מרווה מרושתת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קריאת טבלת מיוןמרווה מרושתת
מרווה מרושתת
מיון מדעי
ממלכה: צומח
מערכה: בעלי פרחים
מחלקה: דו-פסיגיים
סדרה: צינוראים
משפחה: שפתניים
תת־משפחה: Nepetoideae
סוג: מרווה
מין: מרווה מרושתת
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Salvia sclarea
ליניאוס, 1753
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מרווה מרושתת (שם מדעי: Salvia sclarea), היא עשב דו-שנתי (לפעמים חד-שנתי) מסוג מרווה. תחום תפוצתה בארצות הים התיכון, כולל ארץ ישראל, עד מרכז אסיה, באקלים ים-תיכוני וערבתי. לצמח שימוש ברפואה העממית וכיום הוא מגודל להפקת שמן.

תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

המרווה המרושתת מגיעה לגובה של 30-40 ס"מ. גבעוליה שעירים ובעלי חתך מרובע. העלים גדולים: בארוך 30 ס"מ ליד בסיס הצמח ו-15 ס"מ במעלה הגבעול. משטח העלה העליון מחוספס ומכוסה שערות בלוטיות. הפרחים הלבנים-ורודים ערוכים בדורים, עם 2-6 פרחים בכל דור, המוחזקים בעלי גביע גדולים וצבעוניים. קיימים זנים תרבותיים, הנבדלים זה מזה בצבעיהם וגדליהם.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תיאורים של שימושיו הרפואיים של הצמח מופיעים כבר בכתביו של תאופרסטוס (במאה ה4 לפנה"ס), דיוסקרידס (המאה ה1 לספירה) ופליניוס הזקן (המאה ה1 לספירה). זרעי המרווה המרושתת מכוסים בשכבה רירית ועקב תכונה זו, נהגו להניח אותם על עיניים שנכנס אליהן חפץ זר, כך שהחפץ יידבק לזרע וניתן יהיה להסירו בקלות.

שימושים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיום המרווה מגודלת לשם מיצוי שמן, המשמש כחומר ריח בבשמים וחומר טעם בליקרים. שימוש אחר של השמן הוא בארומתרפיה.

זרעי הצמח עשירים בחומצת שומן חיונית אומגה 3 מסוג alpha linolenic acid ,ALA, (כ-50%).

פיתוח בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל משנות התשעים של המאה הקודמת בדקו חוקרים ממכון וולקני בישראל את המרווה המרושתת, והגיעו למסקנה כי בשמן המופק מזרעיה קיים פוטנציאל רפואי ובריאותי גדול. כתוצאה מכך הורחב המחקר ונזרעה חלקה נסיונית במכון, במטרה לבדוק את אפשרות גידולה בארץ בהיקפים גדולים. החלקה המסחרית הראשונה (גידול וקציר) הייתה בכפר יחזקאל, בשנים 2003-2004.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מרווה מרושתת בוויקישיתוף