מקדש שלושת האמגושים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מקדש שלושת האמגושים בקתדרלת קלן
הסרקופג מהצד
המקדש בקתדרלת קלן
המקדש באפסיס
פרט: הנביא נחום

מקדש שלושת האמגושיםגרמנית: Dreikönigsschrein) הניצב בקתדרלת קלן הוא תיבת שרידי קדושים (רליקיוויאריום) המכילה לפי המסורת את עצמותיהם של שלושת האמגושים (הידועים גם כשלושת המלכים או שלושת החכמים מהמזרח), שביקרו את מריה וישו בבית לחם וסגדו לו.

התיבה עצמה היא סרקופג והיא ניצבת בתיבת זכוכית מאחורי המזבח הראשי באפסיס של קתדרלת קלן הגותית. התיבה נחשבת לשיאה של האמנות המזאנית, תת-סגנון של הרומנסק, שהתפתח בעמקי המז והריין. מקדש שלושת האמגושים הוא תיבת שרידי הקודש הגדולה ביותר בעולם המערבי.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שרידי שלושת האמגושים אוחסנו והוצגו במקור בקונסטנטינופול, אך הובאו למילאנו ב-344 על ידי אוסטרוגיוס הראשון, הבישוף של מילאנו. ב-1164 העביר פרידריך ברברוסה, קיסר הקיסרות הרומית הקדושה, את השרידים ממילאנו לקלן, והם נמסרו לארכיבישוף ריינאלד פון דאסל (Rainald von Dassel). לפי "חיי אוסטורגיוס" (Vita Eustorgii) נבנה המקדש בימיו של הבישוף פיליפ הראשון פון היינסברג (Philipp I. von Heinsberg) שכיהן בין 11671191:

"Temporibus domini Philippi episcopi, qui successit Reinoldo, fabricata est eis capsa..."[1]

בימי האדון פיליפ הבישוף, שכיהן לאחר ריינלד, נבנתה תיבה זו."

חיי אוסטורגיוס

חלקים מהתיבה תוכננו בידי הצורף המפורסם מימי הביניים ניקולס מוורדון (Nikolaus von Verdun‏ 1130-1205), שהתחיל לעבוד עליה בסביבות 1190 והמלאכה נשלמה ב-1220 לערך, לאחר מותו[2].

בשנת 1199 העניק הקיסר אוטו הרביעי שלושה כתרי זהב במתנה לכנסייה של קלן. כתרים אלה נועדו עבור שלושת האמגושים. בגלל חשיבות המקדש והקתדרלה לעיר, נראים שלושה כתרים, המסמלים את שלושת האמגושים, בסמלה של העיר.

לשרידי האמגושים הייתה חשיבות דתית עצומה, והקתדרלה הייתה לאתר עלייה לרגל. עובדה זו חייבה את הריסתה והקמת מבנה חדש שיהלום את המעמד והצרכים, ואבן הפינה הונחה ב-15 באוגוסט 1248. בית המקהלה, שנבנה בסגנון גותי קורן (Rayonnant) בניצוחו של רב הבנאים מאסטר גרהרד, נחנך ב-27 בספטמבר 1322 ושרידי האמגושים הונחו באותו מעמד באפסיס במבנה.

ב-20 ביולי 1864, נפתח הסרקופג ובתוכו נתגלו שרידי שלוש גופות לצד המטבעות שהניח בה הארכיבישוף פיליפ הראשון פון היינסברג. עד ראייה מתאר זאת:

"בתא מיוחד במקדש נראו עתה, לצד עם שרידי תכריכים עתיקים ורקובים, כנראה מביסוס (סוג של משי), חוץ מחתיכות שרף ארומטיות ומרכיבים דומים - מספר עצמות של שלושה אנשים, שתחת הדרכתם של מספר מומחים ניתנים לצירוף לכדי שלוש גופות כמעט שלמות: הראשונה בנעוריה המוקדמים, השנייה בבחרותה המוקדמת, והשלישית די מבוגרת. שני מטבעות, מעין דסקיות עשויות מכסף ורק צידן האחד מוטבע, היו מצורפות; האחת ככל הנראה מימי פיליפ פון הייזנברג, הציג כנסייה, בשני נראה צלב, מלווה בחרב הדין ובמטה הבישוף בכל צד."[3]

העצמות נעטפו שוב בבד והושבו לתיבה.

אף שב-1794 התיבה קוצרה כאשר הוחבאה מפני חייליו של נפוליאון, היא שוחזרה לממדיה המקוריים בשחזור שנערך בין השנים 19611973.

תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוחבה של התיבה הוא 110 ס"מ, גובהה 153 ס"מ ואורכה 220 ס"מ. היא מעוצבת בצורת בזיליקה ובה שני סרקופגים בצדדים וסרקופג נוסף מוגבה ביניהם. שלושת הסרקופגים צמודים זה לזה. התיבה עשויה מעץ ומצופה בזהב, בכסף ובאמייל, ומעוטרת ביותר מאלף יהלומים וחרוזים.

על החלק החיצוני של התיבה נראות 74 דמויות מרכזיות מגולפות מצופות בכסף מוזהב. בחלק התחתון של צדדי התיבה נראות דמויות נביאים ומעליהן דמויות של השליחים והמבשרים. בקצה אחד נמצאים: בחלק התחתון, משמאל לימין, תמונות של הערצת האמגושים, המדונה והילד והטבלת ישו; ובחלק העליון ישו על כס המלכות ביום הדין האחרון. בקצה האחר מוצגים סצינות מהפסיון של ישו, ההצלפה בישו וצליבתו בחלק התחתון, ומעליהם תחייתו של ישו. במרכזו של צד זה נראית גם מעין פרוטומה של רינלאנד מדאסל.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Floss, Dreikoenigenbuch, 1864, page 116-122 (Latin); copy in MGH 25, 108
  2. ^ אתר הקתדרלה
  3. ^ Floss, Dreikoenigenbuch, 1864, page 108