משה רואס
 | |
| לידה |
4 בספטמבר 1981 (בן 44) צפת, ישראל  |
|---|---|
| מדינה |
ישראל |
| תחום יצירה |
אמנות עכשווית |
| השכלה | |
| פרסים והוקרה |
פרס קשת לאמנות עכשווית (2026) |
|
www | |
  | |
משה רואס (נולד ב־4 בספטמבר 1981) הוא פסל ואמן ישראלי זוכה פרסים. הוא עובד בפיסול, הדפס ומיצב. רואס עושה שימוש במגוון רחב של חומרים וטכניקות עיבוד, ביניהם פלדה, יציקות ברונזה ואלומיניום, פליז, נחושת, פטינה, תצריב, הדפס רשת, אמייל, עץ וגילוף בו, ניפוח זכוכית, טקסטיל וליבוד, ורדי מייד. יצירתו מתמקדת בחיבור ואיחוי בין חומרים שונים ולעיתים מנוגדים, בתהליכי טרנספורמציה שהם עוברים, ובבחינת הרמוניה, איזון ושיווי משקל. עבודותיו משלבות בין מלאכת יד מסורתית לשפה עכשווית.
רואס הציג תערוכות יחיד וקבוצתיות בגלריות ובמוזיאונים בהולנד, גרמניה, פולין, ארצות הברית, דרום קוריאה וישראל, בהם מוזיאון תל אביב לאמנות (ביתן איל עופר), מוזיאון ארץ ישראל, מוזיאון בית אורי ורמי נחושתן, משכן האמנים הרצליה ומוזיאון וילפריד ישראל לאמנות ולידיעת המזרח.
רבות מעבודותיו נוצרות בתהליכים של פירוק והרכבה, ועוסקות בהתכלות, בחיים ומוות ובזמן.[1][2] רואס יוצר ומלמד הדפס בתל אביב וגבעת חביבה.
בשנת 2026 זכה בפרס קשת המוענק על ידי מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית.[3]
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]רואס נולד בצפת וגדל בכרמיאל. למד עיצוב טקסטיל בשנקר - בית ספר גבוה להנדסה ולעיצוב, שם סיים את לימודיו ב-2008. בשנת 2009 זכה בפרס בתחרות המעצבים הצעירים Talente במינכן ובציון לשבח בתחרות אומנות בינלאומית בצ'אונג'ו, דרום קוריאה. ב-2014 זכה בפרס העיצוב מטעם משרד התרבות והספורט[4] וכן במלגת אמן אורח בסדנת ההדפס ירושלים. ב-2016 החל לימודי המשך באמנות במדרשה לאמנות במכללת בית ברל. בנוסף למד הדפס בוונציה ובפורטלנד שבמיין.
תערוכות
[עריכת קוד מקור | עריכה]תערוכות יחיד
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 2026 – כפתור ופרח, מוזיאון חיפה לאמנות. אוצר: ד"ר קובי בן-מאיר[5]
- 2025 – Everything That Hurts – 18th Street Arts Center, סנטה מוניקה, קליפורניה, ארצות הברית[6]
- 2023 – להרוג את הדרקון – מוזיאון וילפריד ישראל לאמנות ולידיעת המזרח, קיבוץ הזורע. אוצרת: שיר מלר-ימגוצ'י[7][8][9]
- 2020 – 34 – משכן האמנים הרצליה. אוצר: בר ירושלמי[10][11][12]
- 2019 – תוחלת – מוזיאון בית אורי ורמי נחושתן, אשדות יעקב; אוצרת: סמדר קרן[13][14]
- 2019 – ex-sisto – גלריה מקום לאמנות, תל אביב. אוצר: ניר הרמט[15][16][17][18]
- 2014 – והזוכים הם: פרסי משרד התרבות והספורט לאמנות ועיצוב, מוזיאון תל אביב לאמנות. אוצרות: מאיה ויניצקי ונועה רוזנברג[19]
- 2013 – התרה, גלריה פריסקופ, תל אביב. אוצרת: אירנה גורדון
תערוכות קבוצתיות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 2025 – Homesick – זומר אמנות עכשווית, תל אביב; אוצרת: עירית זומר[20]
- 2025 – Sunset Sunrise II – סלון זומר, ציריך. אוצרת: עירית זומר[21]
- 2024 – Sunset Sunrise – זומר אמנות עכשווית, תל אביב. אוצרת: עירית זומר[22]
- 2024 – ארטיסימה (Artissima) – יריד אמנות בינלאומי, טורינו, איטליה. ייצוג: זומר אמנות עכשווית[23]
- 2024 – נונפיניטו – תערוכת הסיום של אמני תוכנית הרזידנסי השנתית, ארטפורט. אוצרת: ורדית גרוס[24][25][26]
- 2024 – רואים ירוק רואים שקוף, ביתן איל עופר, מוזיאון תל אביב לאמנות, אוצרת: איה מירון[27]
- 2018 – תרגילי גמישות, גלריית המדרשה הירקון 19, תל אביב. אוצרת: נוגה דוידסון[28]
- 2017 – מצבי קיצון – נייר ישראלי, מוזיאון ארץ ישראל, תל אביב. אוצרת: ענת גטניו[29]
- 2017 – Poland/Israel, המוזיאון לאמנות עכשווית קרקוב(אנ'), פולין. אוצרות: מעין שלף ואגניישקה סכר בשיתוף מירי סגל[30]
- 2016 – פיסול: אלגוריות של ההווה, בית האמנים תל אביב. אוצרת: אירנה גורדון
- 2015 – אותם השמים אותה האדמה, גלריה Pulchri, האג, הולנד. אוצר: אורי צייג
- 2015 – אותם השמים אותה האדמה, גלריה Ljgalerie, אמסטרדם, הולנד. אוצר: אורי צייג
- 2014 – מוזיאון העיצוב בבית האמנים, בית האמנים תל אביב. אוצר: יובל סער
- 2014 – ארוגים בתודעה – הביאנלה לטקסטיל, מוזיאון ארץ ישראל. אוצרת: אירנה גורדון
- 2013 – רשמים – הבינאלה החמישית לרישום, ירושלים. אוצרת: טל יחס
- 2013 – עיצוב טרי 2013, יריד עיצוב, תל אביב
- 2013 – International Contemporary Furniture Fair – ICFF(אנ'), ניו יורק
- 2013 – הבינאלה הבינלאומית לקראפט, פולין
- 2012 – טקסטיל לירי, גלריה פריסקופ, תל אביב. אוצרת: אילה רז
- 2012 – Expo 2012(אנ'), יאוסו, קוריאה הדרומית
- 2012 – צבע טרי 2012, יריד אמנות, תל אביב
- 2011 – Pass it Over, גלריה החווה, חולון
- 2009 – חם – חדשנות בעיצוב, גלריית מיטשל, מכללת שנקר, רמת גן. אוצר: פרופ' ירום ורדימון
- 2009 – The 6th Cheongju International Craft Competition, קוריאה הדרומית
- 2009 – Talente 2009, תערוכה בינלאומית למעצבים צעירים, מינכן, גרמניה
פרסים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 2026 - זוכה פרס קשת לאמנות.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של משה רואס- משה רואס, באתר מרכז המידע לאמנות ישראלית, מוזיאון ישראל
הפרק פרק 206: משה רואס בפודקאסט "תיק עבודות", בשירות הזרמת המוזיקה "ספוטיפיי"- הפרק משה רואס עם ורדית גרוס בפודקאסט "Artport on Air", בשירות הזרמת המוזיקה "ספוטיפיי"
ריאיון עם משה רואס בתוכנית הטלוויזיה לונדון את קירשנבאום מתוך ערוץ היוטיוב של המדרשה לאמנות, 4 ביוני 2018- האוצרת אירנה גורדון על עבודתו של משה רואס, ערוץ היוטיוב של מוזיאון ארץ ישראל, 30 במרץ 2014
יובל סער, האמן והמעצב משה רואס מפורר את הזמן, באתר הארץ, 8 באפריל 2013- משה רואס באתר סדנת ההדפס ירושלים
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ↑ משה רואס באתר מוזיאון העיצוב חולון
- ↑ נוגה דוידסון, אודות עבודותיו של משה רואס, מתוך אתר התערוכה "תרגילי גמישות", גלריית המדרשה – הירקון 19, תל אביב, 12.7.2018–28.7.2018(הקישור אינו פעיל)
- ↑ מערכת ערב רב, משה רואס הוא זוכה פרס קשת לאמנות עכשווית לשנת 2026, באתר ערב רב, 4 בפברואר 2026
- ↑ יובל סער,פרס העיצוב מטעם משרד התרבות והספורט 2014: משה רואס, מגזין פורטפוליו, 31 ביולי 2014
- ↑ משה רואס: כפתור ופרח, באתר מוזיאון חיפה לאמנות
- ↑ Moshe Roas: Everything That Hurts, 18th Street Arts Center, 19 בספטמבר 2025
- ↑ להרוג את הדרקון – משה רואס, באתר מוזיאון וילפריד ישראל לאמנות ולידיעת המזרח
- ↑ רעות ברנע, מסע ריפוי, באתר כתב העת טקסטורה, 12 במרץ 2024
- ↑ חגית פלג רותם, מסע משותף אל המזרח: שלוש תערוכות יחיד במוזיאון וילפריד, באתר "פורטפוליו", 15 במרץ 2024
- ↑ 34 – משה רואס, באתר משכן האמנים הרצליה, 9 במאי 2025
- ↑ סמדר שפי, משה רואס 34 | Moshe Roas “34”, באתר החלון – סמדר שפי, 1 בספטמבר 2020
- ↑
חלל תעתועים – סיור מודרך בתערוכה "34", סרטון בערוץ "משכן האמנים הרצליה", באתר יוטיוב - ↑ יובל סער, תוחלת: משה רואס בוחן את מהלך החיים והמוות, באתר "פורטפוליו", 25 ביוני 2019
- ↑ משה רואס, "תוחלת" – תערוכת יחיד, באתר מוזיאון בית אורי ורמי נחושתן, 25 במאי 2019
- ↑ ex-sisto – משה רואס בגלריה מקום לאמנות, באתר מכללת שנקר, 10 באפריל 2019
- ↑ סמדר שפי, ex-sisto – משה רואס | Moshe Roas / Ex-Sisto, באתר החלון – סמדר שפי, 6 במאי 2019
- ↑ ההשראה חוזרת לתיקונה, המלצות הסופ"ש 25-27.4, באתר Talking Art, 24 באפריל 2019
- ↑ הרשימה המשותפת // 24.4.2019, באתר "פורטפוליו", 24 באפריל 2019
- ↑ מאיה ויניצקי, נועה רוזנברג (עורכות), והזוכים הם: פרסי משרד התרבות והספורט לאמנות ועיצוב, 2014, מוזיאון תל אביב, 2015, מסת"ב 9789655391077
- ↑ עוזי צור, סביב מוטיב הבית שהתערער, באתר הארץ, 5 במאי 2025
- ↑ עמוד התערוכה Sunrise – Sunset II, באתר זומר אמנות עכשווית, 17 בינואר 2025
- ↑ עמוד התערוכה Sunrise Sunset, באתר זומר אמנות עכשווית, 31 במאי 2024
- ↑
פוסט של זומר אמנות עכשווית ברשת החברתית אינסטגרם, השתתפות ביריד Artissima, טורינו, 19 בנובמבר 2024 - ↑ גלעד מלצר, "נונפיניטו": כמה טוב שאין קשר, באתר הארץ, 9 באוקטובר 2024
- ↑ אופיר חובב, משה רואס: שיווי משקל שעוד רגע מופר, באתר הארץ, 23 בספטמבר 2024
- ↑ נונפיניטו 2024 – תערוכת אמני תוכנית הרזידנסי של ארטפורט, באתר ארטפורט, 19 בספטמבר 2024
- ↑ עמוד התערוכה רואים ירוק, רואים שקוף, באתר מוזיאון תל אביב לאמנות, אפריל 2024
- ↑ סמדר שפי, תרגילי גמישות – תערוכת בוגרים לימודי המשך באמנות במדרשה 2018, באתר החלון – סמדר שפי, 15 ביולי 2018
- ↑
עמוד התערוכה מצבי קיצון - נייר ישראלי, מוזיאון ארץ ישראל בתאריך 6 בינואר 2021 בשעה 05:22, בארכיון האינטרנט - ↑ התערוכה Poland Israel באתר MOCAK, המוזיאון לאמנות עכשווית, קרקוב, פולין
