מפלגת הפעולה העממית
 | |
| מדינה |
סינגפור  |
|---|---|
| מייסד |
לי קואן יו |
| מנהיגים |
Heng Swee Keat |
| תקופת הפעילות |
1954–הווה (כ־70 שנה) |
| אידאולוגיות |
שמרנות סוציאלית, חילוניות, רב-תרבותיות, מדינת לאום מדינתית, ליברליזם כלכלי, קהילתנות |
| מטה |
סינגפור |
| מיקום במפה הפוליטית |
ימין-מרכז |
| נציגויות בפרלמנטים | |
| חברי פרלמנט |
79 (הפרלמנט של סינגפור) |
|
www | |
  | |
People's Action Party (בעברית: מפלגת הפעולה העממית; ראשי תיבות: PAP) היא מפלגה סינגפורית, אשר מהווה המפלגה החזקה והוותיקה מבין המפלגות במדינה. מאז הקמתה בשנת 1965,[דרושה הבהרה] לא הפסידה המפלגה באף מערכת בחירות בסינגפור. דבר זה הופך אותה למפלגה השלטת היחידה בהיסטוריה של הרפובליקה של סינגפור. כיום (מרץ 2018) מחזיקה PAP ב-83 מתוך 89 המושבים בפרלמנט. יריבותיה העיקריות הן "מפלגת הפועלים" (Worker's Party) ו-"המפלגה הדמוקרטית של סינגפור" (SPD).
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מפלגת הפעולה העממית (PAP) נוסדה ב-21 בנובמבר 1954 על ידי לי קואן יו, ד"ר גו קנג סווי, ס ראג'אטנאם, ד"ר טו, צ'ים צ'יי ולים קים סאן, קבוצת משכילים שרוב חבריה חונכו במוסדות אקדמיים באנגליה. המפלגה נוסדה מתוך קבוצת אקטיביסטים פוליטיים מקומיים שפעלו לעצמאות סינגפור מידי השלטון הקולוניאלי הבריטי. בבחירות הראשונות באי בשנת 1955 ניצחה מפלגת "חזית העבודה" בראשות דייוויד מרשל. PAP קבלה ייצוג בפרלמנט אשר כלל 3 מתוך 4 מושבים עליהם התמודדה המפלגה. מרשל, השר הראשי הראשון לאחר קבלת האוטונומיה מבריטניה, התפטר כשנה לאחר מינויו, ב-1956. במקומו התמנה לים יו הוק, גם הוא מ"חזית העבודה". במהלך 4 השנים בהם הייתה "חזית העבודה" בשלטון היא לא הצליחה למנף את סינגפור ולהוציאה מהמשבר הכלכלי בו הייתה נתונה. בשל כך איבדה "חזית העבודה" את אמונו של הציבור, דבר אשר פתח חלון הזדמנות ל-PAP לשליטה בסינגפור. בבחירות בשנת 1959, PAP ניצחה וקיבלה 43 מתוך 51 המושבים בפרלמנט. מאז, לא הפסידה PAP ולו פעם אחת בבחירות.
בשנת 1963 נפרדה סינגפור לחלוטין משלטון הכתר הבריטי והצטרפה למלזיה. לאחר חילוקי דעות רבים עם השלטון המלזי, ב-9 באוגוסט 1965 הוקמה רפובליקת סינגפור, בראשותו של ראש ממשלתה הראשון לי קואן יו.[1]
השנים הראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנותיה הראשונות של סינגפור, PAP בראשות לי קואן יו ניסתה להתמודד עם בעיית כלכלת האי הרעועה. בתחילת שנות ה-70 החלה ממשלת סינגפור לעודד את העבודה באי במתן תמיכה נרחבת לתחזוקת הנמל, אשר מהווה עד היום מקור הכנסה חשוב בכלכלה הסינגפורית. כמו כן הממשלה עודדה עבודה בתעשייה וייצור, וכן משיכת חברות בינלאומיות להשקעה בסינגפור. מסי החברות במדינה היו נמוכים מאוד, וכלכלתה חופשית למדי. כך, הכלכלה של סינגפור גדלה במהירות עצומה ותוך זמן קצר יחסית הצליחה למנף את כלכלתה בצורה אפקטיבית מאוד, דבר אשר נחשב עד היום לפלא הנהגתי בידי רבים. עם זאת, המפלגה הנהיגה שלטון דיקטטורי ונוקשה אשר כלל עונשים כבדים אשר חלקם אינם מקובלים במערב, כמו ענישה גופנית. בהנהגתו של לי קואן יו, הממשלה נקטה גישה לא מתפשרת עבור הפשיעה אשר גרמה לה להיות אחת המדינות בעלות אחוזי הפשיעה הנמוכים בעולם.[2]
תקופת גו צ'וק טונג[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב־28 בנובמבר 1990 נבחר גו צ'וק טונג לראש ממשלתה השני של סינגפור. ללי קואן יו, מנהיגה האגדי של סינגפור ושל מפלגת הפעולה העממית, עדיין היה תפקיד חשוב בשלטון. הוא כיהן בתפקיד שר בכיר, תפקיד אשר נוצר במיוחד עבורו. בשנת 1994 אירעה תקרית דיפלומטית בין ארצות הברית לבין סינגפור. נער אמריקאי הואשם בוונדליזם ונידון לעונש של שש מלקות. לאחר בקשה מיוחדת מנשיא ארצות הברית ביל קלינטון עונשו הומתק והוא נידון רק ל-4 מלקות. עונש זה איננו מקובל בחברה המערבית והוביל לביקורת קשה כלפי הממשל הסינגפורי.[3] בזמן כהונתו של גו, חוותה סינגפור מספר משברים כלכליים.
תקופת לי הסיין לונג[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-12 באוגוסט 2004 לי הסיין לונג, בנו הבכור של לי קואן יו (ראש הממשלה הראשון של סינגפור), התמנה לראשות הממשלה. בזמן כהונתו הוביל רפורמות ליברליות, כמו שינוי שיטת הבחירות לשיטה האלקטורלית, הגברת חופש הביטוי הפוליטי והיתר פרסום פוליטי באינטרנט. עם זאת, בשנת 2006 נעצר ראש "המפלגה הדמוקרטית של סינגפור" באשמת נשיאת נאום בציבור ללא רישיון מיוחד לכך. דבר זה גרם לביקורת רבה מארגוני זכויות אדם כמו Human Rights Watch על שלטונות סינגפור.[4] עצם מינויו לתפקיד ראש הממשלה למרות היותו בנו של ראש ממשלה קודם, גרף ביקורת בשל היות סינגפור רפובליקה.
מאפייני המפלגה ועקרונותיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
למפלגה מספר סממנים בולטים אשר ייצגו אותה מאז הקמתה ועד לימינו:
- הסמל- סמל המפלגה, ובו הצבעים לבן, אשר מסמל טוהר ויושרה, אדום אשר מסמל פעולה, ומעגל כחול אשר מסמל את אחדות כל הגזעים.
- הצבע הלבן - הצבע הלבן, אשר מהווה חלק מסמל המפלגה, הוא הצבע המזהה את המפלגה. חברי המפלגה נוהגים ללבוש בגדים לבנים, תומכי המפלגה מציגים שלטים ודגלים בצבע לבן.
- ארבעת עקרונות המפלגה - המפלגה דוגלת בארבעה עקרונות פעולה:
- מריטוקרטיה - שלטון בו הטובים ביותר והמצליחים ביותר שולטים במדינה. תחת שלטון המפלגה ניתן היה לזהות עיקרון זה, ובו רבים ממנהיגיה וחבריה הם אנשים משכילים, אנשי עסקים מצליחים, בכירים בצבא, עורכי דין וכו'.
- הגינות - המפלגה מקפידה על טוהר המידות בחברה הסינגפורית ומנסה ככל האפשר לדחות שחיתות מכל סוג שהוא.
- רב תרבותיות - המפלגה תדאג לכל אזרחי סינגפור באופן שווה, ותתחייב לא לבצע הבדלה מגדרית.
- עצמאות - המפלגה תדאג לכך שסינגפור תהיה עצמאית ולא תהיה תלויה בגורמים אחרים.[1]
.jpg)
תמורות באידאולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אידאולוגיית המפלגה השתנתה רבות לאורך השנים, אם כי תמיד סבבה במרכז המפה הפוליטית. לפי לי קואן יו, "PAP היא מפלגה פרגמטית, ומוכנה לשקול כל רעיון טוב". לכן, ניתן לראות שמאז תקופת כהונתו של לי קואן יו מצע המפלגה השתנה רבות, וכיום נוטה לכיוון סוציאל-דמוקרטיה וקפיטליזם.[5]
תקופת לי קואן יו[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתחילת דרכה, למפלגה היו מוטיבים רבים אשר מאופיינים במפלגות קומוניסטיות וסוציאליסטיות, כמו תנועות נוער, קוד לבוש אחיד, ואף שימוש במושג "קומרד" ככינוי לחבר המפלגה, כינוי שנפוץ בשימושו במפלגות קומוניסטיות. בתחילת דרכה שאפה המפלגה לשלטון סוציאליסטי בסינגפור, אך בשביל להשיג מטרה זו, האמינו בכירי המפלגה כי יש ליישם קודם לכן שלטון קפיטליסטי. בשנים הראשונות של כהונת לי קואן יו ניסו דרכים רבות לבסס את הכלכלה הסינגפורית. למעט השימוש בנמל, שהווה מקור הכנסה משמעותי לכל אורך היסטורית האי, המדינה אפשרה מסחר חופשי וליברלי, אך עם זאת סייעה לצמיחת עסקים, רבים מהם בתחום האלקטרוניקה, הבנקאות ובניית הספינות. דבר זה, ובנוסף סיוע ממשלתי בתחומי הבריאות והדיור, עודד סינגפורים רבים לעבוד.[6]
סינגפור המודרנית[עריכת קוד מקור | עריכה]
השיטה הכלכלית של סינגפור המודרנית לא שונה בהרבה מזו של לי קואן יו, אך כיום סינגפור מתמקדת הרבה יותר בתעשיות היי-טק וייצור שבבים. עם זאת בעידן המודרני ניתן לראות כי המפלגה נוטה להזדהות עם ערכים דמוקרטיים ומערביים. כיום, בשונה מבתקופת לי קואן יו, ישנו ביטוי מסוים לאופוזיציה בשלטון, אשר מתבטא בכך שיש לה חופש ביטוי מוגבל וייצוג בפרלמנט. עם זאת, עדיין ניתן לראות כי PAP מפרים מפעם לפעם את כללי הדמוקרטיה המערבית, כגון בבחירות בשנת 2011, בהם השיגה המפלגה 60.1 אחוזים מהקולות, דבר אשר מהווה שיא שלילי באחוז ההצבעה למפלגה, אך בכל זאת גרפה 81 מתוך 87 המושבים בפרלמנט, כך שייצוגם הוא 93.1 אחוזים מכל החברים בו.[7]
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- "פוליטיקה של סינגפור תחת שלטון מפלגת הפעולה העממית" (דיאנה קיי. מאוזי ו-אר.אס. מילנה, 2002, הוצאת עיתונות פסיכולוגית)
- סינגפור - היסטוריה - מלחמת העולם השנייה וסוף הקולוניאליזם (מתוך אנציקלופדיה בריטניקה)
- “נער שהולקה בסינגפור חוזר הביתה" (23 ביוני 1994, מתוך אתר ה"ניו יורק טיימס")
- “סינגפור: האשמות כנגד מנהיג האופוזיציה" (8 בפברואר 2011, מתוך אתר Human Rights Watch)
- "חמישה דברים על הבחירות בסינגפור" (9 בספטמבר 2015, ערוץ היוטיוב של Wall Street Journal)
- “האידאולוגיה של ה-PAP היא חוסר אמונה באידאולוגיות... היש היא?" (מתוך אתר Word Press, 8 באפריל 2011)
- "איך סינגפור נהייתה אחד המקומות העשירים עלי אדמות?" (מאת ג'ים זרולי, אתר NPR)
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של מפלגת הפעולה העממית
מפלגת הפעולה העממית, ברשת החברתית אקס (טוויטר)- "חמישה דברים על הבחירות בסינגפור" (9 בספטמבר 2015, ערוץ היוטיוב של Wall Street Journal)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 Diane K. Mauzy, Robert Stephen Milne, Singapore Politics Under the People's Action Party, Psychology Press, 2002. (באנגלית)
- ^ "Singapore - History". Encyclopedia Britannica (באנגלית). נבדק ב-2018-05-17.
- ^ and, Michael Decourcy Hinds. "Teen-Ager Caned in Singapore Returns Home" (באנגלית). נבדק ב-2018-05-17.
- ^ "The PAP's ideology is that they don't believe in ideologies…or don't they?". Fearfully Opinionated (באנגלית אמריקאית). 2011-04-07. נבדק ב-2018-05-17.
- ^ "Singapore: Drop Charges Against Opposition Leader". Human Rights Watch (באנגלית). 2011-02-08. נבדק ב-2018-05-17.
- ^ "How Singapore Became One Of The Richest Places On Earth". NPR.org (באנגלית). נבדק ב-2018-05-17.
- ^ Wall Street Journal (2015-09-09), Five Things About Singapore's Election, נבדק ב-2018-05-17