רוני מילוא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רוני מילוא
Roni Milo 1.jpg
לידה 26 בנובמבר 1949 (בן 70)
תל אביב-יפו, ישראל
מדינה ישראלישראל  ישראל
השכלה אוניברסיטת תל אביב
עיסוק פוליטיקאי, משפטן
מפלגה הליכוד, מפלגת המרכז, לב
סגן שר החוץ ה־2
24 בספטמבר 198420 באוקטובר 1986
(שנתיים)
תחת שר החוץ יצחק שמיר
סגן שר במשרד ראש הממשלה
20 באוקטובר 198621 בנובמבר 1988
(שנתיים ו־4 שבועות)
תחת ראש הממשלה יצחק שמיר
השר לאיכות הסביבה ה־1
22 בדצמבר 19887 במרץ 1990
(שנה ו־10 שבועות)
תחת ראש הממשלה יצחק שמיר
→ ראשון בתפקיד
שר העבודה והרווחה ה־9
7 במרץ 199011 ביוני 1990
(13 שבועות ו־6 ימים)
תחת ראש הממשלה יצחק שמיר
שר המשטרה ה־6
11 ביוני 199013 ביולי 1992
(שנתיים ו־4 שבועות)
תחת ראש הממשלה יצחק שמיר
שר הבריאות ה־22
10 באוגוסט 20007 במרץ 2001
(30 שבועות)
תחת ראש הממשלה אהוד ברק
השר לשיתוף פעולה אזורי ה־3
29 באוגוסט 200128 בפברואר 2003
(שנה ו־26 שבועות)
תחת ראש הממשלה אריאל שרון
ראש עיריית תל אביב-יפו ה־9
19931998
(כ־5 שנים)
חבר הכנסת
13 ביוני 197730 בדצמבר 1993
(16 שנים)
7 ביוני 199917 בפברואר 2003
(3 שנים ו־36 שבועות)
כנסות ה־913, 15

רוני מילוֹא (נולד ב-26 בנובמבר 1949 בשם רון מיליקובסקי) הוא פוליטיקאי ישראלי, שכיהן כראש עיריית תל אביב-יפו העשירי, חבר הכנסת, סגן שר, ושר בממשלות ישראל.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בתל אביב, בנם של פרומה לבית מלצקי ונחום מיליקובסקי, תעשיין (מבעלי גלידת ויטמן) ואיש התנועה הלאומית. דודו (אחי אמו) מנדל מלצקי היה ממפקדי האצ"ל. אחיו מתי נשא ב-1965 את חסיה, בתו של מנחם בגין. מילוא למד בתיכון חדש, שימש סגן יו"ר מועצת התלמידים[1] וב-1966 נבחר לראש "עיר הנוער"[2]. לאחר מכן למד משפטים באוניברסיטת תל אביב וכיהן כיו"ר התאחדות הסטודנטים בישראל בשנת 1972[3]. לאחר שהוסמך כעורך דין פתח משרד עצמאי לעריכת דין שבמקביל עמד בראש מועצת צעירי תנועת החרות עד שהודח[4].

בשנת 1977 נבחר לכנסת התשיעית במקום ה-33 מטעם מפלגת הליכוד והיה צעיר חברי הכנסת[5]. מטעם הליכוד המשיך להיבחר עד לשנת 1992 (כולל). כיהן בכנסת כיו"ר ועדת העלייה והקליטה של הכנסת (בכנסת התשיעית), וכמ"מ יושב ראש הקואליציה וכיו"ר סיעת הליכוד (בכנסת העשירית), אליה נבחר במקום ה-24 ברשימת הליכוד. לאחר שנבחר לכנסת המשיך מילוא לנהל את משרד עריכת הדין שלו, במקביל לעיסוקו כחבר כנסת[6]. בין השאר היה עורך הדין של קבוצת יזמים, שבנתה את "רמת קדרון", התנחלות שתוכננה לקום כ-6 ק"מ מזרח לבית לחם בשטח העיירה עובידייה, ביוזמה פרטית של מספר אנשי עסקים פעילי הליכוד שטענו שרכשו קרקעות במקום[7][8]. לאחר ש-121 בתים ומגרשים ביישוב נמכרו עוד לפני שהחלה הבנייה, התברר כי הקרקעות לא היו שייכות ליזמים[9], היוזמה הייתה הונאה והפרויקט בוטל[10][11].

בממשלת האחדות הלאומית של יצחק שמיר ושמעון פרס, אליה נבחר במקום ה-15 שימש מילוא כסגן שר החוץ (בתקופת כהונתו של פרס כראש הממשלה) וכסגן שר במשרד ראש הממשלה (בתקופת כהונתו של שמיר כראש הממשלה). כמו כן, בתקופת ממשלת האחדות הלאומית כיהן במשך מספר חודשים כמ"מ שר הפנים. בממשלת האחדות השנייה (אליה נבחר במקום ה-19 ברשימת הליכוד) שימש עד 7 במרץ 1990 כשר לאיכות הסביבה, ומאותו היום – כשר העבודה והרווחה. בממשלתו הצרה של שמיר (1990–1992) כיהן מילוא כשר המשטרה. בבחירות 1992 הוצב במקום השמיני ברשימת הליכוד.

כראש עיריית תל אביב[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקראת הבחירות המקומיות ב-1993 לראשות עיריית ת"א הקים מילוא רשימה על מפלגתית שאליה חבר דן דרין איש השמאל כמספר 2. לפני הבחירות נחתם הסכם אוסלו. מילוא שהמליץ כבר לרוה"מ שמיר לסגת מרצועת עזה נמנע בהצבעה למרות עמדת מפלגתו וזכה לסימפתיה מחוגי השמאל בת"א שנחשבת לעיר ליברלית. מילוא זכה בבחירות ב-1993 ב-47% מהקולות לעומת 42% של יריבו אביגדור קהלני. רשימת לב-אני תל אביבי בראשות רוני מילוא זכתה ב-5 מנדטים במועצה, לעומת 10 מנדטים של העבודה בראשות קהלני ו-6 מנדטים של הליכוד בראשות איתן סולמי[12]. בשנים 19931998 כיהן כראש עיריית תל אביב-יפו וכממלא מקומו כיהן חבר רשימתו האדריכל דן דרין. בתפקידו כראש העירייה פעל לקידום פרויקט להקמת רכבת תחתית בתל אביב[13], ולצורך כך הקים את "מנהלת הרכבת התחתית של תל אביב"[14].

בשנת 1996 לא התמודד בבחירות לכנסת, ובבחירות המוניציפליות ב-1998 לא התמודד ובמקומו נבחר רון חולדאי.

חזרה לפוליטיקה הארצית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1999 פרש מהליכוד והקים יחד עם יצחק מרדכי, אמנון ליפקין-שחק ודן מרידור את מפלגת המרכז, שמטעמה נבחר לכנסת ה-15. בתקופת כהונתה של כנסת זו שימש מילוא כשר הבריאות בממשלתו של אהוד ברק (מ-10 באוגוסט 2000 עד 7 במרץ 2001), וכשר לשיתוף פעולה אזורי בממשלתו של אריאל שרון (מ-29 באוגוסט 2001 עד 28 בפברואר 2003).

מילוא היה אחד ממפרקיה של מפלגת המרכז, כאשר פרש ממנה יחד עם יחיאל לסרי והצטרף בחזרה לליכוד. עם זאת, הוא לא נבחר לכנסת ה-16 ופרש מהחיים הפוליטיים.

לאחר שפרש מהחיים הפוליטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שפרש מהחיים הפוליטיים הוצע למילוא, במרץ 2003, תפקיד שגריר ישראל בממלכה המאוחדת[15], אך ברגע האחרון ביקש לשחררו מהתפקיד[16]. במקום זאת פנה מילוא לעסקים. בסוף 2003 מונה ליו"ר חברת "אזורים"[17], ושימש בתפקיד עד סוף 2006[18]. בין 2005 ל-2007 שימש כיו"ר המועצה הישראלית לקולנוע[19]. ב-2006 מונה לבורר בין המעסיקים להסתדרות הרפואית[20].

בשנת 2008 הקים חברה לסחר נשק וייעוץ ביטחוני שפעלה בגאורגיה[21], זאת לאחר שב-2007 שימש כמתווך בין בנק לאומי לבנק בגאורגיה[22]. החברה של מילוא פעלה בשותפות עם חברת "שנידזה", שבבעלות איש העסקים דוד אדילשווילי, ותיווכה בעסקאות ביטחוניות רגישות בשווי מיליוני שקלים שנעשו בין התעשיות הביטחוניות בישראל לבין ממשלת גיאורגיה, ובהן שימשו חברות שבאמצעותן פועל מילוא ושנידזה כמתווכות[23]. בין השאר, שימש הנשק את צבא גאורגיה בעת המלחמה בדרום אוסטיה ופלישת רוסיה לגאורגיה שבאה בעקבותיה באוגוסט 2008[24][25][26]. בינואר 2017 הוגשה תביעה נגד מילוא על ידי החברה הגיאורגית לבית המשפט המחוזי בתל אביב[27]. ביולי 2018 מונה ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט כגשר בסכסוך[28][29], אך חודשיים אחר כך פרשה חברת שינדזה מהליך הגישור והדיון בבית המשפט נמשך[30][31].

בעשור השני של המאה ה-21 מכהן מילוא ומגיש בערוץ הכנסת את התוכנית "שוברים כלים" יחד עם ד"ר מינה צמח.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחיו, שלמה מילוא, היה טייס בחיל האוויר וכיהן כמנכ"ל תע"ש. לאחר פרישתו מתע"ש עסקו שני האחים בתיווך בעסקאות נשק.

מילוא נשוי לאלישבע, ד"ר למיקרוביולוגיה, ואב לבן ולבת.

משמש קונסול כבוד של אקוודור בישראל[32].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא רוני מילוא בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 50 לישראל בעמוד על שנת 1966
  2. ^ שפי גבאי, עיר הנוער ליד הכרך, דבר, 12 באוגוסט 1966
  3. ^ רוני מילוא: בן 28 הרוצה לייצג הצעירים בכנסת, מעריב, 26 באפריל 1977
  4. ^ עו"ד מילוא הודח מראשות מועצת צעירי "חרות", מעריב, 12 באוקטובר 1976
  5. ^ אהרון דולב, בן הזקונים של הכנסת - מעיר הנוער לבית המחוקקים, מעריב, 20 במאי 1977
  6. ^ באותן שנים לא הוגבלו חברי הכנסת מלמשיך ולעבוד בעיסוקים נוספים
  7. ^ רוני מילוא הבטיח החזר, מעריב, 28 בספטמבר 1990
  8. ^ רוני מילוא: המשטרה, מעריב, 11 בדצמבר 1985
  9. ^ עופר פטרסבורג, היהלומן דוד מור מעורב בעסקת אזורים, באתר ynet, 5 במרץ 2002
  10. ^ אבינועם בר-יוסף, 25 אלף דונמים שנמכרו ביו"ש נשארו במודעות הפרסומת, מעריב, 10 בדצמבר 1985
  11. ^ יהושע ביצור, "העסקות ברמת-קדרון הם הונאה אחת גדולה, מעריב, 5 בספטמבר 1985
  12. ^ ילקוט הפרסומים-תוצאות בחירות 1993, אתר נבו, ‏19 בנובמבר 1993
  13. ^ רוני מילוא מחסל חשבונות, באתר גלובס, 14 ביולי 1997
  14. ^ מתכנני הרכבת התחתית בת"א: "ספק אם הממשלה תמצא לה מימון", באתר גלובס, 2 בינואר 1998
  15. ^ דיאנה בחור, מסתמן: רוני מילוא בדרך ללונדון, באתר ynet, 27 במרץ 2003
  16. ^ רוני מילוא ביקש לשחררו מתפקיד השגריר בלונדון, באתר הארץ, 29 בספטמבר 2003
  17. ^ אלי דניאל, התגמול של רוני מילוא כיו"ר דירקטוריון אזורים: שכר שנתי של 720 אלף שקל, באתר TheMarker
  18. ^ שרון שפוררבוימלגרין השלים רכישת השליטה באזורים ומחליף את רוני מילוא כיו"ר, באתר הארץ, 6 בספטמבר 2006
  19. ^ נירית אנדרמןהשר לשעבר מיכה חריש יחליף את רוני מילוא כיו"ר מועצת הקולנוע, באתר הארץ, 15 בספטמבר 2007
  20. ^ מוטי בסוק, רוני מילוא מונה לבורר בין המעסיקים להסתדרות הרפואית, באתר הארץ, 21 באוגוסט 2006
  21. ^ ברק רביד, עמוס הראלמש' החוץ: להקפיא מכירת נשק ישראלי לגיאורגיה, באתר הארץ, 10 באוגוסט 2008
  22. ^ טל לוי, לאומי רכש מניות בבנק בגאורגיה ורוני מילוא יגרוף מאות אלפי ש', באתר הארץ, 6 במרץ 2007
  23. ^ מתן ברניר, ‏חברת הנשק הגיאורגית שנידזה תובעת מיליונים מרוני מילוא: "הבריח נכסים לבתו", באתר גלובס, 21 בינואר 2020
  24. ^ שי ניב ושירות פייננשל טיימס, ‏הרוסים מאשימים את ישראל באספקת ציוד והכשרה לצבא גיאורגיה, באתר גלובס, 11 אוגוסט 2008
  25. ^ חנן גרינברג, משרד הביטחון: דיון על מכירת נשק לגאורגיה, באתר ynet, 10 באוגוסט 2008
  26. ^ עומר כרמון, שלל מגאורגיה: נשק ישראלי מוצג במוסקבה, באתר News1 מחלקה ראשונה‏, 30 בספטמבר 2008
  27. ^ איתמר לוין, יצחק דנון, "רוני מילוא מבריח נכסים בשל תביעות שותפיו", באתר News1 מחלקה ראשונה‏, 21 בינואר 2020
  28. ^ חן מענית, ‏הקריירה החדשה של אולמרט: גישור בעסקאות נשק, באתר גלובס, 2 ביולי 2018
  29. ^ נעמי צורף, אהוד אולמרט נכשל במשימת הגישור בין רוני מילוא לחברת שינדזה הגיאורגית, באתר כלכליסט, 16 בספטמבר 2018
  30. ^ גור מגידוחברת הנשק הגיאורגית ביטלה את הגישור שמנהל אולמרט בתביעה נגד מילוא, באתר TheMarker‏, 18 בספטמבר 2018
  31. ^ נעמי צורף, הג'וב החדש של אולמרט: ישמש מגשר בסכסוך על עסקאות נשק של רוני מילוא, באתר כלכליסט, 2 ביולי 2018
  32. ^ ברק רבידכל מה שצריך כדי לקבל תואר קונסול של כבוד: תעודת יושר, קורות חיים וראיון במשרד החוץ, באתר TheMarker‏, 21 באוגוסט 2007
רוני מילוא - תבניות ניווט