משגב עם

משגב עם

מדינה
מחוז	הצפון
מועצה אזורית	הגליל העליון
גובה ממוצע	‎801 מטר
תאריך ייסוד	1945
השתייכות ארגונית	התנועה הקיבוצית
סוג יישוב	קיבוץ
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף 2024
- אוכלוסייה	401 תושבים
- מתוכם, תושבי ישראל	371 תושבי ישראל
- שינוי בגודל האוכלוסייה	‎+0.8% בשנה
מפת מיקום מפה דינמית (למפת אצבע הגליל מוגדלת)   משגב עם (למפת אצבע הגליל רגילה)   משגב עם (למפת ישראל רגילה)   ירושלים תל אביב חיפה ראשון לציון אשדוד באר שבע נתניה אילת קריית שמונה בית שאן קצרין טבריה עפולה חדרה נהריה עכו כרמיאל אשקלון מצפה רמון ערד עזה יריחו ירדן סוריה לבנון סיני (מצרים) הים התיכון נצרת לוד רהט הים האדום משגב עם (למפת ישראל מוגדלת)   ירושלים תל אביב חיפה ראשון לציון אשדוד באר שבע נתניה אילת קריית שמונה בית שאן קצרין טבריה עפולה חדרה נהריה עכו כרמיאל אשקלון מצפה רמון ערד עזה יריחו ירדן סוריה לבנון סיני (מצרים) הים התיכון נצרת לוד רהט הים האדום משגב עם 33°14′52″N 35°32′54″E tabBackground:;tabBorder:#aaa;defaultTab:0;
מדד חברתי-כלכלי - אשכול לשנת 2021	7 מתוך 10
http://www.misgav-am.com

מִשְׂגַב עָם הוא קיבוץ באצבע הגליל ליד מטולה, קריית שמונה וגבול ישראל–לבנון, המשתייך למועצה אזורית הגליל העליון. הוא מצוי בקצה הצפוני של רכס רמים שבהרי נפתלי. זהו הקיבוץ הצפוני ביותר בישראל.

אטימולוגיה

שם היישוב ניתן לו על שם מיקומו הנשגב והמורם משאר האזור מסביב וכן באשר הוא מסמל "מקום משגב של העם בהרי הגליל". בחלק מהמקורות הישנים מכונה היישוב לחלופין בשם "עדייסה" (על שם הכפר הלבנוני אל-עדייסה הסמוך, הנמצא למרגלות הקיבוץ מצפון-מערב לו). שם זה היה בשימוש בעיקר במפות ובעיתונים העבריים בשנים הראשונות לקיום היישוב, טרם השתרש השם העברי.

היסטוריה

את היישוב הקימה קבוצה של כ-20 חברי מחלקת פלמ"ח (פלוגה ה' מחלקה ה'), שהיו במשך שנתיים בהכשרה בגבעת השלושה, ב-2 בנובמבר 1945. היישוב הוקם על אדמות שרכש קק"ל מהכפר הלבנוני עדייסה, בתחילת שנת 1944. לקיבוץ הוקצו 1,500 דונם, אשר מתוכם 1,000 התאימו לחקלאות לאחר הכשרה. בנובמבר 1947 הצטרפה לקיבוץ קבוצה נוספת של מחלקת פלמ"ח שהייתה בהכשרה בדפנה, ובהמשך הצטרפה קבוצת נוער עולה מטורקיה שחבריה רוכזו בתל יוסף. הבדידות, האקלים הקשה ודלות האמצעים שליוו את חברי הגרעין המייסד היו קשים ושוחקים. מחסור במים ומיעוט קרקע היו מנו חלקה של משגב עם מראשית קיומו. שביל פרדות בלבד חיבר אותו לארץ ישראל. על אף ההכשרות השונות וההשלמות שהגיעו לנקודת היישוב, מספר החברים במקום לא עלה משמעותית, ובאמצע שנות ה-50 עדיין מנה היישוב פחות מ-30 תושבים.

דרך הגישה

עם הקמת משגב עם לא הייתה דרך סלולה אל היישוב. הדרך היחידה מהיישוב ואליו הייתה שביל תלול וטרשי שהחל בכפר גלעדי ועלה מערבה עד לשער הקיבוץ, דרך ואדי. דרך זו אפשרה מעבר להולכי רגל וכן לחמורים וסוסים, אך לא לרכב ממונע. במהלך השנתיים הראשונות לקיומו של משגב עם סללו החברים בעצמם כביש שהוביל מהיישוב צפונה, והתחבר לכביש לבנוני שעבר סמוך למטולה. השימוש בכביש זמני זה אפשר מעבר לכרכרות וסוסים, ולעיתים נדירות גם לכלי רכב ממונעים. השימוש בכביש היה טעון קבלת אישורים מלבנון, שחודשו מעת לעת, עד נובמבר 1949. ב-1947 החלה העבודה על הכביש המחבר את משגב עם ומנרה. באוגוסט 1949 דווח שסלילת הכביש תגמר "בשבוע הבא", בדצמבר 1949 דווח שסלילתו נגמרה וזופתו בו שני פסים מכביש הצפון עד מנרה וביולי 1950 דווח על השלמת סלילת הכביש. הייתה זו דרך קשה שהנסיעה בה הייתה איטית ומסוכנת, בין השאר בשל הקרבה לגבול. דרך זו שנבנתה בשיטת סולינג, כללה שני פסי אספלט מקבילים צרים, והפכה לקצה הצפוני של כביש הצפון. הכביש המחבר בין כביש זה לכפר גלעדי וקריית שמונה (כיום כביש 9977) נבנה החל מ-1955, והשלמתו ארכה למעלה משנה, בעיקר בשל התוואי המורכב שחייב חציבה רבה בסלע. עם פתיחתו התקצר המרחק בין יישובי רכס רמים לקריית שמונה באופן משמעותי מאוד. ב-1970 נבנתה מחדש הדרך המחברת בין משגב עם למנרה כך שתהיה פחות חשופה לגבול הבין-לאומי.

מים וחשמל

בחודשי קיומו הראשונים של משגב עם היה נהוג להביא מים מהיישוב הלבנוני השכן עדייסה, על גבי חמורים, כשכל חמור נשא ארבע חביות בכל פעם. כמות המים הספיקה לצרכים בסיסיים מאוד, כמו בישול וכביסה. ב-1946 התגלה מעיין קטן (המוכר כיום כ'עין משגב'), הנמצא למרגלות הקיבוץ, בינו לבין כפר גלעדי. בחלוף מספר חודשים הוקם מערך שאיבה שכלל שתי משאבות, והביא את מי המעיין לבריכה שנבנתה במיוחד בנקודה הגבוהה של הקיבוץ. ב-1955 חוברו כל יישובי האזור (משגב עם, מנרה ומרגליות) לקו מים של מקורות ממעיין 'עין זהב'.

בשנות קיומו הראשונות לא היה חשמל בקיבוץ כלל. לאחר שהגיע גנרטור בתחילת שנות החמישים, סיפק סידור זה חשמל למשק למשך כמה שעות ביום. רק ב-1960 חוברו יישובי רכס רמים לרשת החשמל הארצית.

אוכלוסייה

עם העלייה לקרקע, ב-2 בנובמבר 1945, היו בקיבוץ 19 חברים וחברות, כולם חברי הכשרה-מגויסת של הפלמ"ח, שעברו הכשרה בקיבוצים גבעת השלושה ונגבה. הבידוד היחסי מיישובים אחרים, הקור, תנאי המחיה הקשים והעבודה הקשה גרמו לתחלופה גבוהה באוכלוסיית היישוב משנות קיומו הראשונות, ולאורך רוב שנות קיומו. לאורך השנים קלט הקיבוץ 31 מסגרות שונות של צעירים וצעירות: הכשרות פלמ"ח, חברות נוער, וגרעיני נח"ל. רוב חברי וחברות הגרעינים לא נשארו במשק בתום המסלול שלהם, אולם רבים מאלו שנותרו במשק קיבלו בהדרגה תפקידים מרכזיים בו. לאורך השנים הייתה גם קליטה של יחידים ומשפחות מישראל, אולם במקביל הייתה גם עזיבה של אוכלוסייה.

שכונת "הבודדים" נבנתה ב-1946 בנקודה הגבוהה במשק.

בעשור הראשון של המאה ה-21 גדלה אוכלוסיית התושבים במשק שאינם חברים, מרביתם סטודנטים ממכללת תל חי הסמוכה לקיבוץ. ב-2005 נבנתה שכונה קהילתית ראשונה בתוך שטח הקיבוץ. תושבי שכונה זו לא הפכו לחברי משק. בעשור השני של שנות ה-2000 החל הקיבוץ לקלוט משפחות צעירות בקצב גבוה. ב-2019 החלה בנייה של שכונה קהילתית חדשה. תושבי שכונה זו הם חברי הקיבוץ.

אוכלוסיית הוותיקים של הקיבוץ כיום כוללת מספר דמויות שתרמו תרומה משמעותית לתרבות בגליל העליון: אריאלה פלד, מורה למחול מודרני שייסדה את בית הספר למחול בתל חי, סביבו קם ב-1962 המכון לאומנויות בתל חי (שהתרחב מאוחר יותר והפך למכללת תל חי). אריה שגיא, גם הוא ממורי המכון לאומנויות בתל חי, לימד שם צילום, ניהל את המכון לאומנויות בתל חי, וכן את אירועי האומנות הסביבתית "תל חי 89", ו"תל חי 90". שגיא גם ניהל את המוזיאון הפתוח לצילום בגן התעשייה תל חי. ותיק נוסף הוא רמי רודן, יוצא להקת פיקוד דרום, לימים במאי קולנוע ומורה בבית הספר לתקשורת במכללת תל חי. בין השאר ביים רודן את הסרט התיעודי 'יושבים על הגדר' העוסק בתחושות ומחשבות של חברי משגב עם וסביבתה נוכח הנסיגה מלבנון.

פיתוח המשק ובנייה

בנייה בשכונת המגורים החדשה במשגב עם, חורף 2023. ברקע קריית שמונה ועמק החולה.

בשבועות הראשונים לקיומו חיו חברי משגב עם באוהלים. אלה מדי פעם עפו ברוח. מהר מאוד הוחלפו האוהלים בצריפי מגורים, שנבנו בעיקר מעץ ומפחונים. גם מבנים אלה הוכיחו את עצמם כבלתי מספקים לתנאי המחיה בקיבוץ סחוף הרוחות, הגשום והקר מאוד בחורף. ב-1946 הוקם מבנה האבן הראשון: "הבודדים". הלבנים הובאו על גבי חמורים מכפר גלעדי. עם הזמן נוספו מבנים נוספים וחלקם של מבני האבן גדל על חשבון הצריפים. ציון דרך משמעותי היה המעבר מחדר אוכל בצריף למבנה אבן מודרני, שהושלם ב-1962 והורחב ב-1978. בשנת 1983 החליטו חברי הקיבוץ על לינה משפחתית (כלומר לינה של ילדי הקיבוץ בבית הוריהם, ולא בבתי ילדים). לצורך כך הותאמו דירות החברים (הקטנות למדי שהתאימו לזוג) כדי שיוכלו להכיל משפחות. ב-2005 הוקמה שכונת מגורים קהילתית ראשונה שאוכלסה ב-2006 אחרי המלחמה.

מקורות הפרנסה

בשנותיו הראשונות, בהיעדר תשתיות בסיסיות במקום, עיקר התעסוקה הייתה בהכשרה של שטחי חקלאות. רבים עבדו בעבודות של סיקול והכנת שטחי חקלאות. בשלב הראשון הוקמו גן ירק לצריכה עצמית, וכן לול קטן לביצים ורפת, שגם התוצרים שלה נועדו לצריכה עצמית, שכן לא הייתה דרך להביא תוצרת חקלאית מהיישוב. גילוי המעיין (ראה לעיל) אפשר הקמת מטע נשירים, וכן חקלאות שלחין וכרם קטן בקרבת היישוב. עם תום מלחמת השחרור קיבל הקיבוץ שטחים סמוך ליישוב חלסה (קריית שמונה של היום). בחלק משטחים אלה הוקמו בריכות דגים, ובחלק אחר גידולי שדה. העובדים שרצו להימנע מנסיעה יומית ארוכה ומפרכת בכביש הרעוע והתלול נותרו לגור בעמק במהלך ימות השבוע ועלו למשק רק בסופי שבוע וחגים. הפיצול בין ענפי החקלאות בעמק לבין אלה שבהר המשיך לאפיין את משק משגב עם גם בשנים הבאות. מאפיין נוסף של המשק היה הצורך התמידי בידיים עובדות, בעיקר בעונות כמו קטיף במטע למשל, אך גם בשאר ימות השנה. הקבוצה הקטנה שחיה במקום עבדה קשה מאוד כדי להחזיק את המשק ולעשותו לרווחי מבחינה כלכלית.

תעשייה

בשנות ה-40 הוקם במשגב עם מפעל קטן לאריגה ידנית של מוצרים כמו סמרטוטי רצפה, כיסויי מיטה, שטיחים ווילונות. מפעל זה העסיק שבע נשים שעבדו בו על נולים. ניסיון נוסף לפתח תעשייה ביישוב התבסס על הנגרייה שפעלה בו, והחלה לייצר צעצועי עץ. גם מפעל זה לא האריך ימים. ב-1973 קנה הקיבוץ מפעל לאריגה צרה שייצר סרטים שונים (סרטי רוכסנים, מזרנים, מנועים חשמליים, סרטים להרמת משאות ועוד). עם הזמן התפתח מפעל זה והחל לייצר גם סרטים לתיקים, ובהמשך גם סרטים בטכנולוגיית ז'קארד עם אריגה ממוחשבת. במקביל התפתח בו תחום מוצרי החבישה: תחילה תחבושות כותנה ובהמשך מגוון רחב של מוצרי חבישה ומוצרים רפואיים שונים. עם הזמן הפך תחום המוצרים הרפואיים לתחום העיסוק העיקרי של המפעל, והוא התמקצע בו לרמה גבוהה. מפעל שיאון העסיק עשרות עובדים מהאזור, ובתקופת "הגדר הטובה" הגיעו לעבוד בו גם עובדים מלבנון מהכפרים קליעה, מרג' עיון, אל-ח'יאם ועדייסה. ב-2011 נשרף המפעל כליל וכל עשרות עובדיו איבדו את מקום עבודתם.

ההפרטה

שכונה מדורגת טיפוסית, בה גרים ותיקי הקיבוץ. נבנתה בשנות השמונים של המאה ה-20.

במהלך 1995 הגיע הקיבוץ למצב כלכלי קשה ביותר והוגדר על ידי התק"מ כאחד מ-19 קיבוצים שמצב הכלכלי קשה במיוחד. בשנתיים הבאות החליטה אספת הקיבוץ לפנות להליך של הפרטה של מרבית תחומי החיים, תוך סגירה של ענפים לא רווחיים, צמצום של ענפי השירותים בהדרגה וסגירה של חלק גדול מהם. בין הענפים שנסגרו היו מחסן בגדים, מכבסה, וחדר האוכל. אחד העקרונות המרכזיים של תהליך ההפרטה היה שהאחריות לפרנסה עוברת מהקיבוץ, אל החבר. בנוסף, כדי לקיים את מערכות היישוב השונות משלם כל חבר קיבוץ 'מס קהילה' בהתאם לגובה ההכנסות שלו. במשגב עם קיימת תמיכה בחברים במצבי משבר, מחלה או חוסר יכולת לעבוד. מערכת זו מכונה 'רשת ביטחון'. ב-2005 הגיע שוב משגב עם למצב כלכלי קשה ביותר. הוא נחלץ ממנו בעזרתה של המועצה האזורית גליל עליון. כיום משגב עם הוא משק רווחי המקיים את עצמו מבחינה כלכלית.

חינוך

הילדים הראשונים במשגב עם נולדו החל מ-1948. בתקופה זו הוקם בקיבוץ בית הילדים הראשון. עם הזמן הוקמו עוד שלושה בתי תינוקות. ב-1957-9 הוקמו שני גני ילדים. בהמשך הוקמו גם הכיתות הראשונות. המחזורים הראשונים של הקיבוץ למדו בקיבוץ מנרה. בשנות השישים משגדלה אוכלוסיית הילדים, הוקם בית הספר בקיבוץ: לכל כיתה (מחזור) היה בית משלה בו הילדים למדו, קיבלו ארוחות, ישנו וקיימו פעילויות חינוכיות שונות. החל משנות השבעים החלו ילדי הקיבוץ מכיתה ח' ללמוד בתיכון "הר וגיא" בדפנה. ב-1987 הוקם בית הספר היסודי האזורי 'עלי גבעה' בכפר גלעדי, והלימודים בקיבוץ במתכונת הישנה הסתיימו. כיום מתקיימת פעילות חינוכית ענפה בתחומי הקיבוץ, בעיקר בתחום הגיל הרך (פעוטות וגיל הגן) וכן בתחום החינוך הבלתי פורמלי.

רווחה וקהילה

מרכז פנאי במשגב עם, בו מתקיימת פעילות חברתית רב-גילית

בריכת שחייה מקורה, נחנכה ב-1978. לצידה מגרש ספורט

תחום הרווחה והקהילה התפתח מאוד במשגב עם במהלך השנים. עם התבגרות האוכלוסייה מצד אחד וקליטה של משפחות צעירות מצד שני היה צורך לענות על צורכי אוכלוסיות שונות במשק. שכבת הוותיקים מקיימת פעילות ענפה במסגרת 'בית חם', כמו כן בשנים האחרונות החל לפעול במשק מרכז פנאי, בו מתקיימת פעילות פנאי לכל הגילאים. בשנים האחרונות הצטרפה למשק קבוצת סטודנטים של 'קדמה'. קבוצה זו שחבריה מתחלפים מעת לעת, השתלבה היטב בפעילות התרבותית בקיבוץ ובחינוך הבלתי פורמלי בו.

ביטחון

מיגונית מקושטת בשער הקיבוץ

מלחמת העצמאות עברה על משגב עם כשמדי פעם היו אירועי ירי לעבר שומרי הקיבוץ. עד 1968 היה הגבול בין ישראל ללבנון שקט בדרך כלל. החל משנה זו החלו אירועי ירי מסוגים שונים לעבר בתי הקיבוץ. עם הזמן הפכו הפעולות לנועזות יותר וחמורות יותר. מבחינת התושבים הדבר התבטא בבנייה מואצת של מקלטים וחדרי ביטחון שהיו צמודים לכל מבנה. עובדי המטעים נאלצו ללכת לעבוד עם נשק, ועל טרקטורים הורכבו לוחות עבים כדי למנוע ירי. החלק המערבי של הקיבוץ היה למעשה גדר המערכת הארצית בין ישראל ללבנון. הביטוי העיקרי לכך היה נוכחות מתמדת של צה"ל בתוך היישוב, בעיקר סביב הגדר. חלק מפעילות גני הילדים, הפעוטונים ובית הספר התקיימה גם היא במקלט. ביולי 1981 נהרגה חברת הקיבוץ מפגיעה ישירה של פגז. בשנים הבאות לאחר מכן היו תקופות ארוכות של שהייה במקלטים: במלחמת לבנון הראשונה ובמבצעים שונים (דין וחשבון, ענבי זעם ועוד).

פיגוע המיקוח

ערך מורחב – הפיגוע במשגב עם

ב-7 באפריל 1980 (שביעי של פסח) בוצע בקיבוץ פיגוע מיקוח, שמטרתו הייתה שחרור מחבלים הכלואים בישראל. המחבלים השתלטו על פעוטון במקום ולקחו את ילדיו כבני ערובה. האירוע הסתיים למחרת, בהשתלטות כוחות סיירת מטכ"ל וסיירת גולני על המחבלים. באירוע נרצחו מזכיר הקיבוץ, ילד מבני הקיבוץ וחייל – סמל אלדד צפריר. אירועי אותו לילה הונצחו בסרט "הלילה הארוך ביותר", ששודר בשני חלקים בערוץ כאן 11.

מהנסיגה מלבנון ועד מלחמת חרבות ברזל

הנסיגה מלבנון באביב 2000 גרמה לחששות רבים בקרב חברי הקיבוץ, וגם למספר עזיבות. חלק ניכר מחברי הקיבוץ הפגין בתקופה זו תחת הסיסמה "בעד הנסיגה, נגד הפקרה". גדר המערכת הארצית הוסטה מערבה כך שגדר הגבול בין ישראל לבנון אינה עוברת עוד בתוך הקיבוץ. כמו כן נבנו סידורי ביטחון חדשים לרבות כביש גישה מוגן שאינו חשוף לירי מעבר לגבול.

גן משחקים על שם איל גלוסקא, נקרא על שם אחד מחללי הפיגוע במשגב עם

במלחמת לבנון השנייה רוב אוכלוסיית היישוב יצאה ממנו והתארחה ביישובים שונים במרכז הארץ. במשק נשאר קומץ חברים כדי לתחזק אותו ולטפל בנזקי המלחמה שחייבו טיפול מיידי (שריפות, נפילות וכדומה). התקופה שלאחר המלחמה התאפיינה בשקט יחסי, ללא אירועים משמעותיים. ב-2018 במסגרת מבצע "מגן צפוני" הוקמה חומת בטון גבוהה במקביל לגדר המערכת הארצית בצד המערבי של משגב עם.

במלחמת חרבות ברזל פונה הקיבוץ כמו יתר ישובי הגליל העליון הקרובים לגבול לבתי מלון ברחבי הארץ. החל מ-13 באוקטובר 2023 החל ירי אל הקיבוץ, כמו אל יתר ישובי קו העימות מצד לבנון. אל הקיבוץ נורו בין השאר ירי מקלעים, טילי נ.ט, רקטות וכטב"מים רבים ובתים רבים בקיבוץ הריק נפגעו מהירי.

פרויקט השיקום

בחודש דצמבר 2024 החלה עיריית תל אביב-יפו בפרויקט שיקום תשתיות במועצה האזורית גליל עליון, בשיתוף המועצה, שנועד לשדרג את תשתיות הקיבוץ ולשפר את איכות החיים של תושביו. הפרויקט כלל שיפוץ מבנים, פיתוח תשתיות חדשות ושדרוג המרחבים הציבוריים והירוקים. התהליך שילב בין המודרניות לשמירה על הערכים הקיבוציים וההיסטוריים של המקום.

אישים מפורסמים שחיו בקיבוץ לאורך השנים

• ליאור בוקר: מילדי הקיבוץ הראשונים. משפחתו עזבה את הקיבוץ מספר שנים לאחר לידתו. לימים היה קצין בכיר במשטרת ישראל. הוא נספה באסון הכרמל, ב-4 בדצמבר 2010.
• עדיאל אמוראי: חבר הקיבוץ, אליו הגיע במסגרת גרעין נח"ל. הוא מילא מספר תפקידים מרכזיים במשק. בשנות השבעים היה חבר הכנסת וסגן שר האוצר.
• עדי אלדר: היה חבר משגב עם, אליה הגיע במסגרת גרעין נח"ל בשנות השישים. לימים ראש עיריית כרמיאל, ויושב ראש המרכז לשלטון מקומי.
• יותם ראובני: הגיע למשגב עם במסגרת גרעין נח"ל. לאחר שעזב את הקיבוץ הפך לסופר ומשורר ידוע.
• מנחם ברינקר: היה חבר משגב עם אליה הגיע במסגרת גרעין נח"ל. היה מזכיר הקיבוץ בשנות החמישים. לאחר שעזב את הקיבוץ הפך לחוקר ספרות והיה לפרופסור לספרות עברית ופילוסופיה כללית באוניברסיטה העברית.
• ישראל גור (במקור גורדון) היה המזכיר הראשון של הקיבוץ. לאחר שעזב את הקיבוץ הפך לדמות מרכזית בתחום התיאטרון בארץ. כיום נקרא על שמו הארכיון והמוזיאון לתיאטרון על שם ישראל גור בירושלים.
• דב פרידקין – היה אחד ממייסדי משגב עם. לימים עמד בראש ועדה קרואה באופקים אליה עבר בתקופה בה הייתה עדיין מועצה מקומית.

הקיבוץ כיום

פסיפס בכניסה העליונה לחדר האוכל. חדר האוכל נמצא בשימוש בעיקר באירועי תרבות.

משגב עם הוא קיבוץ במצב יציב כלכלית וחברתית. הקהילה בקיבוץ היא קהילה רב-גילית המקיימת אירועי תרבות וחברה עשירים, חינוך ומערכות תמיכה שונות לאנשים עם צרכים מיוחדים. מאז העשור השני של המאה ה-21 פועל הקיבוץ בצורה אינטנסיבית בתחום הקליטה בעיקר של משפחות צעירות, וכן של בני משק שנולדו בקיבוץ.

ענפי הקיבוץ כיום

• גידולי שדה – בין הגידולים: חמצה, חמניות, עגבניות לתעשייה, כותנה, אבטיחים ובוטנים.
• לול – פטמים.
• בשיתוף עם יקב הרי גליל אשר השיקו בשנת 2019 יין אדום על שם משגב עם כרמים – זנים משובחים ליין – מרלו, שרדונה, קברנה סוביניון, ועוד, כמו כן בשנת 2019 ניטע בהר מטע המופעל על ידי חברי הקיבוץ
• בעמק יש מטע אבוקדו, ועוד כ-1,000 דונם של מטעים ופרדסים
• מדגה הפועל בשיתוף פעולה עם קיבוץ ברעם וקיבוץ מעגן מיכאל
• השכרת דירות – משמש בעיקר סטודנטים הלומדים במכללה האקדמית תל-חי.
• ענפי שירות של הקיבוץ – חינוך, רווחה, כל-בו, מרפאה, הנה"ח, ארכיון, חצר ואחזקה.

החיים בקיבוץ

פסיפס בכניסה למרכז פנאי: "זה הסיפור שלנו"

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה חיים כיום במשגב עם 358 בני אדם: בקיבוץ חיים סטודנטים הלומדים במכללת תל חי וחיים בקיבוץ כתושבים. שאר תושבי הקיבוץ הם חברי חברי משק. במהלך השנה, מתקיימים בקיבוץ אירועי תרבות משותפים. במקום ישנה מערכת חינוך, הנותנת פתרונות לילדי הקיבוץ (מגיל לידה ועד סוף י"ב) במהלך שנת הלימודים וחופשת הקיץ. בנוסף, קיימים שירותים נוספים הניתנים על ידי הקהילה, חלקם בתשלום, וחלקם ללא תשלום, כגון ספרייה ובריכת שחייה. תהליכי השינוי הביאו לשימת דגש על אחריות היחיד לפרנסתו, אך בד בבד יש מערכת תמיכה לחברי הקיבוץ הזקוקים לכך: קשישים, בעלי צרכים מיוחדים וכדומה.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא משגב עם בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של משגב עם
• משגב עם במרכז המידע להתיישבות בגליל
• הארץ משגב עם בשנה השישית - 30 באוגוסט 1951.
• דבר, הר, קר, ספר, ובכל זאת.. 18 באוקטובר 1974.
• אבן פינה הונחה לשכונה החדשה במשגב עם אתר התנועה הקיבוצית 16 במאי 2019
• עדי חשמונאי, המדינה לחברי משגב עם: חלק מהקיבוץ נמצא בשטח לבנון, באתר nrg‏, 18 בינואר 2013
• אלי אשכנזי‏, "פעם היינו יורים בהם": הישראלים שיושבים עם חיזבאללה במרפסת, באתר וואלה, 23 במאי 2020
• נתי דינר, הלילה הארוך ביותר - סיפור חילוצם של בני הערובה בקיבוץ משגב עם | חלק א' | חלק ב' | באתר כאן 11, מאי 2021
• בסוף הכביש - קיבוץ משגב עם, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים, 1971
• שירות הסרטים הישראלי ומשרד התרבות "סוף הכביש" סרט קצר המתעד את הקיבוץ בשנת 1971. נוצר לרגל השנה ה-25 של הקיבוץ. צילום ובימוי: מיכה אבני.

• 

  חנות יד שנייה – מילי (מיד ליד)

  סרט תיעודי יושבים על הגדר סרטו של רמי רודן על תחושות בקיבוץ בעקבות הנסיגה מלבנון וההפרטה, 2000.
• משגב עם (ישראל), דף שער בספרייה הלאומית

• 
  חדר האוכל הישן במשגב עם, 24 ביוני 1948
• 
  מצפה בניה
• 
  תצפית ממצפה בניה
• 
  תצפית מהמצפה העליון במשגב עם