנזר המעיד על כך שהנזירים של מנזר סנט אנתוני בקוזחיא קנו חלקת אדמה בשנת 1179.
- חותם של האפיפיור אינוקנטיוס השלישי משנת 1215, ממוען לפטריארך ירמיהו אל-אמשיתי (1199-1230) שבו נזכר שמנזר קוזחיא היה ביתו של האפיסקופי המרוני הראשון.
עם השנים הלך המנזר והתפתח, תוך שנזיריו מתמודדים מצד אחד עם רעידות אדמה שגרמו נזקים למבנים[3] ומצד שני עם השלטונות האזרחיים שהסתכסכו לא פעם עם הממסד הדתי והתאנו לנזירים[4].
במאה ה-12 שימש המנזר כמקום משכנה של הפטריארכיה המרונית, ונוספו לו תאי התבודדות שחלקם חצובים בסלע. ב-1584 נפתח במקום בית דפוס מהראשונים במזרח התיכון כשב-1610 הודפס במקום ספר תהילים בשפה הסורית וכן בערבית באותיות סוריות. העותק נשמר במוזיאון בכּסלִיכּ (ער'). ב-1708 נמסר המנזר ל"מסדר המרוני הלבנוני החדש" (אנ') ונשאר באחריותו של המסר עד לימינו. לשיאו הגיע המנזר בחציה הראשון של המאה ה-19 אז אכלסו אותו כ-300 נזירים מרונים.[1]
במהלך מלחמת העולם הראשונה קלט המנזר והלין פליטים רבים שברחו מהקרבות בלבנון ובסוריה דבר שדירדר את מצבו הכלכלי. ב-1926, לאחר המלחמה, ערכו הנזירים שיפוץ מקיף ובנו חלקים גדולים ממנו מחדש.[1]
המנזר בעת החדשה[עריכת קוד מקור | עריכה]
המנזר כולל כנסייה, מגורי נזירים, חדר ועידות, קפלה, ספריה וטחנת קמח. בבעלות המנזר שדות חקלאיים רבים בצפון לבנון שהפכו אותו לעשיר, דבר המאפשר לראש המנזר לתרום לאחזקת מנזרים אחרים.
ב-1993 החל תהליך שיקום מקיף של המנזר שכלל שיחזור של בית הדפוס שפעל בו ופתיחת מוזיאון אליו נאספו חפצים ומסמכים היסטוריים שנשמרו במנזר לאורך השנים ובכללם מטה כמורה שנשלח למנזר על ידי מלך צרפת - לואי התשיעי. המוזיאון נחנך ב-10 בנובמבר 1994 בנוכחות נכבדי העדה המרונית ובכירים בממשל הלבנוני. המוזיאון פתוח לביקור תיירים ועולי רגל שיכולים לראות את האטרקציות של המנזר הכוללות את המערה בה התבודד הקדוש אנטוניוס הגדול.
בדצמבר 1998 הכריזה אונסק"ו על המנזר, יחד עם ואדי קאדישא ושאר המנזרים בו, כאתר מורשת עולמית.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אתר הבית
- מנזר קוזחיא, באתר lebanonuntravelled.com
- מנזר קוזחיא, באתר heatheronhertravels.com
- מנזר קוזחיא, באתר archiqoo.com
- מנזר קוזחיא, באתר mapcarta.com
סיור במנזר קוזחיא, סרטון באתר יוטיוב, 2009- סיור במנזר קוזחיא, סרטון באתר יוטיוב, 2008
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 4 The Monastery of Qozhaya - Lebanon, www.qozhaya.com
- ^ Subterranea of Lebanon: Mar Antonios Kozhaya, Show Caves of the World (באנגלית)
- ^ ב-1714 גרמה רעידת אדמה למותו של אחד מאבות המנזר.
- ^ המנזר ננטש ב-1723 וב-1726, לאחר ששלטונות האזור הטילו מיסים כבדים על תושבי מנזר, וב-1877 נאסרו הנזירים שנרדפו על ידי המושל.
 | |
|---|---|
|