לדלג לתוכן

מצוות תוכחה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מצוות תוכחה
(מקורות עיקריים)
מקרא ספר ויקרא, פרק י"ט, פסוק י"ז
תלמוד בבלי תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף ל"א; תלמוד בבלי, מסכת ערכין, דף ט"ז, עמוד ב'
משנה תורה משנה תורה לרמב"ם, ספר המדע, הלכות דעות, פרק ו', הלכה ז'
ספרי מניין המצוות ספר המצוות, עשה ר"ה
ספר החינוך, מצווה רל"ט
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מצוות תוכחה היא מצוות עשה מתוך תרי"ג מצוות, לפיה חובה להוכיח אדם מישראל[1] שאינו נוהג כשורה.

מקור המצווה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתורה נאמר: ”הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא” (ספר ויקרא, פרק י"ט, פסוק י"ז).

דיני המצווה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאשר רואה אדם את חבירו עובר על מצווה הכתובה בפירוש בתורה, חייב להוכיחו, בין במצוות שבין אדם לחברו ובין במצוות שבין אדם למקום.

המוכיח את חברו צריך לפנות אליו ביחידות, ולהוכיחו בלשון רכה כדי שלא יתבייש. ואם אין זה עוזר, הוא נדרש להוכיחו פעמים רבות עד שיהיה קרוב החוטא להכות את המוכיח. וזאת מדין הערבות שנטלו עם ישראל זה על זה. אך אם חברו עבר עברה מול קהל צריך לפנות אליו מיד ולא בסתר כי זהו חילול השם.

אם המוכיח הוא אדם שיכול להעניש את עובר העברה (כמו אבא לבן או רב לתלמיד) ולכפות עליו לא לעשות את העבירה, ובמקרה שלא מצליח להוכיחו בעדינות ובלשון רכה, אזי חובה עליו להענישו עד שלא יעשה את העברה, ואם לא יעשה כן אף הוא נענש בחטאי החוטא.

מצוות התוכחה היא חלק הכרחי ממצוות ואהבת לרעך כמוך[2] ולא תשנא את אחיך, מפני שלעיתים האדם נפגע ממעשיו של חברו, והדרך היחידה שלא להפגע ממנו ולשונאו היא לדבר עימו להוכיח אותו על מעשיו, ומתוך כך לנסות להתפייס עימו[3][4].

מקרים שאין להוכיח

[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוכחת ומוסר

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספר משלי (יב, א) נאמר: אֹהֵב מוּסָר אֹהֵב דָּעַת, וְשֹׂנֵא תוֹכַחַת בָּעַר. ביאר רלב"ג: מי שהוא אוהב מוסר במידות הוא אוהב דעת כי זה ממה שיישירהו לשלמות המושכלות (ששלמות השכל תלויה בשלמות במידות), ולזה הוא מבואר כי מי שהוא שונא התוכחת ונפקד ממנו שלמות במידות הנה הוא בער כי יפקד ממנו שלמות המושכלות גם כן. באופן דומה נאמר (משלי יג, א): בֵּן חָכָם (ישמע) מוּסַר אָב, וְלֵץ לֹא שָׁמַע גְּעָרָה. וכיוצא בזה (משלי טו, לב): פּוֹרֵעַ מוּסָר מוֹאֵס נַפְשׁוֹ, וְשׁוֹמֵעַ תּוֹכַחַת קוֹנֶה לֵּב. פירש מצודת דוד: יקנה בזה לב חדש ומשכיל.

רבי אומר; איזו היא דרך ישרה שיבור לו האדם, יאהב את התוכחות ,שכל זמן שתוכחות בעולם, נחת רוח באה לעולם, טובה וברכה באין לעולם, ורעה מסתלקת מן העולם, שנאמר (משלי כד, כה) ולמוכיחים ינעם ועליהם תבוא ברכת טוב[11] (רש"י: אדם שמקבל תוכחה ינעם ונחת רוח באה לעולם).

בספר מבחר הפנינים (המיוחס לרבי שלמה אבן גבירול), שער תוכחת האהבה, כתוב:

  • אמר החכם, מעולם לא הוכחתי אדם שלא מצאתיו מחפש על מומי.
  • ואמר, חבר שיגיד לך מומך בינך לבינו בכל פעם שיפגעך, טוב לך מחבר שיתן לך בכל עת שיפגעך דינר זהב.
  • ואמר, אני אוהב מי שיודיעני במומי ביני לבינו בלבד.

חז"ל התלוננו על הבעייתיות הקיימת כיום במצוות התוכחה (ועיין תלמוד בבלי, מסכת ערכין, דף ט"ז, עמוד ב'):

אמר ר' טרפון "העבודה! אם יש בדור הזה יכול להוכיח". אמר ר' אלעזר בן עזריה "העבודה! אם יש בדור הזה יכול לקבל תוכחת". אמר ר' עקיבא "העבודה! אם יש בדור הזה יודע האיך מוכיחים".

ספרא, פרשת קדושים, ד

אף על פי כן, כתבו הפוסקים שאין זה מבטל את מצוות התוכחה לגמרי ואם ישנו סיכוי שהחוטא ישמע, צריך להעיר לו[12].


קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ המצווה קיימת רק בישראל ואיננה קיימת בגר תושב, רש"י על תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ע"ה, עמוד א'.לפי ספר חסידים ממדת חסידות להוכיח גם גוי (ספר חסידים, נוסח פארמא תשס"ח. מובא גם כאן)
  2. ^ לפיכך נאמר: טוֹבָה תּוֹכַחַת מְגֻלָּה מֵאַהֲבָה מְסֻתָּרֶת (משלי כז, ה). פירש רבי יוסף קמחי: טובה תוכחת מגולה כשהיא באה מתוך אהבה מסותרת.
  3. ^ רמב"ם הלכות דעות ו ו – ויקיטקסט, באתר he.wikisource.org
  4. ^ ד - איסור שנאה, באתר פניני הלכה, ‏2000-08-01
  5. ^ רמ"א סימן תרח סעיף ב ומשנה ברורה סימן תרח, ס"ק ט
  6. ^ מגן אברהם, אורח חיים תרח אות ג, בשם ספר חסידים סימן תיג
  7. ^ ספר משלי, פרק ט', פסוק ח'
  8. ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תר"ח, סעיף ב'.
  9. ^ תוספות על תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף נ"ה, עמוד א', ד"ה ואע"ג
  10. ^ ביאור הלכה סימן תר"ח, ד"ה אבל אם
  11. ^ תלמוד בבלי, מסכת תמיד, דף כח עמוד א
  12. ^ משנה ברורה סימן תרח, סעיף ב

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.