מרגרטה פון טרוטה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מרגרטה פון טרוטה
Margarethe von Trotta
טרוטה, 2007
טרוטה, 2007
לידה 21 בפברואר 1942 (בת 80)
ברלין, גרמניה הנאצית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1965–הווה (כ־57 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת מינכן עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג פולקר שלונדורף (19711991) עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים פליקס מולר עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • פרס מפעל חיים של האקדמיה האירופית לקולנוע (2022)
  • פרס הלמוט קוטנר (2017)
  • מדליית ליאו בק (2012)
  • פרס קונרד וולף (1993)
  • אביר מסדר האמנויות והספרות
  • צלב המפקד במסדר ההצטיינות של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה
  • קצינה בלגיון הכבוד עריכת הנתון בוויקינתונים
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

מרגרטה פון טרוטהגרמנית: Margarethe von Trotta; נולדה ב-21 בפברואר 1942 בברלין), שחקנית, במאית ותסריטאית קולנוע גרמנייה פמיניסטית הנחשבת לחשובה שבין הבמאיות המשתייכות לקולנוע הגרמני החדש. פון טרוטה נחשבת לפורצת דרך באופן שבה הציגה נשים בסרטיה - דמויות אמיתיות ולא דמויות סטריאוטיפיות של נשים כפי שהן נתפסות בעיני גברים.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

היא נולדה מחוץ לנישואין לאליזבט פון טרוטה ולצייר הגרמני אלפרד רולוף. מרגרטה גדלה לבד עם אמה בדיסלדורף, מה שלדבריה חיזק אצלה את הרגישות והמודעות לסולידריות נשית, כפי שבאה אחר כך לידי ביטוי בסרטיה. פון טרוטה עברה לפריז בשנות ה-60, שם עבדה בקולקטיבים של יוצרי קולנוע, והשתתפה בכתיבת תסריטים ובימוי משותף של סרטים קצרים.

בתחילת הקריירה שלה, פון טרוטה הייתה שחקנית, שהופיעה בסרטים המוקדמים של הבמאים ריינר ורנר פאסבינדר וולקר שלונדורף[1]. באחד מראיונות הרבים, אמרה פון טרוטה:” באתי מגרמניה לפני הגל החדש, אז היו לנו את כל הסרטים המטופשים האלה. קולנוע בשבילי היה בידור, אבל זה לא היה אמנות. כשהגעתי לפריז, ראיתי כמה סרטים של אינגמר ברגמן, ופתאום הבנתי מה יכול להיות קולנוע. ראיתי את הסרטים של אלפרד היצ'קוק והנובל ואג הצרפתי. עמדתי שם ואמרתי, 'זה מה שהייתי רוצה לעשות עם החיים שלי'. אבל זה היה 1962, ואי אפשר היה לחשוב שאישה יכולה להיות במאית. במובן מסוים, כאקט לא מודע, התחלתי לשחק וכשהתחילו הסרטים הגרמניים החדשים, ניסיתי להיכנס דרך המשחק לתחום”. דרך קריירת המשחק שלה, פון טרוטה הצליחה ליצור לעצמה שם ראשוני לפני שהפכה לבמאית.

הסרט הראשון שביימה וכתבה, במשותף עם וולקר שלנדורף, היה "הכבוד האבוד של קתרינה בלום" (במקור: Die verlorene Ehre der Katharina Blum oder Wie Gewalt entstehen und wohin sie führen kann, לפי ספר באותו שם מאת היינריך בל, שיצא לאקרנים ב-1975[2].

הסרט הראשון שביימה לבדה היה "ההתעוררות השנייה של כריסטה קלגס" (Das zweite Erwachen der Christa Klages) ב-1978, שהתמקד ברדיקליזציה פוליטית של אישה צעירה. סרט זה הציג לראשונה מספר נושאים שסרטיה היו ידועים בהם בהמשך, בהם: אחוות נשית, חברות בין נשים, והשימושים וההשפעות של אלימות על נשים.

סרטה העלילתי השני של פון טרוטה היה "אחיות, או מאזן האושר" (Schwestern oder die Balance des Glücks) ‏שיצאה לאקרנים ב-1979. בלי כוונה, היא יצרה "טרילוגיה של סרטי אחיות" עם יצירותיה הבאות: "מריאן וג'וליאן" (Die Bleierne Zeit) מ-1981, סיפור של שתי אחיות יוליאנה הפמיניסטית המרדנית ומריאנה הצייתנית והקונפורמיסטית[3] ו"שלוש אחיות" ( Fürchten und Lieben), שיצאה לאקרנים ב-1988[4]. ברברה קוורט, מחברת הספר "נשים במאיות", התייחסה לשלוש העבודות וכתבה: "השאיפה לשלמות היא העיסוק בכל סדרת האחיות של פון טרוטה, הנשים בסרטים אלו נולדות בתקופה שמרנית (סוף שנות ה-40 ושנות ה-50), אך הן דוחות את העמדות שהחברה מיחדת לנשים. שלושת הסרטים האלה חוקרים את האחיות ואת הקשרים שלהם בתוך עולם שמתפרק מסביבם".

בשנת 1986 ביימה סרט על חייה של רוזה לוקסמבורג, המהפכנית הסוציאליסטית-פמיניסטית הגרמנייה ממוצא יהודי. הסרט בוחן הן את חייה הציבוריים כמהפכנית והן את החוויה הפרטית שלה כאישה. ברברה סוקובה, שמככבת בכמה מסרטיה של פון טרוטה, זכתה בפרס פסטיבל קאן לשחקנית הטובה ביותר. הסרט היה גם מועמד לפרס דקל הזהב בפסטיבל קאן.

בשנת 2002 יצרה את הסרט רוזנשטראסה" (Rosenstraße), על מחאת אלפי נשים גרמניות בגרמניה הנאצית, שתבעו לשחרר את בעליהן היהודים שנעצרו ועמדו להיות משולחים למחנות. הסרט הוקרן בהקרנה ניוחדת בפסטיבל הסרטים הבינלאומי חיפה בהשתתפותה[5]. על בימוי הסרט זכתה פון טרוטה בפרס דוד די דונטלו, בפרס גלובוס הזהב ובפרס בפסטיבל הסרטים של ונציה בו זכתה גם קטיה ריימן בפרס השחקנית הטובה ביותר[6].

בסוף שנת 2011 החלה לצלם בישראל סרט על חייה של חנה ארנדט[7]. הסרט יצאה לאקרנים בתחילת 2013[8]. הסרט שודר במהלך אפריל 2014 בישראל בyes הטלוויזיה בלוויין[9].

בנובמבר 2012 קיבלה פרס על מפעל חיים בפסטיבל הבינלאומי לסרטי נשים רחובות[10].

בשנת 2021 החלה לעבוד על סרטה החדש "Bachmann & Frisch" בהשתתפותם של הלוקסמבורגית ויקי קרייפס והגרמני רונלד זרפלד.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1964 נישאה פון-טרוטה ליורגן מולר ונולד לו בן אחד, הבמאי התיעודי פליקס מולר. הם התגרשו ב-1968 ופון-טרוטה התחתנה עם הקולנוען הגרמני וולקר שלונדורף. יחד הם גידלו את פליקס ועבדו על פרויקטים קולנועיים משותפים[11].

פילמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כבמאית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1975 The Lost Honour of Katharina Blum (Die verlorene Ehre der Katharina Blum)
  • 1978 The Second Awakening of Christa Klages (Das zweite Erwachen der Christa Klages)
  • 1979 Sisters, or the Balance of Happiness (Schwestern oder die Balance des Glücks)
  • 1981 Marianne and Juliane (Die bleierne Zeit)
  • 1983 Sheer Madness (Heller Wahn)
  • 1986 Rosa Luxemburg
  • 1988 Felix [it] Anthology film. Segment "Eva"
  • 1988 Love and Fear (Fürchten und Lieben / Paura e amore)
  • 1990 The African Woman (Die Rückkehr / L'africana)
  • 1993 The Long Silence (Zeit des Zorns / Il lungo silenzio)
  • 1995 The Promise (Das Versprechen)
  • 2003 Rosenstrasse
  • 2006 I Am the Other Woman [de] (Ich bin die Andere)
  • 2009 Vision (Vision – Aus dem Leben der Hildegard von Bingen)
  • 2012 Hannah Arendt
  • 2015 The Misplaced World [de] (Die abhandene Welt)
  • 2017 Forget About Nick
  • 2018 Searching for Ingmar Bergman

כשחקנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Tränen trocknet der Wind… (1967), as Gaby
  • Spielst du mit schrägen Vögeln (1969), as Helga
  • Brandstifter (1969, TV film), as Anka
  • Baal (1970, TV film), as Sophie
  • Gods of the Plague (1970), as Margarethe
  • The American Soldier (1970), as Chambermaid
  • The Sudden Wealth of the Poor People of Kombach (1971), as Sophie
  • Warnung vor einer heiligen Nutte (1971), as Babs
  • The Morals of Ruth Halbfass (1972), as Doris Vogelsang
  • A Free Woman (1972), as Elisabeth Junker
  • Desaster (1973, TV film), as Ulla Werther
  • Übernachtung in Tirol (1974, TV film), as Katja
  • Die Atlantikschwimmer (1976), as Swimming instructor
  • Das Andechser Gefühl (1976), as Movie star
  • Coup de Grâce (1976), as Sophie von Reval
  • Bierkampf 1977

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אורי קליין, בין מוות ואהבה, דבר, 17 באוקטובר 1979
  2. ^ יותם הראובני, העיתונאי כמלאך המוות, דבר, 19 בדצמבר 1975
  3. ^ רחל נאמן, ביקורת קולנוע - אנטומיה של אשמה, כותרת ראשית, 12 באוקטובר 1983
  4. ^ נעמה תורן, אהבה ומוות, חדשות, 26 באוקטובר 1989
  5. ^ גואל פינטו, המפחלץ מאוהב, באתר הארץ, 12 באוקטובר 2003
  6. ^ אורי קליין, הסרט הרוסי "השיבה" זכה בפסטיבל ונציה, באתר הארץ, 6 בספטמבר 2003
  7. ^ נירית אנדרמן, 50 שנה למשפט אייכמן, חנה ארנדט מגיעה לפ"ת, באתר הארץ, 28 בנובמבר 2011
    סרט על חנה ארנדט ומשפט אייכמן יצטלם בארץ, באתר ynet, 31 באוקטובר 2011
  8. ^ אתר למנויים בלבד אורי קליין, פילוסופית בעין הסערה, באתר הארץ, 8 באפריל 2013
    לירון סיני, "חנה ארנדט": קצת בנאלי, אבל בלי רוע, באתר ynet, 8 באפריל 2013
  9. ^ אתר למנויים בלבד רותה קופפר, הכל אודות חנה, באתר הארץ, 28 באפריל 2014
  10. ^ עכבר העיר, פרס מפעל חיים למרגרטה פון טרוטה בפתיחת פסטיבל סרטי נשים, באתר הארץ, 6 בנובמבר 2012
  11. ^ נירית אנדרמן, הבמאי זוכה האוסקר וולקר שלנדורף יבקר בישראל בחודש הבא, באתר הארץ, 9 בדצמבר 2009