משה זילברשמידט

משה (מוֹש) זילברשמידט

תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן. נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה	12 בדצמבר 1919 כ' בכסלו ה'תר"ף ביירוית, רפובליקת ויימאר
נהרג	12 במאי 1948 (בגיל 28) ג' באייר ה'תש"ח גוש עציון, פלשתינה (א"י)
מדינה	רפובליקת ויימאר, פלשתינה (א"י)
השתייכות	משטרת היישובים העבריים חי"ש ההגנה
דרגה	רב סרן (לאחר מותו)
תפקידים בשירות
מפקד גוש עציון מפקד שכונת מקור חיים מפקד שכונת תלפיות קצין מבצעים גדוד מכמש מפקד המשמר הנע בנווה יעקב
פעולות ומבצעים
מלחמת העצמאות
תפקידים אזרחיים
חקלאי

משה (מוֹש) זילברשמידט (כ' בכסלו ה'תר"ף, 12 בדצמבר 1919 - ג' באייר ה'תש"ח, 12 במאי 1948) היה מפקד גוש עציון במהלך הקרב על גוש עציון במלחמת העצמאות, שבו נפל.

ביוגרפיה

נולד בביירוית שבבוואריה לאברהם ובתיה. גדל בבית ציוני מסורתי, ובגיל צעיר הצטרף לברית חלוצים דתיים (בח"ד). בגיל 16 נשלח מטעם בח"ד להכשרה חקלאית בגרינסהוף. לאחר ליל הבדולח נשלח יחד עם חברי ההכשרה למחנה בוכנוואלד. בהשפעת קרובים מאנגליה הצליח להשתחרר מן המחנה ולהגר לאנגליה, שם היה רכז סניף בח"ד בלונדון. בינואר 1940 עלה לארץ ישראל. הוא עבד כרפתן בגבעתיים, ולאחר כשנתיים עבר למושבה נווה יעקב, שם ניהל משק חקלאי. הצטרף לנוטרות, ושרת כנוטר ומפקד המשמר הנע בנווה יעקב, וכמדריך בקורס נוטרים. כמו כן, התגייס לחי"ש של "ההגנה", במסגרתו הדריך קורס סיירים ופיקד על הסיירים במחוז ירושלים, הדריך קורס מ"כים ועסק בהכנת תיקי מודיעין על כפרים ערביים.

במערכה על ירושלים

עם התגברות המערכה והמצור על ירושלים במלחמת העצמאות, עבר לירושלים והצטרף לגדוד "מכמש" של חטיבת עציוני. הוא פיקד על שכונת מקור חיים המבודדת, שבה נפצע מכדור בצווארו, אך לאחר טיפול רפואי קצר שב לפקד על השכונה. לאחר מכן מונה למפקד שכונת תלפיות המבודדת אף היא, לקח חלק בפעולות תגמול כמו זו שבכפר סילוואן, והיה קצין המבצעים של גדוד מכמש.

במערכה על גוש עציון

לאחר פרישתו של עוזי נרקיס מהפיקוד על גוש עציון, הוחלט למנות את מוש למפקד הגוש במקומו, והוא הוטס אליו ב-16 במרץ 1948. הוא ארגן את יישובי הגוש ככוח הגנה מלוכד, הכין את מגיני הקיבוצים לקראת הקרבות הצפויים להם והקים עמדות מבוצרות. באביב הוטלה על לוחמי גוש עציון המשימה לחבל בדרכי הגישה מחברון לירושלים, וזילברשמידט טבע את הסיסמה שליוותה אותו עד מותו: "נצח ירושלים". לאחר הקרב על המנזר הרוסי ב-4 במאי, אמר זילברשמידט בהספד על הלוחמים שנפלו בקרב:

מה אנחנו ומה חיינו? העיקר הוא המפעל ובו אנו חיים. נכה באויב בכל מקום שנשיגו, נפריע לו לממש את זממו. תשובתנו נחושה - 'נצח ירושלים'

למרות מצבו הנואש של הגוש, הוא עודד את המגינים להילחם ככל יכולתם: "עמידת הגוש קובעת את גורל ירושלים, ולכן יש לעמוד במערכה עד הסוף, ואפילו יהיה מר מכל מר...". ימים ספורים לפני נפילת גוש עציון, כאשר הבין כי מצבו של הגוש אבוד, אמר למגינים שנותרו: "ייתכן והקרב הבא יהיה הקרב האחרון. לפי דעתו צריך זה להיות קרב מצדה - תוך הכרה כי בעמידתנו עד הסוף אנו עוזרים להצלת ירושלים. עלינו לקבל על עצמנו את הדין ולמלא את תפקידנו באמונה".

בפרוץ הקרב ב-12 במאי, הגיע בעצמו (על אף שהיה פצוע) למשלט המנזר הרוסי, החולש על הכביש הראשי ועל דרכי הגישה לגוש. כאשר הוחלט לסגת מן המנזר, חיפה על הלוחמים הנסוגים ודאג לפינויים של הפצועים. הוא נפגע מצרור יריות ונפצע. בשארית כוחותיו הסיט את עצמו אל צדי לתעלה כדי לא לעכב את הלוחמים ולסכנם. הוא הפציר בלוחמים להמשיך ולא להתמהמה כדי לטפל בו, עד שמת מפצעיו.

לאחר מותו הועלה לדרגת רב-סרן. עצמותיו נאספו יחד עם עצמות שאר חללי גוש עציון, ובכ"ה בחשוון ה'תש"י (17 בנובמבר 1949) הובאו לקבורה בקבר האחים לחללי גוש עציון בבית הקברות הצבאי בהר הרצל.

ב-2016 נחנך במוזיאון הטבע בירושלים "גן הגיסים" לזכר מוש זילברשמידט וגיסו אברהם תימור שהיה מפקד גוש נווה יעקב במלחמת העצמאות. ביישוב אלון שבות קרוי רחוב "נצח ירושלים" המנציח את הסיסמה שטבע.

הערכת דמותו

עם תום המלחמה שמו עלה כמועמד לקבל את אות גיבור ישראל, אך בשל החלטת דוד בן-גוריון להגביל את קבלת האות ל-12 לוחמים בלבד, ההצעה נגנזה. בשנת 2019 הגישו בני משפחתו פנייה לרמטכ"ל אביב כוכבי לבחון מחדש הענקת אות הוקרה לזילברשמידט, בקשה שנבחנה על ידי צה"ל, אך נכון ל-2024 היא טרם נענתה.

ראש אג"ם בזמן המלחמה, יגאל ידין, תיאר את היחס למוש במטה הכללי:

כאשר היה מגיע מברק ממוש, היה מדליק כברק את כל קציני האג"ם והמטכ"ל. בחרדת קודש היו ממהרים לביצוע בקשותיו ועצותיו. מברקיו, שהצטיינו בפשטותם וקיצורם, קלעו תמיד לעיקר ובכך השפיעו עלינו ודרבנו אותנו לעיתים קרובות יותר מכל מברק אחר, מלא היסטריה והגזמה, שהגיענו ממפקדי המרחבים והחטיבות

—

בשנת 2023 פרסם ד"ר אורי מילשטיין מאמר שבו טען בין השאר כי זילברשמידט עזב את ירושלים לגוש עציון מסיבות אישיות, וכי "פיקוד על גוש עציון היה גדול עליו בכמה דרגות", וטען כי יחסיו העכורים עם בני הקיבוצים בגוש היו למגיני הגוש לרועץ. כתגובה למאמרו, פרסם לאחר מכן יוחנן בן-יעקב מאמר ובו טען כי זילברשמידט זכה עוד בחייו להערכה רבה הן מצד פקודיו והן מצד מפקדיו, כי יחסיו עם תושבי הגוש היו טובים וכי הוא ניהל את המערכה על הגוש בתבונה ובגבורה, וכי היה "האיש הנכון במקום הנכון ובתפקיד הנכון".

לקריאה נוספת

• נצח ירושלים: לדמותו של לוחם וחולם, משה [מוש] זילברשמידט, מפקד גוש עציון בתש"ח, בית ספר שדה כפר עציון, 2018.
• יוסי שפנייר, תשובתנו נחושה: נצח ירושלים, עת מול 241 (תשע"ה), עמ' 25 - 28.

קישורים חיצוניים

• קורות החיים של משה (מוש) זילברשמידט, באתר "יזכור" של משרד הביטחון
• רס"ן משה מוש זילברשמידט ז"ל, באתר ההגנה
• זילברשמיד משה (מוש), באתר מרכז מורשת גוש עציון.
• מכתביו של מוש זילברשמידט, בתוך גווילי אש חלק ב', עמ' 553 - 554.
• יוסי שפנייר, מוש זילברשמידט - דרכו ומורשתו, בתוך: צבי צמרת ומרדכי נאור (עורכים), עין לעציון: יישובים, דמויות ואירועים בגוש עציון, 2015, עמ' 50 - 60.
• שרה פני עוזרי, המפקד האחרון של הגוש, באתר ערוץ 7, 18 באפריל 2018
• רפאל לוי, תשובתנו נחושה: נצח ירושלים, באתר ערוץ 7, 16 באפריל 2018