מטמון נחל משמר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף מערת המטמון)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מטמון נחל משמר - ראש אַלָּה מעוטר - ממוזיאון הכט חיפה. ראש האלה מעוטר בתאומי יעלים בעלי גוף אחד. משני הצדדים שתי זרועות בצורת להבי סכין וגרזן (העתק). לפי גישת אמזלג יש לקרוא את הסמל כסגסוגת (צמד עפרים/עפרות) - הנמזגת לכבשן וממנה ניתן לייצר כלים בצורת להב סכין או גרזן).

מטמון נחל משמר התגלה בשנת 1961, במסגרת מבצע חיפושים אחר מגילות גנוזות נוספות. בעקבות גילוי מגילות ים המלח, יצאו למדבר יהודה משלחות ארכאולוגיות רבות. אחת המשלחות בראשות פסח בר אדון, מצאה ממצאים מהתקופה הכלקוליתית במערה סמוך לראש המפל הגבוה במצוק הצפוני של נחל משמר; המערה מכונה כיום מערת המטמון. המטמון, שהיה טמון בכוך בפינה מרוחקת של מערת מגורים כלקוליתית, עטוף במחצלת, כלל 442 חפצים, מהם 429 מנחושת, ובהם שרביטים וכלי שנהב, שישה חפצים מהמטיט, אחד מאבן, חמישה מניב של היפופוטם ואחד מחט של פיל.

תיארוך[עריכת קוד מקור | עריכה]

תיארוך הממצים נעשה בשיטת תיארוך פחמן-14, כאשר המחצלת בה היו עטופים הממצאים משמשת כמצע האורגני לבדיקה. התארוך הצביע על שנת 4300 לפנה"ס בערך.

למה שימשה המערה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המטמון כפי שנמצא במערה

הארכאולוגים חלוקים על טיבם של הכלים שנמצאו. יש הטוענים שאלו כלי הקודש של מקדש עין גדי מאותה התקופה, המרוחק כ-12 ק"מ מהמקום, ואשר היו בו סימנים של עזיבה מהירה אך ללא סימני הרס מכוון;[1] אחרים טוענים שלא נמצאה הוכחה לקשר כלשהו למקדש, ומכאן השערתם שאלו ממצאים של חפצי פולחן של תושבי המדבר, כמו אלו שנמצאו בנחל חמר והוטמנו במערה כגניזה כדי שלא יחוללו.[2]

תאוריות אחרות טוענות שהממצאים אינם פולחניים, וריבוים מעיד על כך שהם שייכים לסוחרים – כך שבעצם המערה היא מחסן המכיל כמויות רבות של כלים למכירה וכן חומרים משומשים להתכה והכנת כלים חדשים.[3]

תזת הקוד הוויזואלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעשור השני של המאה ה-21 חקר את המטמון ניסים אמזלג מן המחלקה למקרא, ארכאולוגיה ומזרח קדום באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. לדבריו, פענח את משמעות המטמון המסתורי והראה שהוא מהווה קוד ויזואלי (צורה קדומה של כתב), שבו סמלים ויזואליים מסמנים מילים בעלות מצלול דומה. כך, הסמל הנפוץ במטמון, של צמד עופרים, מסמל שתי עפרות (סוג סלע המכיל מחצבים) הדרושות להתכת סגסוגת. זאת לפי השימוש בשורש הפרוטו-שמי ע.פ.ר שהוראתו כפולה - עופר ועפרה. כדור מנוקב לארכו יכול להצביע על כבשן כתוצאה מהשימוש בשורש ח.ר.ר (המשתמש הן לדבר מה נקוב - חור והן לציון חום). לפיכך, טוען אמזלג, חפצי המטמון מייצגים שפה המדברת על תהליכים במטלורגיה (עיבוד מתכות), ידע הקשור בבריאה. אמזלג מוסיף עוד ש"הנפחים ידועים במיתולוגיות של העולם העתיק כממציאי הכתב, המביאים אותו לעמים. עד עצם היום הזה ידועים הנפחים בחברות המסורתיות מעמק הניז'ר שבאפריקה בהמצאת כתבי סתרים, והשימוש בהם נעשה כדי להתבונן ולהעביר מידע אזוטרי למפענח חלומות ולנביא".[4]

תכולת המטמון[עריכת קוד מקור | עריכה]

המטמון מכיל מספר רב של כלי נחושת. רובם אינם כלי עבודה אלא כלים מיוחדים, שחלקם מעוטרים בתבליטים וחריטות.

כלים מיוחדים אלו נוצרו בטכניקת השעווה האבודה (lost-wax) – שיטה שבה יוצרים ראשית כול את צורת המוצר בדונג או שרף עצים, ועוטפים את הצורה בטין; כששורפים את הטין, הדונג נעלם ונשארת תבנית, שאליה יוצקים את המתכת. כאשר המתכת מתקררת, שוברים את הטין ומלטשים את המוצר הסופי לידי גימור. כמו כן נראה שהשתמשו בשני סוגי נחושת להכנת הכלים: את כלי העבודה, כגון אזמלים ופטישים, יצרו מנחושת כמעט נקייה, ואילו לייצור הכלים המיוחדים השתמשו בסגסוגת של נחושת, המכילה הרבה ארסן. השימוש בארסן שיפר את קשיותהּ של הנחושת ואת טיב היציקה. (יש לציין שעל אף שהנחושת הנקייה חלשה יותר, בכל זאת היא שימשה לייצור כלי העבודה). כמו כן, בחלק מהכלים ישנה רמה גבוהה של ארסן: בין 2 ל-12 אחוז – יסוד שככל הידוע לא היה קיים בסביבת ארץ ישראל, והמקור הכי קרוב לו הוא בקווקז. מכאן מסיק המחקר כי כבר בתקופה הכלקוליתית התקיימה רשת מסחר ענפה בלבנט ובאנטוליה, בין אם ישירה או בין אם באמצעות מתווכים בדרך.

כלי הנחושת שנמצאו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספר כלי נחושת ממטמון נחל משמר
  • עטרות – נמצאו עשרה כלים גליליים חלולים דמויי עטרה, שקוטרם נע בין 15.6 ל-19 ס"מ וגובהם בין 7 ל-11.7 ס"מ, חלקם מעוטרים בחריטות, תבליטים ובעלי חיים מקורננים.
  • קנים – 118 חפצים ארוכים וחלולים, שאורכם נע בין 7 ס"מ ל-40 ס"מ. בחלקם נמצאו שרידי חומר אורגני, ומכאן ניתן להסיק שנישאו על גבי מקלות. כל הקנים מעוטרים, וניכר שכל אחד יוצר בתבנית משלו.
  • ראשי אלות – הקבוצה הגדולה ביותר במטמון, ובה 261 פרטים מעובים בצורות שונות: אגסיים, עגולים, דמויי דיסקוס ומוארכים. לכולם חור במרכזם, ועל פי שאריות החומר האורגני נראה שנישאו על גבי מקלות עץ. ראשי האלות חלקים ולא מעוטרים ונוצרו משלושה חומרים, נחושת, המטיט ואבן גיר. מספר ראשי נחושת הכילו ליבת אבן ממסלע מקומי.
  • שרביטים – חמישה קנים דקים, ארוכים ואטומים.
  • נסים מעוטרים – שלושה נסים, שככל הנראה נישאו על גבי מקלות. בסיסם עבה ומזכיר את ראשי האלות, כל אחד מעוטר בצורה שונה: אחד ביעלים וכלי עבודה, השני בנשר והשלישי ב-4 זיזים הפונים לכיוונים שונים.
  • כלים דמויי קרן – שלושה כלים דמויי קרן כפופה, המדגישים את חשיבות הקרניים בפולחן התקופה. גם כלים אלו היו מעוטרים.
  • כלי קיבולכד בעל צוואר גבוה, סיר או קערה עמוקה ושלושה כלים דמויי סל עם ידית גבוהה.

כלים אחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנוסף לכלים שנמנו לעיל, נמצאו 5 חפצים עשויים מניבים של היפופוטם, חתוכים לאורכם בצורת חרמש. החפצים חוררו בשלוש שורות של חורים עגולים, ובמרכזם חור מוקף שולים מוגבהות. כלים אלה נמצאו בצרור של כלי הנחושת. המטרה שלשמהּ שימשו הכלים אינה ידועה.

הממצאים כללו גם מכל שנהב באורך 38 ס"מ, עשוי חט של פיל.[5]

גלריית תמונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פסח בר אדון, מערת המטמון: הממצאים ממערות נחל משמר, ירושלים: מוסד ביאליק: החברה לחקירת א"י ועתיקותיה, תשל"ב-1971.
  • ניקו האס והלל נתן, "נסיון לפירוש חברתי של קבורות כלכוליתיות במערות נחל משמר". בתוך: חפירות ומחקרים: מוגש לפרופ' שמואל ייבין / ערך יוחנן אהרוני, תל אביב: המכון לארכאולוגיה על ידי כרטא, 1973.
  • רבקה גונן, מבוא לארכאולוגיה של תקופת המקרא, תל אביב: האוניברסיטה הפתוחה, תשמ"ט-1989, יחידה 3, עמ' 157–162.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מטמון נחל משמר בוויקישיתוף

מערת המטמון, נחל משמר, באתר מוזיאון ישראל

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Ussishkin, D. (1980). The Ghassulian Shrine at Ein-Gedi. Tel Aviv 7: 1-44. (באנגלית)
  2. ^ Garfinkel, Y. (1994). Ritual Burial of Cultic Objects: The Earliest Evidence. Cambridge Archaeological Journal 4: 159-188. (באנגלית)
  3. ^ Tadmor, M. (1989). The Judean desert Treasure from Nahal Mishmar, A Chalcolithic Trader's Hoard? In Leonard, A. and Williams, B. (eds.) Essays in Ancient Civilizations, Presented to Helene J. Kantor SAOC 47: 249-261. (באנגלית)
  4. ^ נסים אמזלג, במדבר יהודה, לפני 6,000 שנה, המציאה קבוצת חרשי נחושת את הכתב הראשון, באתר הארץ, 2 באוגוסט 2019
  5. ^ רבקה יוגב, מבוא לארכאולוגיה של ארץ ישראל בתקופת המקרא, תל אביב: האוניברסיטה הפתוחה, תשמ"ט-1989, יחידה 3, עמ' 162.