מנחם פוזננסקי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מנחם פוזננסקי

מנחם פּוֹזְנַנְסקי (Menahem Poznansky; ‏13 בספטמבר 188720 בדצמבר 1956) היה סופר ישראלי יליד קמניץ פודולסקי שברוסיה (בדרום-מערב אוקראינה של היום). חתן פרס ברנר לשנת 1956.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פוזננסקי נולד בקמניץ פודולסקי לאביו יוסף ולאמו אסתר לבית ווייסלוביטש. כשהיה בן שנתיים עברה משפחתו לברדיצ'ב, ובשנת 1898, כשהיה בן 11, עקרה המשפחה מערבה לעיר לודז' (פולין), שם גם התחנך אצל מורים פרטיים ולאחר מכן השתלם והוסמך להוראה בעברית ובספרות בבית ספר ממשלתי ליהודים.

בין השנים 19061908 עבד בבתי דפוס, תחילה בלודז', שם חבר למשורר יצחק קצנלסון, ולאחר מכן בלבוב, שם התוודע לסופר י"ח ברנר.

בשנת 1914, עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, נישא למרים בת פיגה וליב ניברט, ויחד עלו בני הזוג לארץ ישראל. בארץ עבד תחילה בפלחה ובשמירה, ובהמשך התקבל למשרת הוראה בבית הספר לבנות בנווה צדק. בעבודת ההוראה המשיך עד ליציאתו לפנסיה (בין היתר, כמורה בבית הספר "תל נורדוי" בתל אביב).

פוזננסקי כתב סיפורים ליריים; תחילה פרסמם בכתבי העת "השילוח" וב"העולם" ובמרבית כתבי העת העבריים של תקופתו, בהם "רביבים", "האדמה", "מעברות", "מאזניים, "דבר", "אורלוגין" ועוד.

פוזננסקי תרגם קבצים רבים, בהם: "אבות ובנים" של איוון טורגנייב, "בעלי אחוזה מן הדור הישן" של ניקולאי גוגול, "זיכרונות של מהפכן" של פיוטר קרופוטקין, "חצי יובל שנים של קריניצה" על התנועה הקבוצתית בקווקז, ועוד.

פוזננסקי קיבץ והביא לדפוס את יצירותיהם של מספר סופרים נבחרים, בהם: "על גבול הדממה" של צבי שץ, רשימותיה של המשוררת פניה ברגשטיין ועזבונו של ל.א אריאלי. אולם את מרבית עבודתו בתחום ביצע בכינוס יצירותיו ואיגרותיו של יוסף חיים ברנר, שאף עבדו במשותף על היצירה "מחיי יוסף טרומפלדור", שאותה המשיך פוזננסקי לאחר הירצחו של ברנר. על עבודתו במשך שלושים שנה בשימור וליקוט יצירותיו של ברנר, זכה פוזננסקי בפרס ברנר בשנת 1956, זמן קצר לפני מותו.

פוזננסקי נפטר ב-20 בדצמבר 1956. נטמן בבית העלמין קריית שאול.

היה אב לבן, בנימין גלעד, חבר קיבוץ בית השיטה,[1] ולבת, וסב לנכדים. אחד מאחיו, לייב פוזננסקי, היה ממנהיגי "הבונד" ונספה בשואת יהודי פולין.

כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דמויות מלוות: ספורים, תל אביב: דבר, תרפ"ז.

לאחר מותו:

  • דמויות מלוות: כתבים, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, תשי"ח 1957.
  • אגרות: תרע"ט–תשט"ז, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, תש"ך 1960.[2]

תרגום[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פיוטר קרופוטקין, זכרונות של ריבולוציונר; תל אביב: הסתדרות העובדים העברים הכללית בארץ ישראל, ועדת התרבות, תרפ"ה-תרפ"ו.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפרי עטו:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בנימין גלעד: דף יזכור באתר קיבוץ בית השיטה.
  2. ^ ראו: ז. דוידקצרות: אגרות, דבר, 4 במרץ 1960; שלמה גרודזנסקיאגרות "אנושיות", דבר, 1 באפריל 1960, המשך; י. ליכטנבוים, מנחם פוזננסקי באגרותיו, דבר, 1 באפריל 1960.