משה שמעון אנטוקולסקי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אין תמונה חופשית

ר' משה שמעון (שימֶל) הכהן אַנטוֹקוֹלסקיכתיב יידי: אנטאָקאָלסקי; ברוסית: Антокольский; לעיתים אנטֶקולסקי, אנטעקאָלסקי; כ"א בסיוון תר"י, מאי 1850 (לפי הלוח היוליאני: אפריל), וילנה – מרץ 1911, שם) היה רב, מגיד מישרים וסופר משכיל איש וילנה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד באביב 1850 באנטוקול, פרוור של העיר וילנה שבצפון-מערב האימפריה הרוסית (מכאן שם משפחתו). אביו, ברוך ראובן, היה אחיו של האמן הנודע מרק אנטוקולסקי. כשהיה בן שמונה נפטר אביו. חרף הקשיים הכלכליים, שלחה אותו אמו ללמוד אצל מיטב המלמדים. בהמשך למד בישיבת ר' מיילס (מיילעס) בווילנה, אצל הרב שמואל איסר כהנא, והתבלט בלימודיו. בשנת תרכ"ז נישא, והיה אב לבנות ובן (ברוך ראובן, שנפטר בא' באדר תרנ"ט, בגיל 25[1]).

בשנת תרכ"ט נסמך לרבנות על ידי רבי יהושע אייזיק שפירא מסלונים ורבי שמואל שטראשון (רש"ש) מווילנה. (בנו, מתתיהו שטראשון, היה מידידיו הקרובים.[2]) בשנת תר"ל ערך את "מקורי הרמב"ם" לר' שמואל שטראשון, והוסיף עליו הערות וחידושים.

בשנת תרל"ד (1873), שלוש שנים לאחר שהפך ר' שמואל יוסף פין את כתב העת "הכרמל" לירחון, נתמנה אנטוקולסקי לעוזרו הראשי.

פרסם הערות ומאמרים תורניים ב"הכרמל", ב"הצפירה", "המגיד" ו"הלבנון", וכן ב"האסיף", ב"גן פרחים" ובמאספים אחרים.

בשנת תרס"ו הוציא בהוצאת שרגא פייבל גארבער בווילנה מאסף בשם "הכרם" ("מכתב עתי לבני ישראל יוצא לחדשים לענייני ספרות ומדע").

חי במחסור, ונאלץ להתפרנס מעבודה כדרשן מסורתי.

אנטוקולסקי נפטר בראשית אביב 1911, בגיל 61. הותיר אישה, בנות נשואות ונכדים.[3]

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דברי כהן: אשר דברתי במקהלות עם, וילנה: דפוס אברהם צבי קאצינעלינבויגען, תרמ"ב 1881. (דרשה)
  • אבל כבד: ומספד תמרורים על מות הרב ... מתתיהו שטראשון ז"ל, וילנה: דפוס קאצינעלינבויגען, תרמ"ו. (הספד על מות ידידו)
  • ספר מנחת כהן: ... ארבעה מאמרים במשנה: א) שמות העיירות והנהרות ושמות אנשים פרטים הנזכרים במשנה -- ב) כמה פעמים אמרו בש"ס "חסורי מחסרי במשנה" -- ג) שלא נוכל לפרש המשנה נגד משנת הגמרא -- ד) הארות והערות השייכים להמשנה, וילנה: ל' מץ, תרס"ב 1902.
  • Слово, произнесенное 15-го марта, въ день погребенія въ Бозѣ почившаго Государя императора Александра II, въ молитвенномъ домѣ Виленской еврейской богадѣльни проповедникомъ Ш. Антокольскимъ, Vilno 1881. (הספד על מות הקיסר אלכסנדר השני, ברוסית)

בעריכתו:

  • שמואל שטראשון, מקורי הרמב"ם: אשר מהם שאב מורנו ... והערות וחדושים על נושאי כליו; ערוכה על ידי משה שמעון בן ברוך ראובן הכהן (בצירוף כמה הערות וחדושים ומקורים מאת העורך), וילנה: אברהם בן יצחק ושלום יוסף דווארזעץ, תר"ל.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפרי עטו:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יהושע מזח, אלון בכות: ווילנא (אבל יחיד), הצפירה, טור 2, 20 במרץ 1899.
  2. ^ חנן גפני, 'פשט ודרש במשנה: לגלגוליה של מסורת מבית מדרשו של הגר"א', סידרא כב (תשס"ז), 22.
  3. ^ ר' משה שמעון הכהן אנטוקולסקי, הזמן, 28 במרץ 1911 (מודעת אבל).