משתמש:Adiyael/שיטות טיפול בהפרעות אכילה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

פסיכותרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטיפול בהפרעת אכילה משתנה בהתאם לסוג וחומרת ההפרעה, ובדרך כלל נעשה שימוש ביותר משיטה טיפולית אחת. פסיכותרפיה במסגרת מרפאתית היא הטיפול הנפוץ ביותר. מטופלים שקיבלו שירותים במסגרת אשפוז מלא או אשפוז יום לרוב מועברים לרוב למרפאות חוץ להמשך טיפול. מטרתו של הטיפול הפסיכולוגי הוא לאפשר הכלה של רגשות שליליים, ולטפח גישה ריאליסטית ומאוזנת יותר ביחס לדימוי עצמי, דימוי גוף וקשריהם המשפחתיים. מטרת הטיפול הפסיכולוגי עם מתבגרות היא החזרת המטופלת למסלול ההתבגרות התקין ולרוב כולל מרכיב של הדרכת הורים.[1]

טיפול התנהגותי-קוגניטיבי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטרתו של טיפול התנהגותי-קוגנטיבי (CBT) היא להביא לשינוי התנהגויות ומחשבות מעוותות הגורמות למצוקת המטופל.[2] בשל כך, שיטת טיפול זו שמה דגש על בחינה מחודשת של מחשבות שליליות בלתי מסתגלות במטרה להפחית תגובות רגשיות והתנהגותיות המשמרות את הפרעת האכילה.[3]

טיפול זה, הוערך במספר רב של מחקרים והוכח כיעיל בהפרעות אכילה במגוון אוכלוסיות וגילאים. השפעת הטיפול היא מיידית ונשמרת לטווח ארוך. [4] הטיפול כולל, חוזה טיפולי המצריך הסכמה לניטור מסודר של האכילה לאורך כל הטיפול ולעמידה בתוכנית תזונתית מאוזנת וכן מוטיבציה גבוהה מצד המטופלות לביצוע מטלות הנדרשות מחוץ לשעות הטיפול. כמו כן, גישה זו רואה חשיבות מכרעת עוד בטרם הטיפול בהכרת המטופלת בערך של דפוס אכילה בריאים.[5]

הטיפול שניתן למתמודדים עם בולימיה נרבוזה ובהפרעת אכילה בולמוסית אשר אינם סובלים ממחלות פסיכיאטרית נלוות, הוא מובנה, ממוקד וקצר מועד. מומלץ להגביל את משך הטיפול, שכן שינויים משמעותיים יכולים להתרחש גם בחודשים שלאחר סיומו. [6] מחקרים מבוקרים רבים הראו שטיפול זה בבולימיה נרבוזה ובהפרעת אכילה בולמוסית נחשב ליעיל לא פחות מטיפולים פסיכולוגיים, ובמקרים מסוימים אף יותר.[7][8]

טיפול תרופתי בשילוב עם פסיכותרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נמצא כי השילוב של טיפול פסיכותרפי בכלל וטיפול התנהגותי- קוגניטיבי בפרט לצד נטילת תרופות מסוג SSRI עדיף מכל אחד מטיפולים אלה בפני עצמו. בעקבות הטיפול המשולב נפסקות התנהגויות "מטהרות" כמו הקאה באחוזים גבוהים. ניתן לראות ירידה בהתנהגויות אלו בשבועות הראשונים שלאחר תחילת הטיפול המשולב, רמה נמוכה של כפייתיות ביחס לדימוי גוף ושל אפיונים אישיותיים כגון: פרפקציוניזם וקושי בוויסות של רגשות ודחפים.[9]

טיפולי דיאלקטי-התנהגותי[עריכת קוד מקור | עריכה]

טיפול דיאלקטי-התנהגותי (DBT) פותח במקור עבור אנשים שאובחנו כמתמודדים עם הפרעת אישיות גבולית, אך מיושם גם בטיפול בהפרעות אכילה, בשל הדמיון בין הפרעת אישיות גבולית להפרעות אכילה המתבטא בקשיים בוויסות הרגשות והדחפים. מחקרים אמפיריים מצביעים על יעילותה של שיטת ה-DBT בטיפול בהפרעות אכילה.[10]

גישה זו נשענת על הרעיון של שילוב המטופל בהליך הטיפולי באמצעות מתן משימות שוטפות. הגישה מתמקדת בארבעה נושאים במהלך הטיפול הנוגעים להקניית כישורים פסיכולוגיים: (1) היכולת לקשיבות עצמית (mindfulness); (2) ויסות רגשי והגברת הסובלנות למצוקה;(3) הפחתת תסכול, ו-(4) מפגש עם האחר – מרכיב זה עוסק בהגברת היעילות הבינאישית, מתוך ההכרה בכך כי לרוב, קשיי המטופל נוצרו במסגרת יחסים בינאישיים. כישורים אלו לרוב נלמדים במסגרת טיפול קבוצתי בגישת DBT, ולעיתים נהוג לשלב גם עם טיפול פרטני. כך מתאפשר למטופלים לחלוק ולשתף בתחושות ובחוויות אודות מטלות שהתבקשו ליישם בפגישה הקודמת.[11]

טיפול משפחתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטיפול המשפחתי מניח כי המשפחה מהווה גורם חשוב בהתפתחות הפרעת אכילה. מחקרים מצביעים על קשר בין נטייה לעיסוק ברזון, במראה החיצוני ודיאטה במשפחה לבין התפתחות הפרעת אכילה בקרב בני המשפחה. בנוסף, תקשורת בינאישית לקויה לצד התערבות יתר או חסר של המשפחה בחיי הפרט, עשויות להוות גורמים המגבירים את הסיכוי להופעת הפרעת אכילה בקרב בני משפחה.[12] בשל כך, במודל זה, נערכת התבוננות במשפחה כיחידה אינטגרטיבית וניסיון לברר את הרקע המשפחתי תוך זיהוי קונפליקטים, תפקידים, ומשאבים העומדים לרשות המשפחה.[13]

מודל זה נמצא כיעיל בטיפול במתבגרות עם אנורקסיה נרבוזה ובולימיה נרבוזה. הטיפול נחלק לשלושה חלקים ונמשך כשנה. השלב הראשון, מתאפיין בגיוס ההורים לטובת הטיפול בנערה לצורך החזרת האמון בעצם ביכולות ההוריות של ההורים בעצמם. כמו כן, מתבצעת התערבות פסיכו-חינוכית שמטרתה הפחתת תחושת האשמה וחוסר האונים שלהם וכן מתן הסבר על אופי המחלה והדגשת תפקידם המשמעותי בתהליך ההחלמה. השלב השני מאופיין בחזרתה ההדרגתית של הנערה לאכילה מאוזנת, תוך המשך תמיכה ופיקוח מצד ההורים ומתן דגש לאחריותה האישית של הנערה לשינוי דפוסי אכילתה. השלב השלישי מתאפיין בכך שהנערה לוקחת אחראיות מלאה על אכילתה, ניתן לשלב פעילות גופנית והמיקוד עובר לנושאים כלליים ורחבים יותר של תפקוד בריא ומותאם לגילה בדגש על פיתוח מיומנויות בינאישיות ועידוד לדעה עצמית. כמו כן, ניתן דגש בטיפול על מניעת נסיגה ונושאים משפחתיים רלוונטיים שדורשים דיון ופתרון.[14]

טיפול בגישת פסיכולוגיית העצמי[עריכת קוד מקור | עריכה]

טיפול בגישת פסיכולוגיית העצמי נמצא כיעיל לטיפול בהפרעות אכילה.[15] על-פי גישה זו, הגורם המשמעותי שמוביל להתפתחות של הפרעת האכילה הוא הפגיעה בהערכה העצמית של הנערות ותפיסתן השלילית על עצמן. הן ייפנו להפסקה אקטיבית של האכילה באנורקסיה או אכילה כפיצוי בבולימיה במטרה להשיג תחושה של שליטה ועצמאות. לכן, מטרת הטיפול היא שיפור הדימוי העצמי הירוד.[16] גישה זו נמצאה מתאימה במיוחד לטיפול באנורקסיה ובבולימיה בשל הדגש הרב המושם במודל זה על הפוטנציאל של הקשר הטיפולי לתקן את ההערכה העצמית. שיפור הדימוי העצמי נעשה באמצעות היחסיים הטיפולים שמאופיינים בהקשבה אמפתית מצד המטפל. [17]

המודל הביו-פסיכוסוציאלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

המודל מדגיש את חשיבות של יחסי הגומלין בין המערכות השונות – הביולוגית, הפסיכולוגית, האינדיווידואלית, המשפחתית והחברתית – של האדם החולה ומשפחתו וכי התהליכים משולבים בו זמנית.[18] הפרעות אכילה מצריכות התערבות אינטגרטיבית של צוות רב-מקצועי מול מטופלים בעלי תחלואה גופנית ופסיכיאטרית משמעותית המשלב פסיכיאטר; רופא פנימאי או רופא ילדים; תזונאית; כוח אדם ממקצועות הטיפול - פסיכולוג, עובד סוציאלי, מטפלים בהבעה וביצירה; כוח אדם סיעודי; מדריך לאימון גופני. לעיתים נדרש מעקב של קרדיולוג, גינקולוג ואנדוקרינולוג. לאור אופייה המורכב של המחלה, לדעת מומחים הטיפול הרצוי הוא מעבר ממסגרת למסגרת בהתאם לחומרת המצב הרפואי: אשפוז, אשפוז יום, טיפול יום, טיפול מרפאתי ושיקום.[19]

הפסיכותרפיה הבין-אישית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפסיכותרפיה הבין-אישית מוכרת כמודל מוביל ומבוסס מחקרית לטיפול בהפרעות אכילה מסוג בולימיה והפרעת אכילה התקפית. הטיפול עבור הפרעת אכילה ממוקד בקשיים ביחסים הבינאישיים שחווה המטופלת אשר מהווים גורם משמעותי להתפתחות ושימור ההפרעה. המטופלים, בעיקר אלה עם בולימיה, פונים לטיפול לאחר התמודדות ממושכת עם המחלה אשר במהלכה השתמרה נטייה להסתיר סימפטום מהסביבה ולקיים קשרים חלקיים עם אחרים. במסגרת הטיפול, המטפל ישאף לסייע למטופל לפתח ערוצי תקשורת יעילים וחיוביים עם סובביו. בנוסף, טיפול זה מעניק חשיבות רבה למתן הסבר פסיכו-חינוכי למטופלים אודות הסימפטומים של ההפרעה, דבר אשר נועד לנסוך ביטחון בקרב המטופל.[20]

ביקורת על הטיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספר מגבלות נצפו ביישום טיפול התנהגותי-קוגניטיבי בבולימיה נרבוזה ובהפרעת אכילה בולמוסית. תהליך המיון לקבלה לתוכנית טיפולית זו משאיר מאחור מטופלות רבות בשל אי התאמתן למודל הטיפולי. מבין אלו שנמצאו מתאימות, באחוז מסוים, לא יגיבו לטיפול כלל ונמצא שבין 20% ל-30% ינשרו לפני סיומו. שיעורים גבוהים אלה קשורים בעיקר לקושי של מתמודדים עם הפרעת אכילה להתמיד בטיפול דורשני זה, ולכן נטען שטיפול זמסוג זה בבולימיה נרבוזה ואכילה בולמוסית אינו יכול להצליח משום שאין התייחסות להיבטים רגשיים או לאופי הכפייתי הקשור לאכילה ולמשקל.[5]

ישנן גישות המבקרות את ההתערבויות הטיפוליות הנפוצות בתחום הפרעות האכילה בטענה כי הן מתמקדות בשליטה בהפרעות האכילה ואילו הבעיות הפסיכולוגיות שעומדות בבסיס הפרעות האכילה מקבלות תשומת לב משנית[21][22]. למשל, טיפול ב-CBT מתמקד בסימפטומים/התנהגויות, אינו מאפשר טיפול בשורש הבעיה ואת הביטוי הרגשי הנחוץ כל כך להחלמה.[23]

בהתאם לביקורת זו, לדבריהן, טיפול המתמקד במשקל הגוף ובתזונה, ולא כזה המתמקד בריפוי מטראומות בין אישיות, עשוי לפגוע באיכות הטיפול המוצע לנשים שנפגעו מינית בעברן ואשר סובלות מהפרעת אכילה. הן טוענות כי חשוב שמטפלות יאפשרו ביטוי של החוויות הטראומתיות במסגרת הטיפול, ייראו בהפרעת האכילה כדרך התמודדות הנובעת מהיסטוריה של פגיעה מינית ויסייעו למטופלות באימוץ דרכי התמודדות חלופיות.[22][24] הנשים שהיו מטופלות במסגרות של הפרעות אכילה ובעיקר במחלקות האשפוז, התקוממו נגד הגישה שמתמקדת בגוף אשר מביאה פעמים רבות לחוויית החפצה המשחזרת עבורן את תחושת חוסר השליטה וחוסר האונים שחוו בפגיעה המינית. 

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ העמותה הישראלית למניעה, טיפול ומחקר בהפרעות אכילה
  2. ^ מרום. צ., גלבוע- שכטמן, א., מור. נ. ומאיירס. י, טיפול קוגניטיבי - התנהגותי במבוגרים, תל אביב: הוצאת דיונון
  3. ^ Hoffman, S.G., Asnaani, A., Vonk, I.J., Sawyer, A.T., Fang, A., The Efficacy of Cognitive Behavioral Therapy: A Review of Meta- analyses., Cognitive Theory Research., 2012, עמ' 427-440.
  4. ^ Layard, R. & Clark, D.M, Thrive: The power of psyechological therapy, UK :Penguin Random House, 2014
  5. ^ 1 2 Johan Vanderlinden, Many roads lead to Rome: Why does cognitive behavioural therapy remain unsuccessful for many eating disorder patients?, European Eating Disorders Review: The Journal of the Eating Disorders Association 16, 2008-09, עמ' 329–333 doi: 10.1002/erv.889
  6. ^ Fairburn CG, Marcus MD & Wilson GT, Cognitive – behavioral therapy for binge eating and bulimia nervosa: A comprehensive treatment manual In CG Fairburn & CG Wilson (Eds), Bing eating: Nature, a assessment, and treatment, New York, N.Y : Guilford Press, 1993a, עמ' 361 - 404
  7. ^ C. G. Fairburn, R. Jones, R. C. Peveler, R. A. Hope, Psychotherapy and bulimia nervosa. Longer-term effects of interpersonal psychotherapy, behavior therapy, and cognitive behavior therapy, Archives of General Psychiatry 50, 1993-06, עמ' 419–428 doi: 10.1001/archpsyc.1993.01820180009001
  8. ^ W. S. Agras, S. J. Crow, K. A. Halmi, J. E. Mitchell, Outcome predictors for the cognitive behavior treatment of bulimia nervosa: data from a multisite study, The American Journal of Psychiatry 157, 2000-08, עמ' 1302–1308 doi: 10.1176/appi.ajp.157.8.1302
  9. ^ J. E. Mitchell, C. B. Peterson, T. Myers, S. Wonderlich, Combining pharmacotherapy and psychotherapy in the treatment of patients with eating disorders, The Psychiatric Clinics of North America 24, 2001-06, עמ' 315–323 doi: 10.1016/s0193-953x(05)70227-6
  10. ^ Linda A. Dimeff, Marsha M. Linehan, Dialectical Behavior Therapy for Substance Abusers, Addiction Science & Clinical Practice 4, 2008-6, עמ' 39–47
  11. ^ לינהאן מ. מ., הפרעת אישיות גבולית - מדריך להקניית קישורים, הוצאת ספרים "האח", 2006
  12. ^ Fairburn CG, Cognitive behavior therapy and eating disorders, New York Guilford Press., 2008
  13. ^ Katharine L Loeb, Daniel le Grange, Family-Based Treatment for Adolescent Eating Disorders: Current Status, New Applications and Future Directions, International journal of child and adolescent health 2, 2009-01-01, עמ' 243–254
  14. ^ Yael Latzer, Daniel Stein, Introduction: Novel perspectives on the psychology and psychotherapy of eating disorders, Journal of Clinical Psychology 75, 2019, עמ' 1369–1379 doi: 10.1002/jclp.22786
  15. ^ E. Bachar, The contributions of self psychology to the treatment of anorexia and bulimia, American Journal of Psychotherapy 52, 1998, עמ' 147–165 doi: 10.1176/appi.psychotherapy.1998.52.2.147
  16. ^ Goodsitt A, Eating disorders: A self-psychological perspective., In: Garner DM, Garfinkel PE. Handbook of treatment for eating disorders. New York: Guilfor, 1997, עמ' 28 - 208
  17. ^ בכר א., הפחד לתפוס מקום: אנורקסיה ובולימיה , טיפול לפי גישת הפסיכולוגיה של העצמי., האוניברסיטה העברית.: הוצאת ספרים: מאגנס, 2001
  18. ^ G. L. Engel, The clinical application of the biopsychosocial model, The American Journal of Psychiatry 137, 1980-05, עמ' 535–544 doi: 10.1176/ajp.137.5.535
  19. ^ מבקר המדינה, הטיפול בהפרעות אכילה (עמ' 863), ‏2013
  20. ^ Yael Latzer, Daniel Stein, A review of the psychological and familial perspectives of childhood obesity, Journal of Eating Disorders 1, 2013-02-25, עמ' 7 doi: 10.1186/2050-2974-1-7
  21. ^ Wooley ,S.C., Sexual abuse and eating disorders: The concealed debate., . In:Fallon, P.,Katzman.M.A.,&Wooley S.C.(Eds) Feminist perspectives on eating disorders .New York:Guileford Press, 1994, עמ' 171-211
  22. ^ 1 2 גור, ע., גוף זר: הפרעות אכילה, פגיעות מיניות בילדות וטיפול מותאם., הקיבוץ המאוחד., 2015
  23. ^ H. Bruch, Perils of behavior modification in treatment of anorexia nervosa, JAMA 230, 1974-12-04, עמ' 1419–1422
  24. ^ וייס, מ., הפרעות אכילה - איך בוחרים טיפול מתאים?, באתר מאתר פסיכולוגיה עברית, ‏15/7/2018
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=משתמש:Adiyael/שיטות_טיפול_בהפרעות_אכילה&oldid=30801779"